על המנהגים

            בגל' רמג של הע' הת' ואנ"ש (ישיבת תת"ל כפ"ח) עמ' 32, פרסם אחד המזכירים שני עניינים הנוגעים למנהגי חב"ד.

            הראשון, שהוא שאל את רבינו זצ"ל בקשר לאמירת ברכת "הגומל" ע"י יולדת – "הרבי הרים ב' ידיו הק' ואמר: איפה ראית שאשה מברכת ברכת הגומל, אני לא שמעתי זה. מכיון ששאלת, תכנס להזאל, בטח תמצא שם מזקני רבני אנ"ש ותשאל אותם".

            הנ"ל מצא בזאל שניים מזקני אנ"ש, הרה"ח ר' שמואל לוויטין (שאמר שאינן מברכות), והרה"ח ר' שמואל כהנוב (שאמר שבמקומו היו מברכות).

            עד כאן תוכן הענין הראשון.

            ויש להעיר שהר"ש לוויטין היה רב, ואילו הר"ש כהנוב לא כיהן מעולם ברבנות (אף כי יכול היה להעיד על מנהג היולדות, מפני ששימש כמוהל).

            הענין השני, שהרבי הורה לו להכין להדפסה מחזור לימים נוראים, ואמר לו "שתיכף אחרי עלינו, יבואו שיעורי התהלים, ורק אחרי אמירתו, שאר הדברים, ולקחת סולת, שש זכירות, ואמר שכעת אמירת שיעור תהלים יומי, נעשה חלק מהתפלה, ולזה צריכים לומר זה תיכף אחרי עלינו". עכ"ל.

            על שני העניינים הללו באה – באותו גליון – תגובתו של אחד הכותבים, שממאן לקבל את מסקנת השמועות למעשה, בטיעונים שונים ומשונים.

            על ענין ברכת "הגומל" ליולדת טוען הוא שזו אינה הוראה לרבים, ואינו יכול לשמש מקור למנהג שאנ"ש חייבים לנהוג בו. ע"כ.

            אך גם אם לא נקבל את דברי הרבי כהוראה לרבים, אבל המציאות היא שהרבי שאל בפליאה "איפה ראית שאשה מברכת ברכת הגומל", והוסיף ואמר "אני לא שמעתי זה".

            הרי לנו עדותו של הרבי שהוא מעולם לא ראה ולא שמע כדבר הזה. האם אין זו הוכחה למנהג אנ"ש בפועל?

            והוסף לכך את דבריו של הר"ש לוויטין שנשים אינן מברכות.

            לעומתם העיד ר"ש כהנוב שבמקומו היו הנשים מברכות.

            אכן אפשר לומר שהרבי לא קבע כאן הוראה לרבים, אבל ברור שזה היה מנהג אנ"ש (גם אם אולי לא מנהגם של כל אנ"ש), מנהג שהרבי ראה בו מנהג פשוט ומקובל שאין מה לערער עליו (כערעורו של הכותב על מנהג זה).

            הנוסעים אל הרבי היו מברכים "הגומל" בד' אמותיו, ולא שמענו שגם הנשים שהגיעו בטיסה בירכו "הגומל" במנין עשרה או בעזרת הנשים.

            התגובה על הענין השני דומה לתגובה הקודמת, ומסקנתה: שההוראה שקיבל אותו מזכיר אינה נכללת במנהגי חב"ד, ודינה ככל האמירות שנאמרו ביחידות ולא פורסמו ברבים. ע"כ.

            גם כאן דבריו תמוהים ומופרכים, איך אפשר לומר שההוראה להדפיס במחזור בצורה מסויימת כדי שאנ"ש יאמרו בצורה מסויימת, היא הוראה ליחיד ולא לרבים?!

            אלא שלענ"ד יש לחלק בין שני העניינים; והוא בהקדים מארז"ל (קידושין ע, ב ובכ"מ): א"ר אבא אמר רב הונא אמר רב, כל ת"ח שמורה הלכה ובא, אם קודם מעשה אמרה שומעין לו, ואם לאו אין שומעין לו. עכ"ל.

            ובנדו"ד, את העדות הראשונה פרסם המזכיר (בדיבור) פעמים אין ספור, עוד בחיים חיותו של הרבי בעלמא דין, לכל מי שהתעניין אצלו כיצד תנהג אשתו היולדת.

            משא"כ העדות השניה התפרסמה רק אחרי שיצאו עוררין על האופן שבו נדפס המחזור.

            הנסיון לשוות למחזור תוקף של "מוגה ע"י הרבי" גם הוא לא יצלח, כפי שכבר הראתי במקו"א שיש בו שיבושים רבים, עד כדי כך שנחסרו בו שורות שלימות!

            עדות זו מופרכת גם מהנהגתו של הרבי שנראתה מדי שבת בשבתו, שהיה אומר "ולקחת סולת" מיד אחרי "עלינו", ואז היה סוגר את הסידור ומתחיל לומר תהלים.

            הרי שלא סבירא ליה לרבינו שיש להקדים את אמירת התהלים לאמירת "ולקחת סולת".

יהושע מונדשיין

ירושלים עיה"ק ת"ו