עלי ספר
עלי–ספר, ט (תשמ"א), עמ' 160–167
יהושע מונדשיין
על מהדורות הספר ״תורה אור״
(ראה עלי ספר, ה׳, עמ׳ 181-176)
מהדורת קאפוסט תקצ״ו
מדבריו של מ׳ חלמיש ניתן להבין כאילו התורה-אור הוא חיבור שנערך ביסודו, או שתוכנן, ע״י ר׳ יהודה ליב, אחיו של הרש״ז, אלא שלא הספיקה לו שעתו והוא נפטר קודם שעלה בידו להביאו לדפוס. ולא היא. עריכתם הראשונית והעיקרית של הכתבים לצורת ״חיבור״ והכנתם לדפוס נעשתה כולה ע״י הנכד, ר׳ מנחם מנדל בעל הצמח-צדק, וכפי שכתב במכתבו (הנדפס בתו״א, ברוקלין, עמ׳ 284): ״וזה כמה שנים אשר אספתי ולקטתי אחד אחד כתבי קדש הנ״ל והוגהו כפי האפשרי כי מפני ההעתקות רבו הטעות סופר במאד, וסודרו על סדר פרשיות התורה״.
בתשובה שכתב הצ״צ, ונדפסה זה אך עתה לראשונה (צמח-צדק, שער המילואים, ברוקלין, תשל״ח, סי׳ קמ״ב), באו פרטים נוספים: ״אדמו״ר נ״ע דרשותיו הי׳ כותב אחיו הרי״ל ז״ל והוא הי׳ משלם לו, להפיצם בישראל לכל השומעים, ואחר הסתלקותו נ״ע לא נמצאו כלל הכתבים אצל היורשים ולא נודע מהם, כ״א אחד מיוצאי חלציו [= היינו הצ״צ, הכותב, עצמו] טרח והשיגם מידי התלמידי׳ השומעי׳ והיו מעורבים עם עוד הרבה כתבים של כותבים אחרים שאין ראויין לעלות על שולחן כו׳ והוא בירר מתוכם הכתבי׳ של הרי״ל ז״ל לפי האומדנא שלו והכרת לשונו הטיב, והגיהם, ועשה מהם ספר להדפיס באם שיותן רשיון על זה מצענזור של הקיר״ה״. והיינו שהמהרי״ל לא היה כלל בסוד ההכנה לדפוס שהחלה אחר פטירתו.
בשו״ת כ״י הרב ישכר בער הורוויץ שהיה מו״צ בליובאוויטש לערך בין השנים תקצ״ב–תרט״ו, מופיע הקטע הבא (כה״י בספרית הרבי מליובאוויטש שליט״א, והתשובה חסרת תאריך): ״... הרבני מו״ה יצחק... הי׳ במחיצת ק׳ אדמו״ר [הצ״צ] שי׳ נדון העסק שלו... ועפי״ז ביקש מכ״ק להורות לו... ומחמת טרדתו כעת בכתבי ק׳ של ספר תורה אור הנדפס מחדש[1] אינו מכניס לפניו שום עסק... [ו]אמר לו אדמו״ר שי׳ שמפני טרדתו אינו משיב אפי׳ תשובות שאלות״.
ונראה שיש לייחס לצ״צ גם את כל ההגהות שחלמיש טוען כי ״יש רגלים להנחה״ שהן מעשה ידי המהרי״ל, שכן המהרי״ל נהג לשלב את הערותיו בשטף הרצאת הדברים בצורה שאי אפשר להבחין בינן לבין גוף הטכסט[2], ואילו הצ״צ, לעומתו, מקפיד להפריד את הערותיו שהן נושאות גם אופי שונה וספציפי, עיון ופלפול בדברי הדרוש תוך השוואתו למקומות אחרים (וראה גם הע׳ 4).
מהדורת לעמבערג תרי״א
חלמיש, וכן קודמיו, הבחינו כי אין למנות מהדורה זו בין מהדורות התו״א. ברם השוואת המאמרים למאמרים מקבילים, והמסקנות הנובעות מהשוואות אלו (ראה גם הע׳ 6 והע׳ 16 שבנספח שם) לגבי ה״עורכים״ וה״מעבדים״, בטעות יסודה; אדמו״ר הרש״ז עצמו חזר ואמר לעתים אותם דרושים מדי כמה שנים, אלא שבכל פעם היו שינויים בסדר הדרוש או בפיתוח רעיון מסויים שבו (למרות מאות המאמרים שנאמרו ע״י הרש״ז במשך כשלשים שנה, הרי מספר הפתיחות למאמרים הוא מוגבל מאד, כגון בכל חג שמיני עצרת נמצא שהמאמר התחיל בדרשת הפסוק ״ביום השמיני עצרת״ או ״ביום השמיני שלח את העם״). כך שהשוואת נוסחאות והסקת מסקנות בגינה חייבת להיעשות בזהירות רבה, ובאם ההשוואה אינה נעשית על יסוד כתבי-יד שמוכיחים על עיבוד או עריכה – בדיקה זו מוטעית מעיקרה. מאות מאמרי הרש״ז המפוזרים בשלשים כרכי סדרת אור התורה (מבעל הצמח-צדק) יכולים לסייע רבות בבדיקה זו, אך חלמיש לא נזקק להם כלל.
