בענין כיסוי הראש לכלה

בענין זה כתב הרב י"ד קלויזנר בקבצים קס ו-קסב, ואף כי מחזיקנא ליה טיבותא שתיקן את דבריי בכל הנוגע למנהגי הונגריא ופולין וכו', אבל אני לא באתי אלא לברר את מנהגם של אנ"ש.

וכבר הבאתי מה ששמעתי מהרה"ח ר' רפאל הכהן ע"ה, שנהגו שהכלה מכסה ראשה רק למחרת החתונה, ואגב כך ביאר לי את הכותרת שבראש ד"ה כל הנהנה (שנאמר למחרת חתונתו של כ"ק רבינו זי"ע) "בסעודת שלייער ווארמעס", שסעודה זו היתה נערכת בבוקר (או בצהרי) היום שלאחר ליל החופה, כשהכלה היתה מופיעה לראשונה חבושה בכיסוי ראש ("שלייער" הוא המטפחת לכיסוי הראש).

וכן נתפרסמו מכבר דברים שסיפר הרה"ח ריל"ג שי' בשם (אמו?) הרבנית מנוחה רחל ע"ה, שמנהג בית הרב הוא לכסות הראש למחרת ליל החתונה.

גם הרה"ג הרה"ח ר' זלמן שמעון דווארקין ע"ה אמר, שכיסוי הראש נוהג רק למחרת ליל החתונה (שמעתי מהרה"ג הרה"ח רש"ב חייקין שליט"א).

וכן היה רבינו זי"ע מסדר קידושין בחתונות של אנ"ש רק בתנאי שהכלה תחבוש פאה אחר החתונה, אבל בשעת החופה עצמה לא היו הכלות חובשות פאה.

גם בזמנו, במקומו ובמעמדו של הרה"ג הרה"ח רש"ז גארעליק ע"ה, רבו הישיש של כפר-חב"ד, נהגו שהכלה מכסה ראשה רק למחרת.

ואחר כל זאת, איני מבין כיצד יכול הרב הנ"ל להתבטא על מנהג זה שנהגו בו גדולי רבני אנ"ש, שהוא "מנהג" אותיות "גהנם" וש"אינו אלא בורות והבל" (כדבריו בגל' הנ"ל). ומה גם שבשו"ת שבות-יעקב (ח"א סי' קג) כתב מפורש: "דכל שלא נבעלה מותרת בפריעת ראש ככל הבתולות, ופוק חזי עמא דבר".

ואף שהקשה עליו הגרע"א ופסק בהחלטיות שלא כדבריו, הרי שערי תירוצים לא ננעלו. (וטענת הכותב, שכל שלא מצינו שיתרצוהו הרי שהדברים דחויים, זה אינו; למה הדבר דומה, לקושיות שהקשה בס' משיב-דבר על דברי אדמו"ר הזקן בהל' מכירת בכור, שלא מצינו שיתרצוהו עד להדפסת הקובץ יגדיל-תורה בנ.י. לפני שנים ספורות. והאם עד אז היו דברי רבינו דחויים ח"ו בגלל שאיש לא הדפיס תירוצים לקושיות הללו?

וזאת למודעי, כי ב"תשורה" שנדפסה לרגל נישואי הרה"ח ראי"ה שטערנבערג שי' (כב אדר תשנ"ג) נדפסו "מנהגי חתונה בבית הרב" שבני המשפחה שי' שמעו מהרבנית חי' מוסיא ע"ה, ושם מפורש שהכלה לא חבשה לראשה מאומה קודם הבאדעקעניש" (ודלא כ"מנהג" לחבוש הפאה קודם החופה, מנהג שנצמח מהנוהג שלא להמתין בחבישת הפאה עד למחרת), אך בדבר תחילת חבישת ה"שייטל" לא נאמר שם מאומה.

וכבר פרסמתי בא' הקובצים, כי בע"פ מוסרים בני המשפחה שי', שהרבנית ע"ה סיפרה שבשעת החתונה (אך לא קודם החופה, כנ"ל) חבשה שייטל לראשה.

וקרוב לומר שנהגו כך כדי שלא לפרוץ את גדרי הנהוג בווארשא. ומזה כמובן יסוד חזק לאלו מאנ"ש הרוצים שכיסוי הראש יהיה מיד אחר החופה, אבל אין בזה כדי לפסול את הראשונים ולהוציא עליהם לעז ח"ו בלשון מדברת גדולות, גאוה ובוז.

כפי שכבר הבהרתי בעבר, לא באתי לתקוע עצמי לדבר הלכה, אלא רק לברר את המנהג שהיה מקובל בבית הרב ואצל אנ"ש. אלא שחדשים מקרוב באו להנהיג באופן שונה, ולא באתי להתערב בסמכותם, וכמבואר לעיל שיש להם על מה שיסמוכו.