הערות התמימים ואנ"ש (מוריסטאון), רל (פ' תבוא תשמ"א), עמ' ז

בגליון לח (ריג) עמ׳ ט הע׳ 3 מעירה המערכת: ״אי אפשר להוכיח כלל מהנחה בלתי מוגה״ עכ״ל.

וקביעה זו, לפענ״ד, אסור לה שתיאמר, אפשר לטעון ש״הנחה בלתי מוגה״ אינה מדוייקת בחסר ויתיר, ואפשר גם שהכותב טעה טעות חמורה (ראה אוה״ת בראשית עמ׳ תקצט: ״נ״ל שהשומע הכותב לא כיון יפה בדברי הקבלה״. ובאוה״ת תנ״ך עמ׳ תשעו ואילך כותב כמה פעמים על ה״הנחה״ שלפניו: ״אינו נכון״),

אך א״א להתייחס לתורה שלימה שב״הנחה בלתי מוגה״ כמאן דליתא, כשם שא״א להתייחס כך לדברי רש״י המובאים במחזור-ויטרי לתלמידו, לתורות הבעש״ט המובאות ב״שמעתי ממורי״ שבתולדות יעקב יוסף, או לדברי אדה״ז שבכתבי אדמו״ר הצ״צ - ולטעון שבעל השמועה לא הגיה את שמועתו (וכמובן שיש להבדיל בין מדת הדיוק של כל הני רברבתא לבין סתם ״הנחה בלתי מוגה״, אך אין לדחות מעיקרה ד״ת שהרושם שמעם מפי אומרם, כל זמן שלא נחשד על הזיוף).

וכגון שיחותיו של כ״ק אד״ש ע״ד הנחת תפילין דר״ת מגיל י״ג, או ע״ד הנהגתו בלבישת בגד חדש בברכת החמה – ששיחות אלו אינן מוגהות – האם אין לפסוק מהן הלכה ומעשה רב?

הרב יהושע מונדשיין
ירושלים תובב״א