עלי ספר
עלי–ספר, ו–ז (תשל"ט), עמ' 4–27.
החוברת מוקדשת לרבי חיים ליברמן
ליובלו ה-85
יהושע ד. לבנון
תולדות אדם
רבי חיים ליברמן; האיש ומחקריו
בשבת "פרשת פרה" תרפ"ב שהה האדמו"ר מליובאוויטש ריי"צ שניאורסון זצ"ל - במוסקבה, ובמאמרו על הפסוק "זאת התורה אדם" ביאר את ארבעת השמות שנקרא בהם מין המדבר: אנוש, גבר, איש, אדם, שהם ארבע מעלות זו למעלה מזו, והעולה על כולנה היא מדריגת "אדם" המבטאת את שלימות המוחין והמדות. אחר השבת נכנס אל הרבי החסיד רי"מ אלפרוביץ בבקשת עצה היאך יחנך את בניו ברוח החסידות, והוא בתוככי מוסקבה של שנות העשרים! השיבו הרבי: השמעת את המאמר ביום השבת? השמעת מהי בחינת 'אדם'? ר' חיים ליברמן הוא במדריגה זו, אותו [שהיה אז במוסקבה] קח למחנך לבניך ויעזרך ה'"[1].
ואני בבואי לכתוב "תולדות אדם" זה במלאת לו שמונים-וחמש שנה לאויוש"ט (כ"ו בתמוז תשל"ז) אין לי אלא לחזור על דבריו של יצחק ריבקינד: "אין בידי לגולל את מגילת חייו. ממעט הוא בדברים על עצמו... משיחות קטועות, במשך שנים, נודעו לי לפעמים קצת פרטים, אבל אין בהם כדי מסכת חיים שלימה"[2]. גם מרדכי קאסאווער מתנבא באותו סגנון, ובמסתו הארוכה על ר' חיים ליברמן וכתביו[3] לא היה בידו להוסיף רבות על הצד האישי שהמשיך ונשאר הצד הנסתר שבאישיותו[4].
למרות שאין בידי לחדש הרבה במסכת חייו, אשוב ואסקרנה פרקים פרקים, תוך נסיון להצביע על קשריו עם עולם הספר בכל פרק.
רח"ל[5] נולד בכ"ו תמוז תרנ"ב בעיירה פלעשניץ, אחת מאותן עיירות שלא נטבעו בחותם ה"חסידות" או ה"מתנגדות" מאחר ולא היה בכחו של שום צד מהצדדים להתגבר על שכנגדו. ורח"ל נותן בהן סימן מובהק: רב אשכנזי ושוחט חסידי... ומשפחתו אף היא אינה הומוגנית: אמו מצד המתנגדים ואילו אביו (ר' ראובן) חסיד חב"ד מובהק שהנהיג את ביתו ברוח זו. לא ידוע לי מישהו מסויים ממשפחתו של רח"ל שנטע בו את ה"חיבה יתירה" לספרים, אך לדבריו אצלם הדבר הוא בבחינת "מום משפחתי"[6].
בשנים תרס"ה - תרס"ח בערך למד בלאזניא אצל הרב דשם ר' אברהם קלאצקין (בנו של הרב נפתלי הירץ קלאצקין בעל שו"ת "אילה שלוחה", מחסידי אדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש) שממנו שמע את האגדה הנאה על החומשים עם "אור החיים" דפוס שקלאוו תקמ"ה שהביאה בשמו[7]. שני מאורעות אישיים בחייו של רח"ל כרוכים בתקופה זו; האחד הוא יום הבר-מצוה שלו שנחוג בבית הרב קלאצקין, והשני - מאמר החסידות הראשון ששמע מאדמו"ר הרש"ב זצ"ל, בהיות הרבי במעון-קיץ בציארנא-רוציא הסמוכה ללאזניא, ורח"ל נתלווה לרב קלאצקין שהלך לקבל את פני הרבי. ללא ספק היתה לשנים אלו השפעה על רח"ל בתחום הכרת ספרים וחיבתם, שכן הרב קלאצקין היה חובב ספרים בעל ספריה גדולה, עד כי בין המניעות שעמדו לו בדרכו לעליה ארצה בשנת תרפ"ח היתה העובדה שקשה היתה עליו פרידתו מאוצר ספריו שנבצר ממנו להביאו עמו[8]. ספריה זו עשתה לה שם, ובדיוק בתקופת למודיו בלאזניא בוצעה "עיסקת חליפין" גדולה בין הרב קלאצקין לבין הריי"צ מליובאוויטש (בחיי אביו האדמו"ר רבי שלום דובער זצ"ל) שהיה אף הוא ביבליופיל מנעוריו.
