כפר חב"ד, 46 (כ"ח ניסן תשמ"ב), עמ' 30–31 (והמשכו בעמ' 29)
ראה: [ביקורת] תורת חב״ד - ביבליוגרפיות: ספר התניא

יהושע מונדשיין

תגובה לדברי ט׳ מעלעל על הספר ״תורת חב״ד״ – ביבליוגרפיות – ס׳ התניא״ (כפר-חב״ד גל׳ 43 עמ׳ 19-18)

ביקורת תהיה! אבל נכונה...

כך למדונו רבותינו ז״ל: ״אהוב את הבקורת, כי היא תעמידך על הגובה האמיתי״ (היום יום׳ עמ׳ סא בשם אדמו״ר מוהרש״ב נ״ע). נלענ״ד שהדברים אמורים בביקורת אמיתית דוקא, דאי לאו הכי - איך - תרומם היא את המבוקר לגובה האמיתי, והיא עצמה מקושרת למטה ואינה אמיתית? מאחר ולהערות המבקר הנ״ל נשתרבבו גם דברים שאינם נכונים לחלוטין, הריני מוצא לנכון להעמידם על דיוקם, ואבוא - על סדר דבריו.

המבקר מתייחס לשאלה ״חסידית״ היפוטטית, מה פשר המאמצים שהושקעו בהדפסת ה״שערים״ וכד׳. לקושיה זו יש גם מענה ״חסידי״; כ״ק אדמו״ר שליט״א ציוה על עריכת ספר זה, ובהדגשה: ״להרבות - בפקסימילים״. ביבליוגרפים וחובבי-ספר לא יקשו קושיה זו, שהרי (כפי - שהקדמתי בעמ׳ 29) יש בכך כדי לגלות טפסים (ומהדורות) נוספים, ויעויין, לדוגמה, בעמ׳ 89-86, שבלי הפקסימילים אי-אפשר להבחין שאלו שתי מהדורות שונות.

קודם להערותיו, בדברו על שיבושי הדפסה במהדורות כפר-חב״ד, זורק המבקר כלאחר-יד, שכמדומה לו שיש יותר שיבושים בציון שנות ההדפסה מאשר אלו שצויינו בספרי. ותמיהני: אם כתב את דבריו אחר בדיקה - מדוע לא יצא זה מכלל דמיון, ואם כתבם ללא בדיקה - כיצד זה כתב דברים בלתי בדוקים? הריני מבקש מהמבקר לבדוק את הנושא ולפרסם את תוצאות בדיקתו.

ועתה אחזור על תמצית הערותיו אחת לאחת, ונראה האם יש בהן ממש.

הערה א] לדעת המבקר שם הסדרה ״תורת חב״ד - ביבליוגרפיות״ הוא יומרני ועלול להטעות את האנשים שיבואו לבקש כאן פרטים כלשהם על תוכנה של ״תורת חב״ד - ביבליוגרפיות״ האם המעיין היה מוצא בה את ״ספרות חב״ד״? הרי אין שם אלא ביבליוגרפיה לספרות זו! ומאחר והמושג ״ביבליוגרפיה״ משמעותו המילולית היא ״רישום ספרים׳׳, הרי באמרינו ״תורת חב״ד - ביבליוגרפיה״ מפורש בזה שלפנינו ״רשימת ספרי תורת חב״ד״.

לעצם הענין, לא נשענתי אל בינתי, ומאחר והספר נדפס בהוצאת ״אוצר-החסידים״ ויש בעל-בית לבירה זו, הרי ששם הספר והסדרה וכו׳ חייבים לקבל אישור עובר להדפסה, ואמנם אישור זה נתקבל רק אחר הוספת התיבה ״ביבליוגרפיות״ לשם הסדרה.

(יתכן והמבקר התרשם לרעה מכך שבכריכת הספר נטבעו התיבות ״תורת חב״ד״ בלבד, והריני להניח דעתו שהדבר נעשה מדעת עצמו של הכורך, ורק בטפסים הראשונים שיצאו מתחת ידו).