אם חלמיש סבור (ללא הוכחות מספיקות) כי המאמרים שבלקו״ת שכותרתם היא ״ביאור הדברים״ יצאו מהצ״צ – טעות בידו, ויוכיחו מאמרי אדמו״ר הזקן שבדפוס שלא הצ״צ ערכם, וכן תוכחנה הגהותיו לביאורים אלו שלא ממנו יצאו הדברים (ובהע׳ 7 לנספח נותן מקום להשערה ש״ביאור על הנ״ל״ שבתו״א הוא ממהרי״ל, וגם שם פשיטא שהוא מהרש״ז, וראה ב״מראי מקום כת״י וזמן אמירתם״ שבהוצאת ברוקלין תשל״ב[3] ש׳ביאור׳ זה מופיע בכתבי-יד של מאמרי הרש״ז, וללא הגהות הצ״צ)[4].
חלמיש מייחס חשיבות לעובדה שלא מצא מקבילות בדרושים שבעריכת ר׳ דובער (ואיזה מקבילות לדרושים על התורה ניתן למצוא בביאורי הסידור או בביאורי הזהר? או בדרושי ההוספות לתו״א שנאמרו על פסוקים אחרים?), ומאידך מתעלם מסימן היכר מובהק שנתן הוא עצמו בסגנונו של ר׳ דובער, והוא השימוש התדיר בצורות ״וד״ל״ ״כמ״ש במ״א״ – סימנים המצויים ביותר במהדורה זו! ואדרבה, ניתן לשער שמהדורה זו נדפסה דוקא ע״י חסידי אדמו״ר האמצעי ר׳ דובער שמיאנו במהדורת הצמח-צדק עקב הוספותיו בגוף המאמרים[5], והם גם שהוסיפו לתו״א זה את קונטרס ההתבוננות של ר׳ דובער.
מהדורת זיטאמיר תרכ״ב
גם במהדורה זו לא עמד חלמיש על חלקו של הצ״צ בעריכה ובהבאה לדפוס; בשער מהדורה זו נרשם: ״הובא לבית הדפוס ע״י ר׳ שמואל בצלאל נ״י״, הוא החסיד הידוע בשם רשב״ץ[6], מתושבי ליובאוויטש שעסק גם במסחר ספרים. את התו״א הדפיס בשליחות הצמח-צדק[7], וחלמיש לא עמד כלל על כך כי גם בגוף הספר באו הוספות לעומת המהדורה הראשונה, כגון ההגהה שבסוף פרשת כי-תשא שלא הופיעה מקודם, ובה מציין הצ״צ ל״לקוטי תורה״ שנדפס בינתיים בשנת תר״ח.
את חלקו של הצ״צ בעריכת הדרושים שבחלק ה״תוספות״ מגדיר ה״בית-רבי״ (חלק ב׳ פ״ט): ״הוספות לס׳ התן״א... וכתוב על שער ההוספות שזה מרבינו [ר׳ דובער] ושמענו שאדמו״ר בעל צ״צ נ״ע תיקנם, היינו שלקח דרושי חותנו הארוכים מאד וקצרם״. לעומת זאת, משמע ממכתבו של האדמו״ר ריי״צ מליובאוויטש (״התמים׳ גל׳ ד׳ עמ׳ מד) כי ר׳ דובער עצמו והוא שכתבם בסגנון זה של ״ביאור קצת על הלשון שבה נאמרו הדרושים.
ובאשר להגהות שבחלק ה״הוספות״, איני יודע מדוע סבור חלמיש כי ״לא נוכל להכריע בדבר זהות הכותב״. רק הצ״צ הוא שעשוי להפנות ולהקביל לספרי החסידות המובאים שם ושצוטטו ע״י חלמיש.
יש לציין כי באחד ממאמריו שבאור-התורה (שמות עמ׳ א׳תתפג) מעתיק הצ״צ מאמר מהרש״ז הזהה לצורתו המופיעה ב״הוספות״ לתו״א, ובסופו מעיר: ״ע״כ [= עד כאן] הועתק מכ״י דודי הרי״ל זצ״ל ויותר לא נמצא מכת״י״, ואילו בנדפס מופיע בהמשך ״וביאור הענין״ שהוא בוודאי מרשימות ר׳ דובער7א וניכר שהצ״צ השתמש לעריכת ה״הוספות״ גם בכתבי-יד של המהרי״ל במדה והדבר נתאפשר לו.
לקוטי תורה, ווילנא תרמ״ד
נאמן לאמור בשער הספר סבור חלמיש כי ר׳ שמואל (המהר״ש) הוא עורכה של מהדורה זו, ועומד על הדמיון בין מעשי הבן למעשי אביו, ולדבריו אף יפה כח הבן מכח האב ״שהבן נהג בציון מדוייק של ההוספות״ (וכאילו הבן הוא שמסר את המאמרים לדפוס! והרי הנכדים הם שהדפיסו מאמרים אלו). ורק בהערה 31 מביא מבית-רבי שיש בספר זה גם חידושים מהצ״צ, ותוהה: ״האם זו מסורת חב״דית פנימית״?
