הערות התמימים ואנ״ש (מוריסטאון), לד (פ׳ קרח תשל״ה), עמ׳ ט

תזריע

ח. בלקו״ש ח״ז הוספות תזריע (ע׳ 307) כתב גבי מילה, ד״בכל רגע של איחור ה״ה ערל ומאוסה העולה כו׳״.. (ומסיק שם) ״דלפי״ז במילה שלא בזמנה צ״ל הקדמה נוסף על מה שנשאר מצות זריזין מקדימין..״.

ולכאו׳ מוכח משו״ע רבנו סי׳ רמ״ט ס״ו ש״אסור להניחו ערל אפילו יום א׳״, משמע לכאו׳ שכל היום זמנו - וכמ״ש בלקו״ש שם לגבי מילה בזמנה ״דהתורה אמרה בפירוש וביום השמיני, ולא הציבה גבולים בזה גופא״ - ואדה״ז בשו״ע שם מיירי במילה ש״אינה בשמיני ללידתו״ ע״ש, (ובקו״א סרמ״ח סוס״ק א׳, ובס׳ מראי מקומות וציונים שם להר״מ שי׳ אשכנזי).

הרב יהושע מונדשיין
כפר חב״ד

* * *

ט. ...בענין הנ״ל נראה דלק״מ, דכד מדייק בלשון ארה״ז ה״ה כותב ״שאסור להניחו ערל אפי׳ יום א׳״ עכ״ל, והיינו שאינו עובר על איסור רק לכשיעבור יום שלם. - אולם עוד דבר (נוסף) יש בזה (שאינו איסור לעבור עליו) והיינו האיחור באותו היום עצמו ד״בכל רגע של איחור ה״ה ערל, ומאוסה הערלה כו׳״ עכ״ל, והיינו רק ענין של מיאוס בלבד שאינו איסור כלל, - . וזהו המבואר בהמכתב בלקו״ש שם (שאינו מזכיר כלל ענין של איסור) וא״ש.

והנה הך דבמכתב לא מיירי מאיסור אלא רק מענין של מיאוס בלבד, מוכח גם ממה שסיים ד״במילה שלא בזמנה צ״ל הקדמה נוסף על מה שבשאר מצות זריזין מקדימין״ - והשתא אילו הכוונה בהמכתב (גם) לאיסור לפי״ז אינו מתאים כלל לומר שצ״ל ההקדמה מצד האיסור ״נוסף״ על הענין דזריזין מקדימין למצות, שהרי זריזין מקדימין כו׳ אינו אלא ענין שראוי לאחוז בדרכי האבות, וכמ״ש המאירי ביומא (כה, ב.) שאין זה חיוב גמור (עי׳ גליוני הש״ס לר״י ענגיל פסחים ד, א.), - א״כ לא שייך כלל לומר שיהא ההקדמה מטעם ״האיסור״ ענין נוסף על הטעם של ״הידור״ וז״פ.

ונוסף להנ״ל, הנה מה שמבואר בהמכתב דשאני מילה בזמנה דהתורה אמרה בפירוש וביום השמיני, ולא הציבה גבולים בזה גופא, אינו שולל כלל בזה הך דבכל רגע של איחור ה״ה ערל ומאוסה הערלה כו׳, עייש״ה - אלא דהכוונה רק דגבי מילה בזמנה אין סיבה הך דבכל רגע של איחור ומאוסה הערלה שיקדימו הברית כיון שהתורה בפירוש לא הציבה גבולים (ע״ש הט״ז באו״ח סו״ס תקפ״ח, ועי׳ לקו״ש ח״ג צו הערה 4), אבל גם במילה בזמנה כל רגע של איחור ה״ה ערל ומאוסה הערלה כו׳, רק דאין ענין כלל של הקדמה (מטעם זה) עש״ה).

הרב ישכר דוד קלויזנער
נחלת הר חב״ד