הערה ב] כאן מאשימני המבקר שבטענת ״לא ראיתי״ בטלתי במחי יד קיומן של מהדורות שנרשמו ע״י רושמים קודמים שהסתמכו על בסיס רציני. ואני הקטן עלעלתי בספרי פנים ואחור ולא מצאתי דוגמה לדבר שאבטל רישומים קודמים כשראייתי העיקרית (או אף הטפילה) ״לא ראינו״. ישנן הוצאות שמר הברמן רשמן לפי טפסי ספרית שוקן או הספריה הלאומית (כמצויין אצלו מאיזה טופס רשם), ובבודקי אחריו נוכחתי שהוא טעה במנין הדפים, או שלא הבחין שבטופס שבידו חסרים דפים, וטעויות כאלו גרמו לו ליצור מהדורות חדשות. בעמ׳ 36 (הע׳ 2) שבספרי כתבתי שטעות בידי מר צדנר שרשם בקטלוג ספרית המוזיאון הבריטי הוצאת ״סלאוויטא תקנ״ט״ ותיקנתי שצ״ל זאלקווא תקנ״ט״ (עיי״ש בהע׳ פשר הטעות). במקרה זה לא נסעתי ללונדון לשם בדיקת הטופס, והסתפקתי בכתיבת מכתב שאלה וקבלתי מענה המאשר את דבריי (ועובדה זו נזכרת בהע׳ הנ״ל).

האשמת ״ביבליוגרף״ בביטול מהדורות בטענת ״לא ראיתי״ היא האשמה חמורה, והריני פונה אל המבקר בבקשה שיבאר למה ירמזון מיליו.

באותה הערה סבור הוא שבאם טיעונים מסויימים של המחבר אינם משכנעים את המבקר, הרי ש״שתיקותך יפה מדיברוך״, ואין זו מחובתו של הביבליוגרף לפלפל ולחקור. אך טעות היא בידי המבקר, וביבליוגרף שמתעלם מבעיות הכרוכות במקום הדפוס וזמנו - עושה מלאכתו רמיה, וחייב הוא להציג את הבעיה, ואם יכול הוא – גם להציע פתרונות. זכה - יתקבלו הצעותיו, לא זכה - יבואו אחרים וינמקו בראיות מדוע אין פתרונותיו נראים, וינסו לתת תשובות משלהם ויבארו במה כוחן עדיף. ברם המבקר דנן אינו מתאמץ לברר את הענין, ורק מגלה את אזנינו שיש בידיו להפריך את הכתוב ולהציע פתרון אלטרנטיבי (טוב יותר?).

פונה אני בבקשה אל המבקר שיואיל לשטוח לעיני הקוראים את דעתו ב״סוגיא״ זו, ואם פתרונותיו יהיו טובים משלי - תבוא עליו ברכת הביבליוגרפים, וגם אז אראה שדבריי לא היו לריק, והביאו לבירור בעיה ביבליוגרפית סבוכה.

באותה הערה; ״אילו תחמו הספרנים ביבליוגרפים את עיסוקם רק בשטח הכישורים המוגבל שהמבקר מותיר להם, לא היינו זוכים לשני כרכי ׳אהל רח״ל׳ של ר׳ חיים ליברמן, שכל יודעי ספר ״מלקקים אצבעותיהם״ למקרא ה׳פלפולים׳ שבהם, ותקוותי שגם להבא לא ישעה ציבור הביבליוגרפים לעצת מבקרינו, ולא ידירו רגלם מ״חקירות לעומק״. שהרי, מיומנותו של בעל מקצוע אינה נמדדת לפי כישוריו אלא לפי התמחותו המעשית (על-דרך דברי אדמו״ר הזקן ש״למדן״ הוא מי שלומד ולא מי שיכול ללמוד - תורת שלום עמ׳ 190). ואף מי שהוא חריף ועסקו בדיני ממונות המחכימים ומחדדים את מוחו, הרי אפשר שתהא הלכה כמותו בממונא, אבל באיסורא תהא הלכה כמי שעסקו באיסורין דוקא. וגם בביליוגרפיה יש להטות אוזן לדברי מי שאומנותו בכך.