דבריו של הבית-רבי ראויים ליתר תשומת לב, שכן הוא נמנה על אלו מחוקרי תולדות החסידות שגם למדו את תורת החסידות, ושלגביהם אין כל קושי בזיהוי חידושיו של הצ״צ. ומה גם שבעל הבית-רבי הוא בן דור ההדפסה, כך שאין הוא זקוק למסורות פנימיות לשם איבחון מחבר דרושי החסידות.
אך חלמיש לא דקדק כלל בדברי הבית-רבי, שכתב על ספר זה שהוא ״לשון התורה אור עם הגהות אדמו״ר [הצמח-צדק] הנ״ל. גם נמצא בו הגהות בשני חצאי עיגל מאדמו״ר מוהר״ש נ״ע בן אדמו״ר הנ״ל״; ניתי ספר ונחזי כי ההגהות המוקפות בחצאי עיגול הן כמעט בכל ימצא[8], היינו שדעת הבית רבי היא שכל הרחבת הדרושים, שחלמיש מעריכה בפי שמונה בערך[9], אינה כלל ממוהר״ש אלא מאביו הצמח-צדק!
וכבר בשנת תש״ו, ברשימה שבסוף ״קונטרס תורת החסידות״, נמנה הספר בין ספרי הצמח-צדק עם הערות מבנו אדמו״ר מהר״ש, ובמדור המהר״ש רק נרמז: ״ראה לעיל ברשימת ספרי הצ״צ״.
בשנת תש״ז הובהרו הדברים יותר; ב״ספר התולדות – אדמו״ר מהר״ש״, שבעריכת האדמו״ר שליט״א, נכתב (בעמ׳ 23): ״ע״פ סיבה, כמבואר בארוכה במ״א, לא נדפסו בס׳ זה [לקו״ת, תרמ״ד] אלא הגהות מאדמו״ר מהר״ש והדרושים והביאורים הם מרבינו הזקן ואדמו״ר ה״צמח צדק״ ״.
ואם ניתן עדיין היה לטעון בדוחק שכל ההגהות הן מאדמו״ר מהר״ש, באה העובדה הבאה ללמדינו שגם ההגהות מתייחסות לצ״צ: ב״אור התורה״ של הצ״צ לספר בראשית, חלקים ג׳-ו׳ (ברוקלין, תש״ל ואילך), נדפסו כל המאמרים שבהוצאת תרמ”ד על ביאוריהם, קיצוריהם והגהותיהם, וטעם הדבר מתבאר שם בהערת האדמו״ר שליט״א (כרך ג׳, עמ׳ 940): ״המאמר נדפס בלקו״ת לג״פ [= לג׳ פרשיות, בראשית-לך] במקום מאמר ע״ז מאדמו״ר מהר״ש ע״י תחבולות פ׳[לוני] כו׳ וכידוע סיפור אדמו״ר (מוהריי״צ) זצוקללה״ה נבג״מ זי״ע״. וניתן לפרש יותר (עפ״י ששמעתי בע״פ) כי בני המהר״ש נתנו לדפוס את מאמריו, אך מתנגדיו החליפום במאמרי אדמו״ר הצ״צ (מלבד ההקדמה שנותרה עם הגהות המהר״ש, ועוד כמה הערות לא רבות[10] שמשום מה חזרו ונדפסו עתה באור התורה ללא היכר שאינן מהצ״צ) וגרמו לסערת רוחות כשיצא הספר לאור, כשתוכו חידושי הצ״צ ואילו בשערו מופיע מהר״ש בנו!
ואכן רבו של הפלג השני של חב״ד, האדמו״ר רש״ז מקאפוסט, לא יכול היה לעבור בשתיקה על כך, והוציא מיד מכתב (שלא פורסם עד עתה): ״ב״ה ד׳ אלול תרמ״ד. בהתו״א דעל ג׳ סדרות נדפסו רק כל הכתבים וההגהות וביאורי׳ של כ״ק אאזמו״ר [הצ״צ] נ״ע בלי שום תוס׳ כלל. כל חידושי מהר״ש ע״ה לא יהי׳ גם ד׳ דפים, ושם כ״ק אאזמו״ר לא הזכיר עליהם כלל רק שם מהר״ש ע״ה... כל הכתבים ישנם אצל אנ״ש שי׳ ואצלינו בוודאי יש כל הכתבים ועוד יותר ממה שנדפסו ...״.
והנה גם מגוף הספר ניתן היה להבחין כי בוודאי יש בו גם מהצמח-צדק, כגון מההגהה שבדף פ״ה, ג׳, שבה מביא הכותב את ״דודי הרי״ל״ – דודו של הצ״צ, אך הדבר יוצא מגדר ספק כשבודקים את כתבי-יד חב״ד שבספריה הלאומית, ושם נמצא כרך מאמרים לספר בראשית בכתב ידו של הצ״צ (מס׳ 2307 *8), ובין המאמרים נמצא חלק ניכר שנדפס מלה במלה בהוצאת תרמ״ד (כגון המאמר הארוך שבדפים כ״ח, ג׳-מ״א, א, וכן המאמרים בדפים מ״ט, ג-נ״ה, א׳; נ״ח, ד׳-ס״ה, א׳; צ״ג, ג׳-צ״ח, ד׳). והמכתב מכתב מחבר הוא, רצוף מחיקות, תיקונים, הערות שוליים וכד׳ כדרכו בקדש של הצמח צדק בכתביו[11].
