כפר חב"ד, גל׳ 134, עמ' 29

העלאת ניצוצות המשפט

למערכת ׳כפר חב״ד׳

לעת כזאת אשר כת המתנגדים מקטרגים על החסידים על שנאלצו לפנות לערכאות, אבקש מכם לתת מקום לדבריי המאירים סוגיא זו באור תורת רבותינו ציס״ע מברסלב. אך בבקשתי להדגיש שאין כל הוכחה מכך להוראת היתר שימוש בכספי השלטונות לת״ת, וזו סוגיא בפ״ע שאכמ״ל בפנים לכאן ופנים לכאן.

תחילה אעתיק מלקוטי מוהר״ן לרבינו הק׳ תורה כ׳, ובתור מוסגרים משולבים דברי מוהרנ״ת מברסלב בספרו קיצור ליקוטי מוהר״ן (אות קל) במלות שהוסיף בתוך דברי רבינו. וזלה״ק:

... עכשיו בגלות, שאין לנו כח לענוש בעצמינו את הרשעים [כלל, אפי׳ להביא מורך בלבבם, וצריך לדון אותם ולנקום מהם] אלא בדיניהם [בדיני עכו״ם] בבחי׳ רשע מכתיר את הצדיק על כן יצא משפט מעוקל (חבקוק א׳), כי הרשע מסבב את הצדיק, ואין לנו כח בעצמינו לדחות אותו אלא במשפטיהם, לדון אותו בדיניהם, ולקבל מהם כח לרדוף את הרשע. ודע שלפעמים הוא סבה מאת הש״י שרשע יכתיר [מסבב] את הצדיק, והצדיק אין לאל ידך לדחות את הרשע אלא ע״י משפטיהם [במשפטי עכו״ם], וע״י כח המשפט [דעכו״ם] יוצא משפט דקדושה שנפל בין הקליפות [ויוצא מבין הקליפות], הצדיק הוא מוציא אותו מבין הקליפות, ויוצא המשפט מעיקולו, כי נתעקל בין הקליפות בבחי׳ ומשפטים בל ידעום (תהלים קמז), ועכשיו הוא יוצא מעיקולו, ונתיישר מעיקולו, וזהו על כן יצא משפט מעוקל [נמצא כשסובלים יסורים מרשעים שמונעים מהקדושה, צריך להכניע אותם דייקא ע״י משפטי עכו״ם] ... כי לפעמים צריך לכוף את הרשעים במשפטיהם. עכ״ל אדמו״ר מוהר״ן ומוהרנ״ת.

ועוד כתב רבנו מוהרנ״ת על יסוד התורה הנ״ל, בס׳ ליקוטי הלכות (או״ח הל׳ פורים סי׳ ה אות י):

... וזהו בחי׳ הסרת הטבעת המלך חותם המלך, דהיינו משפטי המלך שנמסר אז להמן כנ״ל, כי עכשיו כל המשפט מוסתר אצלם בגלות, וע״כ אפילו בקדושה כשרוצים לפעול איזה משפט ותקיפות בשביל קיום דתינו הקדוש, צריכים לפעול על ידם דייקא (כמ״ש רבינו ז״ל במ״א סי׳ כ׳) כי פני ד׳ שהוא המשפט מוסתר אצלם כנ״ל (פני ד׳ נסתר בהעושי רע). עכלה״ק.

ומן ההכרח להביא את סיום דבריו של מוהרנ״ת בקיצור ליקוטי מוהר״ן שם:

רק שדבר זה אסור לגלות בפני ההמון, שלא ילכו לדון במשפטי עכו״ם בשביל צרכיהם ויאמרו שכוונתם לשם שמים. אבל מי שכוונתו רצוי׳ באמת כדי להכניע הרשעים המונעים אתם מהקדושה, הוא מצוה גדולה ודבר גדול. עכלה״ק.

ובוודאי בנדו״ד שהמדובר בממון ציבורי ולא ברווחי יחיד, וכשהדבר נעשה ע״פ בי״ד, יצא מכלל חשש ונכנס בגדר מצוה. והמעיין בדברי רבוה״ק הנ״ל רואה דמיירי לא רק מאיסור דין ערכאות, אלא גם מאיסור מסירה לעכו״ם והתרת נתינת שוחד לדייני עכו״ם (שגם זה שנוי במחלוקת, ראה שו״ת חו״י סי׳ קל״ו ובתומים סי׳ ט׳ ס״א), והעסק דבג׳׳צ הוא קל בהרבה מאיסורים הנ״ל שאף הם הותרו בנדו״ד כדי לחזק בדק הקדושה.

וב״ה שגלגל את דינכם בהשגח״פ לחודש אדר שבו גובר צד הקדושה במשפטיו עם הסט״א (תענית כט, ב) וגם דברי רבינו מוהרנ״ת הנ״ל נקבעו בהל׳ פורים.

שמעון בהר״י ברסלבר