הערה ג] לטענת המבקר התואר ״וכל דמיטמרן אתגליין ליה״ שנאמר על הרא״ה מסטרושילא, מתייחס לגדלותו, ולא לקשריו עם אדמו״ר הזקן. מסופקני אם טרח המבקר לעיין במקום הדברים (בשער הספר ״שערי היחוד ואמונה״, שקלאוו תק״פ), ומשום כך אעתיק את נוסח השער בהרחבה קצת, למען דעת האם צדק המבקר בדבריו. וז״ל: ״ספר שער היחוד ואמונה... הכינו וגם חקרו ויסדו אדמו״ר הרב הגדול החסיד המפורסם החריף ובקי בנגלה ובנסתר מעין המתגבר בחכמה, רב פעלים במעשים כקש״ת מו״ה אהרן הלוי שליט״א, האחד המיוחד שבתלמידי רבינו הגדול... מו״ה שניאור זלמן נ״ע אשר יצק מים ע״י שלשים שנה ולא זז מחבבו עד שגילה לו כל תעלומת חכמתו וכל רז לא הוה אניס ליה וכל דמיטמרן אתגליין ליה״. הרי לנו שהמשפט ״וכל דמיטמרן כו׳״ לא נאמר בין שבחי המחבר המנויים קודם לשמו, אלא בחלק שבא להדגיש את שלשלת הקבלה מאדמוה״ז אליו (שים לב למשפט ״וכל רז לא הוה אניס ליה״ שמתייחס בבירור לעבר, לתקופת שהותו בצל אדמוה״ז).

הערה ד] המבקר סבור שהיה מקום להעיר לכך שב״סופרים משונים״ הכוונה למזייפי התניא, והסימוכין שלו הם מ״הידוע״. אילו היה המבקר מוצא מקור בדפוס לידיעה זו - היה הצדק עמו. אך מאחר והדבר רק נדמה לו, אין זה מחייב כלל את הביבליוגרף שאינו מכניס בספרו שמועות קלוטות מן האויר שלא נדפסו במקום הראוי לסמוך עליו (לעצם השמועה, אף אנו קבלנוה מהמשפיע רש״ח קסלמן ע״ה, והוא בודאי קיבלה מר״ש גרינם ע״ה - אך כל זה אינו ענין לספר ביבליוגרפי). כמדומני שבספרי באה רק פעם אחת שמועה ללא ציון מקורה, והיא בהע׳ 17 שב׳מבוא׳ (בדבר ״ספר של צדיקים״) אך שמועה זו מכ״ק אדמו״ר שליט״א שמענוה, ורק מפני שלא הצלחתי למוצאה בכתובים לא ציינתי מקורה.

הערה ה] לדעת המבקר ראוי היה לציין שהמכתב הנדפס אצלי בעמ׳ 13 נדפס גם בלקוטי-שיחות חלק יז. בין אם נתכוין לכך המבקר ובין אם לאו, הרי בדבריו אלו טמונה בעצם טענה-טרוניה: מדוע לא ציינת שהמכתב נלקח מהלקוטי שיחות״?! לכן אגלה את אוזני המעיינים כי מכתב זה נשלח אלי ממזכירות כ״ק אדמו״ר שליט״א בשעה שנתקבל אצלם ה׳מבוא׳ המסודר בדפוס. במאמץ של הרגע האחרון שילבתי את צילום המכתב שקבלתי, והוספתי רמיזות אליו במקומות המתאימים - וכל זאת קודם שיצא הלקוטי שיחות לאור (המדקדק יבחין בשינוי בין הנדפס בלקו״ש לבין הנדפס אצלי, שבמקום אחד מתחלפת תיבת ״אך״ בתיבת ״אף״ - שהוראתן הופכית. גם שינוי זה לא מלבי בא). זו תשובתי למען ההסטוריה, והמענה מבחינת הביקורת הוא, שספרי הוא ביבליוגירפיה לספר התניא ולא למכתבי כ״ק אדמו״ר שליט״א, ולכן (מאחר ולא לקחתי משם) אין צורך לציין שהמכתב נדפס גם בלקוטי שיחות.

הערה ו] לדעת המבקר עסק הצמח-צדק במלאכת העתקת האיגרות עבור המדפיסים. להשערתי ליקט הצמח-צדק ״מהעתקות המפוזרים אצל התלמידים״ את קובץ אגרת הקודש ובני המחבר מסרו קובץ זה לדפוס (ואין סתירה לכך מדברי בני המחבר, שהרי לא נאמר שם שהם שקיבצו את האגרות מבין התלמידים). סבורני שלאישיותו של הצ״צ מתאים יותר העיסוק בליקוט דברי אדמוה״ז וסידורם, מאשר העסקתו כסופר בבית הדפוס.