רח"ל קנה לו שם טוב בשקדנותו ורצינותו, ומספר הרב יעקב לנדא (אב"ד בני-ברק), בנו של הרב דקורניץ, כי "נכבדות" דובר בו שרח"ל יבוא לביתם ללמדו תורה בחברותא, אך משום לא יצא הדבר לפועל.
השלב הבא הוא לימודיו בישיבת "תומכי תמימים" בליובאוויטש, במחיצתו של האדמו"ר רבי שלום דובער שניאורסון, אשר הטביע בו את חותמו הנפשי וקנאו לו לקנין עולם. בליובאוויטש ראה לראשונה את הביבליוגרף הנודע שמואל ווינר שבמשך שנה תמימה עשה שם בסידור ספריית הרבי, אך איני יודע אם כבר אז נוצר הקשר האישי ביניהם, או שמא רק מאוחר יותר, בלנינגרד (כדלהלן). בני גילוי של רח"ל מצביעים על שני מאפיינים באישיותו באותן השנים: התמדתו בלמוד הנגלה והחסידות, ודייקנותו בהעתקת מאמרי הרבי. שכן נהגו רבים מבחורי הישיבה להדיר שינה מעיניהם בליל אור ליום הששי, ורח"ל הקדיש זמן זה להעתקת מאמרים לצורך הבחורים (במחיר 20 קופיקות לגליון...), ורבים שחרו לקבל את העתקותיו שהיו נקיות ממחיקות ומשיבושים.
בכך קשורה אפיזודה נוספת מאותה תקופה. בין חסידי חב"ד ידוע פירושו של אדמו"ר הרש"ב נ"ע למאמרו של אדמו"ר הרש"ז על הקדמת התקוני-זהר "פתח אליהו", פירוש זה כתבו האדמו"ר בשנת תרנ"ח, אבל הוא שמרו לעצמו ולא חשב להראותו לחסידיו או להפיצו ביניהם. אך עוף השמים הוליך את הקול, ובכגון דא אין תאוותם של החסידים יודעת גבולות, ובדרך-לא-דרך הצליחו להניח ידם על כתב-היד[9] לשעה קלה ונתנוהו בידי רח"ל שיעתיקו בזריזות ובדייקנות. המבצע נשאר זמן מה בסוד, אך לבסוף גונב לאזנו של מנהל הישיבה - הריי"צ בן האדמו"ר - ורח"ל נקנס בהרחקה ממטבח הישיבה למשך שבוע ימים, ובמשך שבוע זה חסכו בחורי הישיבה מזון מפיהם וסיפקוהו לו...
כעבור כמה שנים נמצא ראוי לדבר ע"י האדמו"ר מוהרש"ב, והטיל עליו שליחות חינוכית-חב"דית במדינת גרוזיה ששם מצאה אותו המלחמה העולמית הראשונה. חזר משם ונתאחד עם האדמו"ר וביתו שעקרו בינתיים לראסטוב שעל הדון, וזכה לקירוב הדעת מהאדמו"ר עצמו שהפקיד בידיו את משימת העתקת ספרו הגדול "המשך תער"ב" שנכתב בכמה מהודרות רצופות הגהות ותיקונים שרק מעתיק מומחה כרח"ל היה ביכלתו לבצע זאת בבטחה ובדייקנות לשביעות רצון הרבי. גם נתלווה אל האדמו"ר בכמה נסיעות פרטיות שערך באותה תקופה.
מוהריי"צ - בן האדמו"ר - אף הוא שם עינו לטובה על רח"ל והכניסו בסוד ענייניו הציבוריים, ומינהו לחבר "ועד הפועל" של אגודת תלמידי הישיבה, שהוא עצמו - הריי"צ - עמד בראשו.
בתום המלחמה ציידו האדמו"ר במכתב המלצה אל הגביר החב"די גור-ארי באודיסה, ורח"ל "נתקבל לעבודה בבית חרושת כתריס ומגן לפעולתו האחרת, החבדית" - כדברי ריבקינד. ידוע כי סביב ביח"ר זה נוצרה קהילה של העובדים והמתפרנסים ממנו, ורח"ל היה מעין "משפיע רוחני" לציבור זה, וחזר בפניהם מאמרי חסידות מדי שבת בשבתו.
