בענין הנהגת רבותינו נשיאינו (גליון)

הרב יהושע מונדשיין שליט״א
ירושלים עיה״ק

במה שהביאו בגליון ב (רל) לענין פרטי ההנהגה במשיכת האוזן אחר העיטוש, יש להעיר בכמה דברים:

[א] מ"ש בשם הגה"ח ר"א לנדא - יבלחט"א – בשם אביו הגה"ח ר"י ע"ה, בשם כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע למשוך בשתי אזניו וכו'.

הנה ברשימותיי משנת תשכ"ז מצאתי בשם הגר"א שי' לנדא, שהמשיכה היתה רק באוזן אחת, וכשהראה לו אדנ"ע את אופן המשיכה עמד הגר"י משמאלו של הרבי, וכפי הנראה משך הרבי באוזן שמאלו, אא"כ סובב הרבי את ראשו ביותר לכיוון שמאלו (גם אני שמעתי ככל הנ"ל, כעבור כמה שנים, מהגר"י לנדא עצמו, שגם נטה לומר שהרבי הראה זאת באזנו השמאלית).

ואם נהג הגר"י למשוך בשתי אזניו, הרי שהיה זה רק מצד הספק.

[ב] מ"ש בשם הרה"ח ר"ש חאסקינד ע"ה בשם כ"ק אדמו"ר בשם כ"ק מו"ח אדמו"ר, הנה ברשימותי הנ"ל כתבתי את ששמעתי ממנו בעצמי, שההוראה היתה לאחוז בחלקה העליון של האוזן (ולא זכר אם אוזן ימין ביד ימין או אוזן שמאל ביד שמאל). ולא אמר מאומה על שהרבי הורה לו גם לומר הפסוק לישועתך וגו'. וקרוב לומר שלא היה שותק מזה אילו כך הורה לו הרבי.

[ג] ומה שהביאו ממה שכתבתי בעתון כפ"ח גל' 1028 (מרשימותיי) שהרבי התעטש בהתוועדות – לא דייקו. לא היה זה בהתוועדות אלא בש"פ קדושים (מברכים חודש אייר) תשכ"ז, בשעת אמירת התהלים שלפני התפילה, ובתפילת המנחה בי"ג אייר של אותה שנה, ושוב ביום חמישי י"ד סיון תשכ"ז, אחרי שהרבי עלה לתורה וסיים את אמירת הברכה האחרונה.

אך מהרה"ח ר' יקותיאל פרקש שמעתי, שבעצמו ראה (בחודש סיון של אחת השנים שבין תשמ"ט לתשנ"א, בשעה שהרבי לא היה עטוף בטלית, אולי בקבלת שבת) כיצד הרבי התעטש – כשהיה שעון על הסטענדער וראשו כפוף – ואז, מבלי להרים את ידיו לאזניו כופף ראשו מעט לצד אחד ומשך קלות בתנוך האוזן, וקרוב לוודאי שעשה כן בשתי אזניו.

[ד] לענין אי-אמירת הפס' לישועתך וגו', כ"כ גם בכף החיים סי' קע אות ג. אבל בס' השל"ה (דף סה, א) כתב, שמנהג יפה לומר בעיטוש לישועתך קויתי ה'.