הערה ז] המבקר כותב את דבריו בוודאיות וללא שמץ הוכחה, אך בכל זאת נראים דבריו מדבריי.

הערה ח] מבקרנו ה״פלפן״ גולש לתחום ה״סדרן״, ומחדש כללים שלדעתו חייב הביבליוגרף לנהוג על פיהם. אך לי, כ״סדרן״, אין נראית סתירה באם אותו מכתב מתייחס פעם ל״בטאון חב״ד״ ופעם ל״לקוטי ביאורים״ (ששם מצויין מקורו מה״בטאון״). ואם אחידות אין כאן, אך עבירה על כללי הביבליוגרפיה גם כן אין כאן.

לעצם חידושו שיש לציין את המקור הראשון או האחרון; נקח לדוגמה סיום על מס׳ פסחים שנאמר ע״י כ״ק אדמו״ר שליט״א ונדפס לראשונה ב׳המאור׳ או ׳הפרדס׳ וכעבור זמן נדפס ב״ליקוטים״ השבועיים. אחר שנה נדפס בשלישית ב׳הגדה ש״פ׳ שעם שיחות כ״ק אדמו״ר שליט״א, שוב נדפס בכרך ה׳לקוטי שיחות׳, ולאחרונה נדפס, בחמישית, ב״חידושים וביאורים בש״ס״. לפי הכלל שכולל לנו בעל הכללים, יהיו חייבים מעתה לציין או ל׳המאור׳ או ל״חידושים וביאורים בש״ס״. ואני הקטן (בתוקף סמכותי שהוענקה לי ע״י המבקר) מתיר לכל מאן דבעי לציין גם ל״לקוטי שיחות״, הגם שאין הוא ראשון ואין הוא אחרון.

הערה ט] אפילו באם הצדק עם המבקר - אין ההערה שווה בנזק הנייר. ובסגנונו: ״אכמ״ל״.

הערה י] המבקר קובע שהושמט מספרי חלקו הגדול של ר׳ אנשיל ארונוביטש בטיפול בהדפסת מהדורת התניא המתוקנת של ווילנא תר״ס. אך מה אעשה ואין לו לביבליוגרף אלא מה שעיניו רואות בספר שלפניו (או במקורות אחרים), ואין הוא רשאי להסתמך על ה״רוח הקודש״, לא רוה״ק שלו ולא רוה״ק של בעל המאמר ב״בטאון חב״ד״ גליון 29 שמציין אליו המבקר. שהרי ב״בטאון״ הנ״ל אין שום אסמכתא לקשר כלשהו של ר׳ אנשיל למהדורה זו, ואין שם אלא השערת הכותב באשר לחלקו של ר׳ אנשיל בעסק זה. ואפילו אם היה זה נכון שהוא היה ״מגיה ראשי״ בדפוס ראם (דבר שאינו נכון כלל וכלל, והוא לא היה אלא מסדר-אותיות בדפוס הנ״ל - ראה: יידישע בילדער, ריגא 10.9.37 - בכתבה שנמסרה מטעם בית הדפוס - שם הוא מוכתר בתואר איינער פון די עלטסטע זעצערס אין ראם׳ס דרוקעריי״. כאן אביע תודתי להת׳ ישראל מרדכי הלוי שי׳ קאזאמינסקי שהודיעני אשתקד על כתבה זו) הרי אפילו כך אין הוא ״זכאי״ להירשם בספר ביבליוגרפי כל עוד לא פורש שמו בספר הנדון (והרי ידועים לנו שמות מגיהים וסדרים בדפוס זה כבדפוסים אחרים - האם בכל ספר נרשום את שמותיהם על סמך ידיעה זו?).

המבקר כותב שמשני מקומות שבספרנו מוכח חלקו של ר׳ אנשיל במהדורת תר״ס, מעמ׳ 108 ומעמ׳ 115. ברם משני מקומות אלו אין כל ראיה: בעמ׳ 108 רואים רק שר׳ אנשיל היה ״האיש שלנו״ בווילנא (דבר שיכול להצטמצם בכך שהוא מעביר את התשלומים בהתאם לתנאים וכד׳) ואין בכך מאומה על ״חלקו הגדול״ בהדפסת המהדורה המתוקנת. ה״הוכחה״ מעמ׳ 115 אינה לעניינינו כלל, שהרי שם מדובר במהדורת תרס״ט, ואין אנו רשאים ללמוד ממנה על המהדורה שקדמה לה בתשע שנים (ומה גם שאף במהדורה זו מוגדר הוא רק כבא כוחו׳ של אדמו״ר מוהרש״ב לענין ההדפסות הבאות, ואין רמז לחלקו הגדול״ בעסק ההדפסה).