תו״א מהדורת תש״ח
חלמיש רושם שתי מהדורות בשנה זו, האחת בברוקלין, והשניה במינכן – אך מוסיף שאת מהדורת מינכן לא ראה בעיניו. והאמת היא שאת מהדורת ברוקלין לא ראה – שכן לא היתה ולא נבראה; בעברו השני של דף השער (שנרשם עליו ברוקלין כמקום ההו״ל) מפורש: ״הננו מו״ל בזה, ע״י סניף ״קהת״ באירופא״ ובמהדורות הבאות נתפרש שההדפסה נעשתה ״באירופה בסביבות מיונכען״ (והכוונה להוצ״ס שנתקיימה במחנה העקורים בפאקינג שע״י מינכן. ועל הטוב יזכר שמו של חותני ר׳ דוד ברוומן ע״ה שהוא שנתעסק שם בהדפסת התו״א, ושאר ספרי חב״ד שנדפסו שם בשנים ההם, בפקודתו של האדמו״ר מליובאוויטש שליט״א).
ותמיהני על מר חלמיש שנזקק לסברות משלו בשעה שהמו״ל עצמו (הוא האדמו״ר הנוכחי שליט״א) תיאר הוצאה זו ורשם את מקום ההדפסה.
[1] אל יטעה בטוי זה כאילו המדובר בהדפסתו השניה של התרא, שהרי כך קורא הצ״צ (במכתבו הנ״ל) גם להוצאה הראשונה: ״ספר תורה אור הנדפס עתה מחדש״.
[2] גם הצמח צדק עצמו לא תמיד הבחין בוודאות בין הגהות המהרי״ל לבין הטכסט, ראה ב״אור התורה״ בראשית (ברוקלין, תשל״ב), עמ׳ 2256: ״נ״ל שהגה זו היא מהכותב הה״ג מוהרי״ל מייאנעוויץ ז״ל״. ואמנם במקום המקביל בתו״א נפקד מקומה של הגהה זו.
[3] בסקירתו על מהדורת תשל״ב התעלם חלמיש לחלוטין מתוספת חשובה זו אשר ממנה פנה ממנה יתד לחקר עריכת התו״א.
[4] אלא שלדידי חזי לי ״ביאור״ שנדפס בתו״א (לט, א - מ, ב) והוא בגוף כת״י של הצ״צ, וממנו מוכח שלא רק ההגהות המרובות שבו (שהן כמעט כשליש המאמר!) – והמוסגרות בסוגריים עגולים או מרובעים – הן משל הצ״צ עצמו, אלא גם עצם הביאור ניכרת בו עבודת הכנה ועיבוד שאפשר ויכולים הם להעיד על כך ש׳ביאור׳ זה גובש לצורתו הנוכחית רק ע״י הצ״צ. [נמצאים כיום כ״י רבים, יחסית, שמהם הדפיס הצ״צ את ה׳לקוטי-תורה׳ שעם הגהותיו, אך סבורני שכה״י הנ״ל הוא היחידי שנותר מהנוסח שבו הוגש התו״א לדפוס. תצלומו נמצא במחלקת כה״ שבספריה הלאומית וסימנו שם: V1088].
[5] ראה על התנגדות מעין זו בבית-רבי, ח״ג, עמ׳ 20, הע׳ ב׳.
[6] אודותיו: ״התמים״, חוברת א׳, עמ׳ ס״ז ואילך (יש לשער שמאמר זה נכתב ע״י תלמידו, האדמו״ר ריי״צ מליובאוויטש נ״ע).
[7] שם עמ׳ ע״ח: ״בשנת תרכ״ה[!] מסר לו אדמו״ר [הצמח-צדק] את התו״א עם ההגהות להדפיסו״.
7א בציוני מקורות כתה״י לאוה״ת הנ״ל מציינים כי בכותרת מאמר זה נרשם: ״העתק מכת״י הרי״ל זצ״ל ומכ״י מו״ח זצ״ל״ (וכך גם בכ״י ירושלים 3556 8°) וראה אוה״ת שם עמ׳ א׳תתפא ו-א׳תתפה השלמות הצ״צ מ״כ״י מו״ח זצ״ל״.
[8] ראה להלן: ״חדושי מהר״ש ע״ה לא יהי׳ גם ד׳ דפים״, ברם זו המעטה מופרזת. נראה שנעלמה מחלמיש התייחסות נוספת של הבית-רבי אל מהדורת תרמ״ד, שבה מגדיר כמעט בפירוש את חלקם של הצ״צ ובנו במהדורה זו; והיא בחלק ג׳ עמ׳ טז: ״מעט מהגהותיו [של המהר״ש] נדפס בס׳ הלקו״ת על ג׳ סדרות שהוא ס׳ התו״א עם הגהות אביו רבינו [הצ״צ] נ״ע. נמצא שם גם הגהות שלו [של המהר״ש] מסומנים בשני חצאי עיגול״. ושוב שם בעמ׳ כח (ברשימת ספרי הצ״צ): ״וזה לא כביר הדפיסו... על ג׳ סדרות ראשונות כולל פנים התו״א והגהותיו הרבות וגם דרושים נוספים ויש בו ג״כ הגהות מבנו אדמו״ר מוהר״ש נ״ע מסומנים בשני חצאי עיגול״.