בשנת תרפ"ב נמצא רח"ל במוסקבה, ובראשית תרפ"ה נפגש בלנינגרד עם האדמו"ר מוהריי"צ שהציע לו להצטרף אליו כמזכירו האישי בעבודת הכלל. רח"ל מקבל את ההצעה ומאז לא זזה ידו מידי האדמו"ר ו"עד תש"י [שנת הסתלקות מוהריי"צ] היה רח"ל מזכירו, יד-ימינו ואיש סודו של מהריי"צ, כרוך אחריו ודבק בו בקשר נפשי ואהוב עליו כבן" (ריבקינד).
בתקופת לנינגרד הכיר מקרוב את הביבליוגרף שמואל ווינר שאת ספרייתו הפרטית רכש לו הרבי ריי"צ (אחרי שהבולשביקים הניחו ידם על ספריית אביו מוהרש"ב ולא החזירוה עוד). הכרות זו סייעה רבות להכשרתו הביבליוגרפית של רח"ל, הן ממגעיו הישירים עם ווינר בהיותו מבאי ביתו ומן היחידים שווינר לא חשש לפתוח לעיניהם את רשימותיו המקיפות שהכין לשם תיאור הדפוסים העבריים בכלל ותולדות הדפוס העברי ברוסיא-פולין-ליטא בפרט[10], ובהזדמנויות אלו קיבל ממנו הערות וידיעות חשובות שחלקן צוטטו בשמו במאמריו של רח"ל. ונוסף על מה שהורהו בעצמו, שידלו ווינר ועודדו להשתלם בלימוד הביבליוגרפיה ולעסוק בה, מאחר - ולדבריו - רק חובב ספרים אמיתי מסוגל להיות ביבליוגרף הראוי לשמו, ומשהכיר בו ברח"ל כי ניחון במדה גדושה של חיבת הספר, היה בטוח בו שעל דרך זו תהיה תפארתו.
מפליא הדמיון בתכונות עבודתם של שני ביבליוגרפים אלו, ההקפדה הדקדקנית על קוצו של יוד ותשומת הלב ל'פכים קטנים', ההסתמכות על מראה עינים בלבד ולא על רישומי ביבליוגרפים קודמים (כמדומה לי שווינר הוא הביבליוגרף היחידי שרח"ל מרשה לעצמו להסתמך על רישומיו - בספרים שרשמם ממראה עיניו - כי הכרותם הוכיחה לו שכדאי הוא לסמוך עליו); החיבה לדפוסי רוסיה-פולין; ודברים שכתב ווינר על עצמו (בהקדמתו ל"רשימת הגדות-פסח") תואמים הם להפליא לדמותו של רח"ל: "...חסתי על הקקיון הזה... הספרים הקטנים הנדפסים בעד המון העם והנשים, שלא קנו עוד להם זכות אזרח בהביבליוגרפיה העברית, ולי מה יקרו הדברים של מה בכך האלה... גם רושמי הספרים, הכי נכבדים... מביטים בעין צרה על התוצאות השונות מספרים הנדפסים "פעמים רבות", וביותר ספרי-עם, ושירי-עם, מוסר ותפלות וכדומה... החסרות הזה ירגישו ביותר, אלה העוסקים בתולדות הדפוסים העברים...".
וכן דבריו (שם) על ה'יודע ספר': "לו יכולנו להבין ולהרגיש שיח שפת כל ספר עתיק יומין, אז נוראות ונפלאות שמענו... זה תולדות ספר עתיק יומין הבא לידי מבין ויודע בספרים עתיקים, הקורא בין השטין יותר ממה שכתוב בספר" - שאלו מן הדברים המאפיינים את כתיבתו של רח"ל, כמו שרמזנו להלן.
הכוס שעברה על הרבי נ"ע במאסרו בשנת תרפ"ז לא פסחה גם על רח"ל. בזכרונותיו על רגעי מאסרו (המצוטטים ע"י ריבקינד) רושם הרבי: "הי' ברור לי, כי מזכירי מר חיים שיחי' ליבערמאן כבר יודע הוא מאת הנעשה במעוני, ובודאי כי ביער את כל המכתבים אשר יוכלו לאשם אותו בתור מזכירי, ומה טוב הי' אם הי' עוזב את מעונו עד יעבור זעם... כי הוא האחד אשר הי' יודע להמשיך העבודה, כי מכיר ויודע מה שצריכים לעשות". נתקיימה תקוות הרבי כי רח"ל ישמיד את הכתבים, ואמנם כשהתפרצו הקלגסים לביתו רצו ישירות לעבר התנור הבוער והפטירו באכזבה כי "כבר אחר המעשה". אולם המחצית השניה לא נתקיימה, ורח"ל נאסר אף הוא.