לפליאתו של המבקר על כך שב״מפתח השמות״ לא מפורש שר׳ אנשיל נזכר בעמ׳ 108, אייעץ לו לקרוא את הפתיחה ל״מפתח״ זה שבה מפורט באר היטב שנרשמו רק שמותיהם של ״מבארים, מתרגמים, מלקטים, מדפיסים, מו״לים, מסכימים, מביאים לדפוס, פועלי דפוס, מקומות דפוס״. מאחר ובעמ׳ 108 לא מוגדר ר׳ אנשיל באחד מתשעת קריטוריונים אלו - לא ״זכה״ להיכלל ב״מפתח השמות״ (ולעמ׳ 115 צויין במפתח, היות וע״פ מש״ש ר׳ אנשיל הוא הממונה על ההבאה לדפוס).

ושוב באותה הערה, סבור המבקר שהיה מהראוי לציין בספר להשערות שהועלו באותו מאמר ב״בטאון חב״ד״ לביאור העובדה שדפוס ראם נבחר להדפסת התניא. התשובה לכך פשוטה: אמנם כל דבר שבדפוס הוא ״לדורי דורות״ (כדברי הצ״צ), אך גם בדורות הבאים יבחינו בין מה שנדפס בעתון לבין הנדפס בספר. לפיכך חייב הכותב בספר לשקול את דבריו ביתר כובד ראש, ויתכן שמה שנדפס בעתון אינו ראוי להיות מונצח לדורות גם בספר. לעניינינו: ב״בטאון״ הועלו השערות (לנכון: השערה) לסיבת ההדפסה בדפוס ראם, ברם השערה זו באה לתרץ קושיא שמעיקרא ליתא! בספרי ציינתי, למשל, לדברי ר״ח ליברמן המבאר מדוע הדפיס אדמוה״ז את התניא בסלאוויטא, וזו אמנם קושיא אלימתא (כמבואר שם), שהרי היה לאדמוה״ז בית דפוס לידו, ומדוע שלח את ספרו להדפיסו במרחקים? אך לגבי ההדפסה בווילנא תתעורר קושיא רק באם נמצא בית דפוס סמוך יותר, והיכול לבצע את ההדפסה באותה רמה מקצועית ובאותם תנאי התשלום. מאחר והכותב ב״בטאון״ לא טען שנמצא לו בית דפוס שכזה, הרי שאין קושיא ואין צורך בהשערות.

ומהי השערתו שם? לדבריו ״ספק אם יש לשפוט מעצם הדפסת ספרי חב״ד בוילנא על פעילות חב״דית בסביבה... ברם, מבחירת הדפוס הוילנאי ע״י אדמו״ר הרש״ב להדפסה מתוקנת של ה״תניא״ - לכאורה, ללמוד, לפחות, על אפשרויות קלות של פיקוח והשגחה באמצעות חסידי חב״ד בסביבה. יש להניח כי סייעה לדבר עבודתו של החסיד ר׳ אנשיל ארונוביץ כמגיה ראשי בדפוס ראם שבוילנא״. עכ״ל ב״בטאון״. מטרתה של השערה זו היא, בעצם, להוכיח את מציאותם של חסידי חב״ד בווילנא, וכבר בכך לקויה היא, שהרי איכא למיפרך מהזיוף שנעשה ב״צמח צדק״ הנדפס בוילנא תרמ״ד (ראה צ״צ, שער המילואים, ח״ד עמ׳ 308) ובזיוף שנעשה ב״לקו״ת לג״פ״ הנדפס שם באותה שנה (ראה מאמרי על התו״א ב״עלי ספר״ גל׳ ט׳ עמ׳ 163) ולא ידוע על שינוי דראסטי בדמוגרפיה של ליובאוויטש בווילנא בין תרמ״ד לתר״ס, ומאידך נראה שזיופי העבר לא השפיעו על ההדפסה הנוכחית, ואם זה כחה של ההשערה ״לעניינה״, עאכו״כ שאין ללמוד הימנה לענין ביבליוגרפי ״שלא מעניינה״ (על בדותת ה״מגיה הראשי״ ר׳ אנשיל כבר הצבעתי לעיל).