[9] אך חלמיש לא עמד על כך שחלק ניכר מההרחבה הוא תוצאה מתוספת דרושים מהרש״ז עצמו שלא באו בתו״א, ולהם צורפו עוד הגהות וקיצורים וכו׳.
[10]בין הגהותיו של מהר״ש נמצאת (בדף ע״ד, א׳) הגהה הבאה לתרץ את קושית הצ״צ, ובה חידוש גדול בענין הצמצום והרשימו, הגהה זו עוררה פולמוס שהדיו נשתמרו בכת״י של מכתבי ויכוח שהוחלפו בין האדמו״ר רש״ז מקאפוסט לבין ר׳ דן תומרקין מחסידי מוהר״ש. במכתב הרש״ז מופיע בין השאר משפט חשוב: ״... הנה גם על קבלת מהר״י סרוג ז״ל ... היו אז החברים מגמגמים מלדבר בזה מפני שלא הזכיר זאת הרח״ו ז״ל כלל ואח״כ על תלמיד תלמידו בעל עמה״מ ז״ל שהרחיב הביאור בזה יצא עליו מערערים מגדולי המקובלים בריש גלי עד שאח״כ במעזריטש קיימו את קבלתו ... אבל בקבלתו של מע״ל אין בדור שלנו מי שיקיימנה״. ובספר ״בעש״ט״ לתורה פרשת תשא (עמ׳ 80) מביא בשם בעל הבית רבי ״שקבלה ביד בעלי החב״ד איש מפי איש עד רבינו הקדוש הר״ר דוב בער ממעזריטש ומסופקני אם לא עד הבעש״ט ז״ל... שהוא ז״ל האמית קבלתו [של ׳עמק המלך׳], ואמר שמה שלא דיברו מהרח״ו ז״ל מדרושים הללו הוא לפי שדרושים הללו נאמרו מפי האר״י ז״ל עוד טרם שבא אליו מהרח״ו ז״ל, ובעל עמק המלך קבלן מהחברים ששמעו אז מפי האר״י ז״ל״.
[11] בין הגהה להדפסה הופיע בנ.י. הקובץ ׳יגדיל תורה׳ גל׳ תשרי-חשון תשל״ט, ובעמ׳ נג-נט מאמרו של הרב ש. ד. לוין ״לקוטי תורה לג׳ פרשיות״ שבו מזהה ומבהיר - בהסתמכו על כ״י של הצ״צ ובנו, הנמצאים בספרית הרבי מליובאוויטש ובספריה הלאומית – איזה הגהות הן מהצ״צ ואיזה ממוהר״ש בנו. וקביעתו של הבית-רבי כי רק ההגהות שבסוגריים עגולים הן מהמהר״ש שרירה וקיימת. ושוב באו הוספות באותו ענין בגליון שלאחריו (כסלו-טבת) עמ׳ קכה קכז.
נספח:
שינויים בדרושים ע״י כותביהם
לעיל הערתי על דבריו של מ. חלמיש המייחס עריכות ועיבודים לדרושים ע״י ״הרושמים או מעתיקיהם״ ושמכך נובעים השינויים המופיעים לעתים בין נוסח לנוסח, וכתבתי שדרושים רבים חזרו ונשנו ע״י אדמו״ר הרש״ז עצמו בהזדמנויות שונות, וזו הסיבה להבדלי הנוסחאות[1]. ואם אמנם חלו לעתים גם שנויים תוכניים ע״י ״הרושמים״ – השומעים, כדלהלן, אך אין כל יסוד הגיוני לתלות שנויים כאלו ב״מעתיקים״ של׳זכותם׳ ניתן לזקוף רק טעויות-סופרים, אך סמי מכאן עיבוד דרושים ועריכתם.
ומצינו שאדמו״ר הרש״ז הגדיר בעצמו את טיב עבודתם של שלשת ראשי ה״כותבים״: ״אחי יהודא לייב שרייבט ווי איך זאג [אחי י״ל כותב כאמירתי], בני דובער שרייבט וויא איך מיין [דברים ככוונתי] ונכדי מענדל שרייבט וויא איך זאג און וויא איך מיין [נכדי – ה׳צמח צדק׳ – כותב דברי כאמירתם וככוונתי]״[2].
לאור זאת תובן לנו השתדלותו של הצ״צ להדר דווקא אחרי מאמרים שנכתבו ע״י ר׳ יהודה לייב (למרות שגם הוא הרשה לעצמו לעתים רחוקות להוסיף הגהות משלו, כנ״ל הע׳ 2 בתחלת המאמר, והע׳ 9 אצל חלמיש), ומצינו שהצ״צ מגדיר את כתיבתו: ״כ׳[תב] הרי״ל מפי רבינו״[3] - דברים כאמירתם.