הרבי לא ידע ממאסרו של מזכירו עד היום שבו הביאו לו לכלאו את ספריו, וראה כי ספר המשניות אינו אלא זה של רח"ל, ומזה הבין שגם רח"ל אסור ב"שפאַליאַרקאַ"[11]. פגישתם הראשונה היתה במשרד בית-האסורים טרם ששלחום כל אחד למקום גלותו, הרבי לשלש שנות גלות בקאַסטראַמאַ, ורח"ל לשלש שנים בטמבוב[12].
רק לאחרונה גילה רח"ל פרטים על "ספרייתו" בגלות זו: "...כשנתחייבתי חובת גלות לעיר שכמעט כולה נכרים, הכילה ספרייתי ששה ספרים הללו: 1) חומש. 2) משניות. 3) ילקוט שמעוני. שלשתם הוצאת "חורב". 4) סידור תפלה נוסח חב"ד, דפוס רוסטוב ע"נ דון. 5) תהלים חסר שער. 6) תניא דפוס ווילנא, חסר שער"[13].
אחר שחרורו יצא עם הרבי ללטביה (ריגא), בתקופה זו הדפיס את מאמריו הראשונים ודא"ג שומעים אנו באחד מהם כי עסק שם גם בסידור ספריה מסויימת[14]. דרכו ממשיכה עם הרבי לניו-יורק, וחזרה לאירופה, ווארשא, ואַטוואָצק.
מעיסוקיו הביבליוגרפים בתקופה זו הגיעונו ידיעות על שני פרוייקטים שעמל עליהם אך פירותיהם לא ניתנו: הביבליוגרף ר' חייקל לונסקי הי"ד מווילנא ערך ביבליוגרפיה מפורטת לדפוסי ווילנא-הורודנא, ד"ר י. ריבקינד ערך לה השלמות מהנמצא בספרית הסמינר בנ.י. ויבדלח"ט - רח"ל - השלים מספרים הנמצאים בספרית ליובאוויטש. רשימה זו (הדורשת מומחיות רבה להכנתה, שכן כרוכה היא בבעיות זיהוי שאין כמותן בדפוסים אחרים, ובעיקר הבחנה בין טפסים שנדפסו קודם גזירת תקצ"ז להנדפסים אחריה) עלתה באש בהפצצת ווארשא[15]. בארכיונו של ריבקינד אשר בספריה הלאומית בירושלים (מס' 1281 °4) נמצא מכתב מרח"ל אודות הספר "נחל אשכול" שפרידברג רשמו כדפוס [קרמניץ], ורח"ל כותב: "ברשימותי לתולדות הדפוס ברוסיא ופולין (שלצערי נשרפו כולם בווארשא) הארכתי בזה שלהד"מ ומעולם לא נדפס בקרמניץ אלא בדובנא". איני יודע מה היה היקף רשימות אלו, ושמא היו בבחינת ספר על נושא חשוב זה, וחבל על דאבדין.
המלחמה העולמית השניה מוצאת את הרבי ומזכירו בווארשא המופצצת. רח"ל מצליח לצאת לריגא ברגע האחרון, ומשם מנהל התכתבות עם אנ"ש בארצה"ב, ובכך מצליח להציל את הרבי ומשפחתו מפולין, ולאפשר להם הנסיעה לארצה"ב. רח"ל נפגש עמם בריגא ויחדיו הפליגו לאמריקה[16].
עשר שנות חייו של אדמו"ר הריי"צ בארצה"ב (ת"ש-תש"י) הצטיינו בפעילות בעלת היקף ללא תקדים, חרף המגבלות הגופניות הקשות שהכבידו עליו ביסוריהן. עקב כך גבר פי כמה עומס העבודה של רח"ל, ונטל זה איפשר לו "עיונים ביבליוגרפיים" רק בשעה שאינה לא-יום-ולא-לילה, שעה היפה לכתיבת רמזים בפנקס הרשימות, אך לא די היה בה לבנין מאמר שיהא לטעמו. עבודתו כמזכיר נעשתה ללא דופי (תמיהני אם היה עוד אדמו"ר שהותיר אחריו ארכיון התכתבות כל-כך גדול וכל-כך מסודר), אך "כרמו שלו" עשה בשנים אלו פרי מועט בכמותו.