הערה יא] מכתבו של כ״ק אדמו״ר מוהריי״צ נעלם ממני, וכמובן שאילו ידעתיו הייתי מדפיסו (הגם שאינני מבין מדוע ״סרו התמיהות״ [איזה תמיהות?] מכח מכתב זה, אדרבה! עתה מתעוררת התמיהה כיצד הדפיסוהו לראשונה בלי איזכור ״אגודת חב״ד״ בשער?)

הערה יב] לדעת המבקר היה מקום להוסיף את הפרק ״פרסום ספר התניא״ שבתוך ״ספר התולדות״, שהרי אין חשיבותו פחותה מ״ליקוט משיחות ומכתבי כ״ק רבוה״ק אודות ס׳ התניא״ שנרשם במדור ״שונות״. איני יודע מהם חישוביו של המבקר לקביעת דרגת חשיבותו של פרק מסויים; לענ״ד ליקוט כל הנאמר אודות ס׳ התניא מרובה חשיבותו מליקוט אודות ענין אחד בלבד (פרסום ס׳ התניא) שהרי בכלל מאתים מנה, וליקוט המיוסד על 21 ספרים שונים חשוב מליקוט המיוסד של שלשה ספרים (שאחד מהם אינו שייך כלל למסגרת של הליקוט מכתבי רבוה״ק). ברם, לא דרגות החשיבות הן המנחות את הביבליוגרף, אלא הגדרות חיצוניות של הפריט הנדון. ספר או חוברת חייבים להירשם, פרקים בתוך ספרים - כראות עיני הרושם בתחימת גבולות עבודתו. הרושמים שקדמוני התעלמו מפרקים כאלו, ואני נהגתי בהם טוב עין ורשמתים בכמה מקרים. אך לכל דבר יש גבול, וגם אם נכתב ב׳פתח דבר׳ שבספר נרשם כל הנדפס בשייכות לתניא, אין הכוונה שנתחייבתי להזכיר כל ספר שנמצא בו ציטוט או איזכור מספר התניא, אפילו שמילולית נכלל זה בהגדרה ״כל הנדפס בשייכות אליו״. וכך לא הכנסתי את פרקים י״ב וכ״ז שב׳בית רבי׳ העוסקים בס׳ התניא, ולא את הפרק על הדפסת התניא שבספרו של ד״ר מינדל, ולא את הפרק ״תניא״ שבדיסרטציה ״משנתו העיונית של רש״ז מלאדי״ מאת מ׳ חלמיש (פרק בן תשעה עמודי פוליו!) - היות וכולם אינם פרקים מתוך התניא ולא ביאורים על התניא, אלא סביב התניא. והגדרתי את עצמי שלא לרשום בנושא זה פרקים מתוך ספרים, שאין להם סוף, ומקומם יכירם אי״ה בביבליוגרפיה העתידה לספרים שעל אדמוה״ז, וכל אדם יבין שבספרים אלו יבואו גם דברים על התניא (וראה בספרו עמ׳ 206 שרשמתי בפירוט רב פרק אחר מספרו של ד״ר מינדל, מאחר ובו תרגומים מהתניא עצמו).

וההבדל בין הפרקים הנ״ל (שלא נרשמו) לבין ה״ליקוט משיחות ומכתבי כו׳״ (שנרשם) הוא בחיצוניות (שכנ״ל, היא הקובעת בביבליוגרפיה) של״ליקוט״ זה יש דף שער נפרד, והוא נדפס כ״נספח״ לספר שאין זה מעניננו, ומי ידע לבקש בספר ביאורים לתניא ״ליקוט״ שכזה, ושיקולים אלו הכריעו למען רישומו.