ברשימותיו של ר׳ דובער, ״האדמו״ר האמצעי״ - מצינו שלשה סגנוני כתיבה: ״היינו דמאמר התורה אשר שמע מפי... אביו [הרש״ז] הי׳ כותבו בשלשה סגנונים: א) בלשון שאמר הוד כ״ק אביו[4], ב) בביאור קצת כמו המאמרים שבתורה אור, סידור וביאורי הזהר, ג) מאמרים ארוכים כמו התורת חיים. ושלשת הסגנונים היו בשלשה זמנים שונים״[5].
יחסו של הצ״צ – שקנאותו לשמירת לשונו המקורית של הרש״ז גרמה לו לחילוקי דיעות עם חותנו ר׳ דובער[6] – לסגנונות אלו הוא מורכב, ונקבע ביחס ישיר למדת האותנטיות של ״לשון הרב״ שבהם; פעמים אין ספור מעתיק הוא כלשונם דרושי הרש״ז מהשנים תקס״ב-תקס״ט ורק לעתים מוצא לנכון לציין שהם מהעתקות ״מודר״ח ז״ל״ [=מורי דודי וחמי] ר׳ דובער, ויש שמדגיש את זיקתם ההדוקה לרש״ז גם שמעתיק את לשונו של ר׳ דובער: ״מודו״ח ז״ל מפי רבינו ז״ל״[7] או: ״מ״ש אדמו״ר ז״ל... עכ״ל מו״ח ז״ל שכתב ד׳ א״ז אדמו״ר נ״ע ז״ל״[8] וכהנה רבות[9]. ולעתים נוקט לשון מסוייגת במקצת: ״ועתה אעתיק מה שמ״כ [=שמצאתי כתוב] מכ״י מו״ח ז״ל בשם אדמו״ר נ״ע... כך מ״כ וצ״ע״[10].
וגבי דרושי הרש״ז שהדפיסם ר׳ דובער מצינו ג״כ התבטאויות מעניינות בסגנונו של הצ״צ: ״מצאתי עוד בדברי אאזמ״ו נ״ע... שנדפס בסידור״[11] וכן ״פי׳ אדמו״ר נ״ע... עכת״ד שכתבם מו״ח ז״ל [בסידור][12]. ועל הנדפס בביאורי הזהר: ״ביאר רבינו ז״ל בבה״ז ויגש...״[13]. ובציטוט דברי הרש״ז שנדפסו אח״כ בהוספות לתרו״א: ״היינו כמ״ש [הרש״ז] בהביאור וז״ל כ״י מו״ח זצ״ל״[14]. אך גם באלו מסתייג הצ״צ לעתים, ובהיות דרושי הסידור מורכבים מכמה סוגים, המעולים שבהם הם אותם הקונטרסים שכתב ר׳ דובער ו״אאמו״ר [הרש״ז] נ״ע הגיהם בכבודו ובעצמו והוטבו בעיניו מאוד, בהיותם דברים כהוויתן בלי תוס׳ ומגרעת״[15], הסוג השני הם מכתיבת ר׳ דובער שלא הגיהם הרש״ז, והשלישי הוא דרושים שנכתבו ע״י אחרים, וכך מוצאים אנו שהצ״צ מתבטא על מובאות מהסידור: ״אף שהאריך שם יותר מדאי״[16] ובמקרה אחר חותך הוא בחריפות: ״נראה שזה אינו מדברי אדמ״ו ז״ל״[17].
יש וגם בהערה לבאורי-הזהר נשמעת נימת הסתייגות: ״כ״כ מו״ח ז״ל ולפע״ד צ״ע״[18], אך אין הכרח לפרשה כהסתייגות מדיוק רישום הדרוש.
פעמים רבות מעתיק הצ״צ דברים שברי לו שהם מר׳ דובער, בין שהם בתוך דברי הרש״ז ובין שהם לעצמם, ואם הדברים נראים לו משתמש הוא בהם לצורך בנין מאמרו, ובסיום המובאה מוסיף ציון ״מו״ח ז״ל״, ולעתים קורה והוא משיג עליו בקצרה[19].
בבית-רבי (ח״ג עמ׳ יא) מתאר את דרכי שימושו של הצ״צ בכת״י רושמי הדרושים: ״הי׳ מפלפל אם כיון הכותב לשון רבינו (במקום שהי׳ מוצא סתירה ע״ז מסה״ק) ולפעמים הי׳ מיישב דברי הכותב ולפעמים הי׳ דוחה דבריו שלא כיון כו׳. וגם במקום שדחה דבריו אעפ״כ כיון שהכותב שמע מרבינו כתב לשונו כהווייתו ואח״כ כתב חוות דעתו בדרך הג״ה כו׳ ״. ומעניין להביא דוגמאות נוספות מהתבטאויותיו של הצ״צ על מידת מהימנותם של הכתבים שלפניו: ״הנה העתקתי בפנים כמו שמ״כ בכתבים מהשומעים מרבינו ז״ל כי לא רציתי לשנות הלשון, אכן הגם שהמכוון אמת עכ״ז נ״ל שהשומע הכותב לא כיון יפה בדברי הקבלה״[20], ובמאמר אחר עובר הצ״צ מפקפוק לוודאות: ״מסופק אני אם דבר זה נכון וכדומה שאינו דברי אאזמו״ר נ״ע״, ובהמשך: ״גם זה אינו נכון ... ג״ז אינו נכון״[21], ובמקרה נוסף: ״נ׳[ראה שאינו מדברי רבינו ז״ל ... הדברים אינם מכוונים אך המכוון ...״[22].
