הערות הת' ואנ"ש – יגדיל תורה, ג (שבט תשס"ו), עמ' קלח–קמ

הרה״ח ר׳ יהושע מונדשיין
ירושלים עיה״ק

בירור מקח בהוספות ל׳אור תורה׳

בהוספות לסה״ק ״אור תורה״ להרב המגיד ממעזריטש זצ״ל (הוצאת קה״ת), אות מה, איתא בזה״ל:

ואגב זה אכתוב מה ששמעתי מהרב בו״ק [=בוצינא קדישא] מוהרד״ב ז״ל נבג״מ, שיש להתענות יום א' לפני עיוהכ״פ נולהפסיק בזה יום אחד שמתענה לפני ערב יוהכ״פ) מבעוד יום, כמו שמפסיקין ביוהכ״פ, ואז יתענה הלילה והיום שקודם עיוכ״פ, ולא יאכל בלילה השייך לעיוהכ״פ רק יאכל בעיוהכ״פ שחרית, היינו שיתענה שני לילות ויום א', ואז יחשב לו הפסקה זו כמו הפסקה של ד' ימים. כי התענה יום א' לפני עיוכ״פ וגם הלילה של [קודם] עיוכ״פ, ואכילת עיוכ״פ חשוב כאילו התענה ב' ימים. שזהו פי' הגמ' [כאילו התענה תשיעי ועשירי, היינו הפסקה של שני ימים. כי אם הי' כוונת הגמ'] שנחשב לתענית, הול״ל כל האוכל ושותה בתשיעי כאילו התענה כו', ובעשירי ודאי מתענין, ולמה אמר כאילו התענה ט' ויו״ד, אלא היינו הפסקה של ב' ימים. ואח״כ תענית יוכ״פ הוא תענית רביעי. ותענית של הפסקה של ד' ימים עולה אלף ושמונים תעניות. ע״כ שמעתי [הפסק שלו]. ומצאתי סברא זו כאילו התענה ב' ימים בעיוכ״פ בס' תוה״ר ובס' גט פשוט. עכ״ל.

ושתי שאלות מתעוררות כאן: [א] מהו הס' תוה״ר שגם בו נמצאת סברא זו? [ב] היכן נמצא כדברים הללו בס' גט פשוט?

המקור שממנו נעתק הקטע הנ״ל הוא ״ביכל באברויסק-וולף (דף] פ, א״. מנין העתיקו כותב הביכל (שנרשם בערך בשנת תר״נ)?

הוא העתיקו מהסה״ק ״אורח לחיים״ להרה״ק מוה״ר אברהם חיים אבד״ק זלאטשוב, שנדפס לראשונה בשנת תקע״ז (בהסכמותיהם של הרה״ק מבארדיטשוב; המגיד מקאזניץ; החוזה מלובלין; ה'אוהב ישראל' מאפטא ועוד), והוא שם בפ' אמור.

אלא שחיסר הרבה בהעתקתו (מפני התיבות הדומות), ואלו הם המשפטים שניתוספו לעיל בין אריחיים, שבלעדיהם הופך הקטע לבלתי מובן.

וגם טעה במשפט האחרון, והנוסח הנכון הוא: ומצאתי סברא זו כאילו התענה שני ימים בערב יוה״כ, בספר יוה״כ שחיבר בעל ספר גט פשוט, ע״ש.

הכוונה היא לס' ״תוספת יוה״כ״ על מס' יומא למהר״מ ן' חביב (שבתוך ספרו ״שמות בארץ״, הנדפס לראשונה בקושטא תפ״ז, הכולל גם את ספריו ״יום תרועה״ על מס' ר״ה ו״כפות תמרים״ על מס' סוכה).

וז״ל שם (בחידושיו לדף פא, ב ד״ה כל האוכל ושותה בתשיעי וכו'): איכא למידק, דמדקאמר כאילו התענה משמע דהמתענה ה״ז משובח, ואילו בפ״ו דפסחים [סח, ב] אמרינן מר בריה דרבינא [כולה שתא הוה יתיב בתעניתא לבר כו' ומעלי יומא דכיפורי] כו' משום הך דרשא דועניתם כו'. אלמא דאוכל עדיף ממתענה. וקצת פוסקים כתבו דעיו״כ אסור להתענות בו וכן מתבאר מדברי הרמב״ם פ״ג דנדרים. ויראה כשנדייק מ״ש כאילו התענה ט' וי', דהול״ל כאילו התענה. אלא יראה דכוונתו כך היא, דאכילה עיו״כ חשיבא כאילו עשה ב׳ תעניות ט׳ וי׳, ונמצא דבעבור האכילה יש לו שכר כב׳ תעניות. דהכי משמע ליה קרא, ועניתם בט' לחדש בערב, כלומר אכילת ט' חשיבא כב' תעניות, ט' וגם בערב דהיינו י'. אבל אם יתענה בעיו״כ אינו חשוב אלא כתענית א', ואכילה דידיה חשיבא כב' תעניות. ולכך מר בריה דרבינא היה אוכל. עכ״ל הנוגע לענייננו.

ומדאתינן להכי, עתה נחזה שהנדפס שם באו״ת אות מד (ומקורו גם הוא מ״ביכל באברויסק-וואלף דף פ, ב)״, גם הוא אינו אלא העתקה מהס' ״אורח לחיים״ הנ״ל באותה פרשה.

עוד נדפסו שם (באות סג) ״כללים ושאלות - כללים שמסר רבינו הה״מ ממעזריטש נ״ע לאדמו״ר הזקן נ״ע, ושאלות ששאל אדמו״ר הזקן ממנו והתשובות שהשיב לו עליהם״.

״כללים ושאלות״ אלו נעתקו גם המה מאותו ״ביכל באברויסק-וואלף (דף נא, א)״.

ויעויין בקובץ 'שפתי צדיקים' (ג, שבט תשנ״א, עמ' קו-קז) שמאמרים אלו כבר נדפסו בס' ״שמועה טובה״ ויוחסו שם לרה״ק ר' לוי יצחק מברדיטשוב (וכן בס' ״כתבי קודש״, שגם הוא נעתק, כנראה, מכתבי הרה״ק הנ״ל).

ובכך מפרש שם את הביטוי ״נ״ל לוי״ המופיע כמה פעמים באותם מאמרים, והמו״ל של או״ת שיער שאולי הכוונה ל״ונ״ל לומר״. אבל בס' הנ״ל נכתב במקומות אלו ״נ״ל לו״י״, דהיינו ״לוי יצחק״ - הוא הרה״ק מברדיטשוב.

אך עדיין אין מכך הכרע אלא לגבי מעט ההערות הללו, אבל גוף ה״כללים והשאלות״ יתכן בהחלט שהם מכתבי אדמו״ר הזקן, וכפי שמתייחסים אליהם בכמה וכמה מקומות בדא״ח.