המדור ״ביבליוגרפיות״ שבספר, נועד לצורך טבלת ההשוואות בין רישומיהם של כ״ק אדמו״ר שליט״א - ולהבדיל בין החיים - רישומיו של מר הברמן, שהן הרשימות היסודיות בענין זה. הרשימה שב״ספר התולדות״ אינה מתיימרת לשנות או לחדש דבר על קודמיה, ועניינה למזג את שתי הרשימות הקודמות ולהרכיבן יחד ככתבן וכלשונן (לעתים אפילו כשסתרי אהדדי, כגון במס׳ 47 שנת ת״ש/תש״ג). ועוד, מאחר והושמטו ממנה ה״כוכבים״ שברשימת כ״ק אדמו״ר שליט״א, הרי אין לרשימה זו קיום עצמאי, והמעיין נזקק עדיין לרשימות הקודמות לשם בדיקת הרישום.

נימוקו של המבקר שיש לכלול רשימה זו ״בגלל הקטעים המעניינים המועתקים מהסכמות וכיו״ב״ אף הוא אינו תופס, שהרי קטעים אלו (ברובם המכריע) הועתקו גם הם מרשימת הברמן, כמוכח מקיצור לשונם במקום שקיצר הברמן וכד׳.

הערה יג] בדבר המכתב הנדפס בעמ׳ 221, שאני קראתי את תאריכו תריץ והמבקר קראו תר׳׳ש, ולדעתו צ״ל ת״ש. במקרה זה סבורני עתה שהלכתא כוותיה, אך לא מטעמיה. שהרי אם נוכל לטעון (כהצעת המבקר) שהכא בכותב ״שלומיאל״ עסקינן, שאף שיצאה כבר רובה של שנת ת״ש, עדיין אינו יודע לכתוב את השנה כהלכתה וכותב תר״ש - מדוע לא נוכל לסבור שהוא טעה וחשב שפ׳ השבוע היא בחוקותי במקום בהו״ב מחוברות? (וזו טעות שכיחה יותר מאשר יטעה אדם ויכתוב תאריך חסר משמעות כמו תר״ש, כפי שלא מצוי שיכתוב אדם תשל״מ במפנה השנים תש״ל-תש״מ).

גם הטיעון שלא מתאים לשלוח מכתב בקשה לתמיכה מאדם שאינו נמצא בביתו (הרבי היה אז בארצה״ב) אינו תקף, שהרי המבקר נחפז להחליט עוד קודם שראה את המכתב בשלימותו (בספר נדפסו רק [???] עבורנו את הסך הנ״ל״. הרי שבקשו את הרבי נבג״מ שיעשה ״מגבית״ עבורם, וזה מתאים גם למי שאינו בביתו, ובין כך מעשה את יהודי ארצה״ב על הצדקה (ראה ס׳ התולדות מוהריי״צ ח״ד עמ׳ 183. אגב, בספר הנ״ל אין מאומה על ביקורו של אדמו״ר מוהריי״צ בארצה״ב, קטעים מהמכתב, כמפורש שם), ובקטע אחר שלא נדפס, מפורש: ״אנו רוצים לקוות, כי כ״ק יעשה כל מה שבגבול אפשרותו לטובת המוסד של ביד״פ ״ראם״ אצל השדרות האורתודוקסיות באמריקה וישתדל להמציא ביקור שנמשך מאלול תרפ״ט עד תמוז תר״צ, ואם יש מישהו שבידו חומר על תקופה זו - ראוי שיפרסמנו ותע״ב).

אך הביטוי ״שטף המלחמה״ שבאותו מכתב (בקטע שלא נדפס) מוכיח סופית שהמדובר במלחמה העולמית בשנת ת״ש ולא בשנת תר״צ. ואתי תלין משוגתי.

* * *

כדי שלא יווצר אצל המעיין רושם מוטעה, כאילו סבורני שספרי הוא כליל השלימות וכל הנוגע בו לא ינקה ח״ו, הריני לפרסם הערה שקבלתי מאת הר״ר שלום בער שי׳ לוין, ספרן ספרית כ״ק אדמו״ר שליט״א. והעירני כי בספר מאמרי אדמוה״ז ״אתהלך - לאזניא״ נדפס ה״קונטרס אחרון״ שב׳מבוא׳. בפרט בשים לב להערתו של הנ״ל בס׳ מאמרי אדמוה״ז הקצרים עמ׳ תרכד. (אגב, מהע׳ זו מוכח שגם ״ספרנים״ יכולים להעיר הערות בעלות תוכן וחקר...)