לעתים מרגיש הצ״צ שהדברים אותנטיים בתכלית, וכותב: ״מ״כ [=מצאתי כתוב] נ׳[ראה] שהוא דברי רבינו ז״ל אות באות״[23]. ובפרט כשהוא מכיר את הכותב לבר-סמכא, כגון ר׳ פנחס רוזיש משקלאב אשר ״הי׳ רושם ד״ח [=דברי חסידות] של רבינו בדקדוק גדול מאד ואדמו״ר בעל צ״צ נ״ע הי׳ סומך על רשימותיו יותר מעל כל הרשימות״[24]. והצ״צ מצטט מכתביו תוך שהוא סומך עליו במדה המירבית: ״לימדנו רבינו ז״ל ... וז״ל [=וזה לשון] הר״פ שכ׳ אות באות משמו״[25] וכן דוחה הצ״צ כתיבות אחרות מפני כתיבת הר״פ: ״נ״ל שזהו שפת יתר ולא נמצא דקדוק זה בשני כותבים הא׳ דודי הרי״ל והב׳ הר״פ משקלאב״[26].
בכרכי כת״י הצ״צ שבמחלקת כה״י שבספריה הלאומית משולבים לעתים דרושי הרש״ז בהעתקות שונות, ומהן אנו למדים כי הצ״צ סמך ידו גם על כתיבתם של החסידים ר׳ זלמן רויזיש משקלאב (גיסו של ר״פ הנ״ל) ושל ׳החסיד רש״פ׳ [=ר׳ שלמה פריידיש משקלאב][27].
בכ״י אחר (ירושלים, 2308 8°), מאדמו״ר מוהר״ש בן הצ״צ, רושם האדמו״ר על דרושים שנכתבו ע״י שומעיו (״הנחה״ בטרמינולוגיה החב״דית): ״הנחה ר״א ... לא טוב״ ״הנחת ר״ד לא הונח בטוב״ ״הרב... שהניח ג״כ לא בטוב״.
ומעניין שהצ״צ שדקדק כ״כ בלשונו של הרש״ז[28] בכל זאת מצא לנכון לשנות במקומות מסויימים בשעה שהביא את הדרושים לדפוס. ושתי דוגמאות מעניינות; בתו״א (כז, ד): ״והרי עתה ב״ה ישראל רבים יותר ממספר זה״ ובאור-התורה (בראשית עמ׳ 2164) מופיע במקום זה משפט נוסף: ״שאף במדינת פולין ימצא יותר מס״ר [=מששים ריבוא]״[29]. בלקוטי-תורה (ויקרא יח, א): ״אותן שהם בסתר שעבודתם ברוחניות... כגון רשב״י... וכן האריז״ל ...״, ואילו ב״לקו״ת כי״ק״ נוסף במקביל: ״וכן הבעש״ט ז״ל״[30].
ועדיין לא ירדנו לתכלית חקר ה״חוזרים״ ה״מניחים״ וה״מעתיקים״ שכל אחד ממקצועות אלו קובע ברכה לעצמו.
[1] וכך מובא ״מרשימת כ״ק אדמו״ר שליט״א״ ב׳פתח דבר׳ ללקוטי אמרים... בצירוף מ״מ... אגרת הקדש א׳, ברוקלין תשל״ח: ״... מצינו כו״כ ממאמרי אדה״ז [=אדמו״ר הזקן - הרש״ז] שיש בהם נוסחאות שונות... ועכ״פ באותם שהשינוי הוא גם בתוכן ... עכצ״ל שהם מהמאמרים שאמרם אדה״ז יותר מפעם אחת ובשינוים הנ״ל, וכאו״א רשם המאמר ששמעו (ואין זה שולל כלל המאמר שנאמר בזמן אחר)״. בשיחת אדמו״ר הריי״צ שבסוף קונטרס ״החלצו רנ״ט״ (ברוקלין תש״ט) מוסר על מאמרים שהיו קבועים לכל אחד מאדמו״רי חב״ד לאמרם פעם בשנתיים-שלש ״כדי לטהר את אויר העולם״.
[2] בית רבי ח״ג עמ׳ 4 הע׳ ג׳. וי״א כי אדמו״ר הרש״ז הוסיף ואמר על אחד ה׳כותבים׳ שכתיבתו אינה לא כפי האמירה ולא כפי הכוונה (שמעתי מהרב אברהם דרייזין [מאַיאָרער] ששמע מהמשפיע דליובאוויטש ר״ש גרינם ע״ה, שידע גם כי מאמר מסויים ב׳ליקוטי תורה׳ נדפס ע״פ גירסתו של כותב זה, כי לא נמצאה העתקה אחרת טובה הימנה).
[3] באורי הזהר – אדמו״ר הצ״צ, ברוקלין תשכ״ח, עמ׳ תנד ואילך. ואדמו״ר הרש״ב מליובאוויטש מספר (תורת-שלום, ברוקלין תשי״ז, עמ׳ 86): ״מצאתי כתוב בכי״ק כ״ק אאזמו״ר [הצ״צ]... בזה״ל: ׳והוא הנחת דודי הרי״ל אות באות מפי קדשו׳... משמע שגם מהרי״ל דייק מאד בל׳ כ״ק רבינו הגדול״.
[4] דוגמה לסגנון זה ניתן למצוא בספר ״מאמרי אדמו״ר הזקן - אתהלך לאזניא״ שנכתב ע״י ר׳ דובער - ראה שם עמ׳ רסג (פרט חשוב זה נעלם כנראה מחלמיש, ובהע׳ 4 כותב הוא כי ״לא נודע שם העורך״ של ספר זה. וראה גם אור התורה בראשית עמ׳ 1690 שלדברי הצ״צ משפט מסויים בספר זה הוא משל ר׳ דובער ולא מדברי הרש״ז).
[5] התמים׳, חוברת ד׳ עמ׳ מד.
[6] ראה בית-רבי ח״ב עמ׳ ט׳ הע׳ א. וראה להלן הע׳ 28 בשם הצ״צ
[7] יהל-אור לתהלים, עמ׳ 463.
[8] אוה״ת תנ״ך עמ׳ עח עט.
[9] ראה בטויים נוספים באוה״ת בראשית עמ׳ תשצד, 1264. דברים, עמ׳ תתרסב.
[10] אוה״ת ויקרא עמ׳ תרב-תרג.
[11] ס׳ החקירה עמ׳ 156.
[12] יהל אור עמ׳ 570.
[13] אוה״ת תנ״ך עמ׳ תקכג, ובאוה״ת במדבר עמ׳ תשעו: ״וז״ל אדמו״ר אא״ז נ״ע מ״ש בבה״ז״.
[14] אוה״ת שמות, עמ׳ א׳תתפא.
[15] הקדמת ר׳ דובער לסידור.
[16] אוה״ת תנ״ך עמי תקנט.
[17] אוה״ת בראשית עמ׳ תשיג.
[18] באוה״ז צ״צ עמ׳ תקמט.
[19] ראה דוגמאות לשני הסוגים באוה״ת בראשית עמ׳ 1690. שמות עמ׳ ב׳תעא. במדבר עמי קיא-קיב, תרלה-ו. דברים עמ׳ תרנב, תשלג. (באוה״ת בראשית שם, ובשמות עמ׳ א׳תתקסז מתייחס הצ״צ אל משלים המשולבים בתוך הטכסט של הרש״ז כאל הוספות של ר׳ דובער).
[20] אוה״ת בראשית עמ׳ תקצט.
[21] אוה״ת תנ״ך עמ׳ תשעו-ז.
[22] באוה״ז צ״צ עמ׳ שמג.
[23] אוה״ת שמות עמ׳ תתצג.
[24] בית-רבי ח״א עמ׳ 140, ואדמו״ר הרש״ב אמר (תורת-שלום עמ׳ 87): ״מקובלני כי אלו אשר דייקו הרבה בל׳ רבינו (הרש״ז], והניחו בכתב כפי שאמר ממש בלי תוס׳ וגרעון. הי׳ אחד הר׳ פנחס, אשר הצטיין בזה״.
[25] יהל אור עמ׳ 190, ובדרך-מצותיך עמ׳ קנג: ״וכן ראיתי בכ״י ר׳ פנחס שקלאווער ז״ל שכי אות באות מפי רבינו ז״ל״.
[26] אוה״ת בראשית עמ׳ תתרעז.
[27] כ״י 8°92313 [48ב], 8°2314 [106ב]. על שני כותבים אלו ראה בבית-רבי ח״א ע״א, א-ב.
[28] בלקו״ת ויקרא נג, ג מופיע המשפט: ״משל ... כמו חכם הבקי באיזו מסכת כגון מסכת יבמות״, ובמאמר מקביל באור התורה (ויקרא עמ׳ תשו) מעיר הצ״צ על תיבות אלו: ״חייב אדם לומר בלשון רבו שהזכיר [הרש״ז] מסכת זו״.
[29] יתכן שהשמטה זו סיבתה בהמנעות מהזכרת מלכות פולין אחר הכיבוש הרוסי.
[30] נעתק בהגהות אדמו״ר הרש״ב שבסוף הלקו״ת (ברוקלין תשכ״ה) עמ׳ 36. והשווה לקטע זה במאמר מקביל בסגנונו של ר׳ דובער, נדפס בספרי ״מגדל עז״, כפר חב״ד תש״מ, עמ׳ שסו.
כל הזכויות שמורות | הרשות נתונה להשתמש בחומרים תוך ציון המקור ושליחת עותק למכון | אין לאחסן במאגר מידע כלשהו ללא אישור מפורש ©