*
אדמו"ר הרש"ב זצ"ל התבטא פעם: "זה ספר תולדות אדם - תולדותיו של אדם הרי הם ספר בפני עצמו"[17], ובתולדותיו של רח"ל נוכל להמליץ בכך משמעות נוספת, שהוא והספר היו לאחדים, ובתיאור תולדות ספרייתו נמצאנו למדים עליו עצמו.
כבר סופר לעיל על ספרייתו של ש. ווינר שהיתה ליסוד "ספרית ליובאוויטש" החדשה אחר שהישנה הוחרמה ע"י הקומוניסטים בשנות ההפיכה. רח"ל הופקד על ספריה זו, והוא לא נתן לה לשקוט על שמריה ובידיו האמונות טיפחה בידע באהבה ובמסירות והצליח ליצור ספריה בעלת שם שבתחומים מסויימים יתכן ואין שניה לה.
ככל ספריה הראויה לשמה יש בה מאות רבות של ספרים חשובים מראשית תקופת הדפוס (וקודם המלחמה היו בה כארבעים אינקונבולים), אך עיקר פרסומה בא לה דוקא בשל דפוסי רוסיה-פולין-הונגריה ובשל ספרי האידיש החל מהראשונים שבהם ועד לספרי א.מ. דיק. רח"ל השקיע מאמצים כבירים בשאיפתו לשלימות אוספים אלו, וזאת בשעה שהיחס לספרים מסוג זה היה - כהגדרתו - כאל בנים חורגים, וספרן שמכבד את עצמו אל לו להתעסק בהם אלא רק בדפוסי ויניציאה וקושטא... עמדה לו לרח"ל אהבתו לספרות-ישראל, והצליח להציל אלפי ספרים שללא תשומת לבו לא נותר זכר להם בשום מקום.
זכרונו המופלא ועינו החדה סייעוהו לרכוש ספרים בעלי שינויים טיפוגרפיים או שנויי הסכמות והקדמות, זיופים וחיקויים שונים, ומי שמכיר ספריה זו רק ע"י הספרים שמייצגים אותה ברשימותיו-השלמותיו של רח"ל, מקבל את הרושם כאילו כל ספריה זו מורכבת מספרים יחידאיים, משונים וקוריוזים...
*
לא לי לכתוב הערכות על אישיותו של רח"ל או על כתביו. אך דבר אחד סבורני שמן הצורך להסבירו. כל המכירו אישית או כל הבא עמו בכתובים עומד משתומם מול היקף ידיעותיו העצום[18] ושטחי התעניינותו שאינה יודעת גבולות[19], החידושים הנשפעים ממנו כלאחר-יד, ספרים אנונימיים שגילה את מחברם, פרטים בלתי ידועים בחייהם של אישים וסופרים - והרי בכל חידוש וחידוש יש בכדי נושא למאמר שלם! ויפה אמר ד"ר י. שאַצקי שבעצם מן הראוי היה לשכור אדם שילך בעקבותיו של רח"ל דרך קבע, וירשום כל מלה היוצאת מפיו...[20] ומדוע זה יצפנם בבטנו?
קושיה זו נשאלה פעמים רבות, וכל אחד מתרץ לה כפי דרכו[21]. לדעתי נעוץ הפתרון לכך בתכונת אופי המאפיינת אותו מרוב החוקרים. בנוהג שבעולם, חוקר שמיצה נושא לאשורו ויש בו כדי חידוש, הצעד הטבעי הבא הוא פרסום חדושו, ולא מן הנמנע שכל שלבי המחקר לא היו אלא אמצעי להגיע למטרה - הפרסום. אך רח"ל רוח אחרת עמו. אין הוא יודע לאות במחקרו, סקרנותו האינטלקטואלית אינה נותנת לו מנוח, ישנן בעיות וחקירות המטרידות אותו שנים על שנים, וברגע הגדול שמזדמן לו הפתרון - בא קץ הפרשה. סרו ספיקותיו, העקוב היה למישור, והנושא ירד מן הפרק! שלב הפרסום ניצב מעבר למחסום-נפשי שדרושים מניעים חיצוניים שישכנעוהו כי חובתו להוציא את חידושו לרשות-הרבים. לא פעם סח הוא כי רק בדברי-תורה מצינו שאסור למנוע בר, וגם ההדפסה יש בה משום "שפתותיו דובבות", אך בחקירותיו די לו שסקרנותו באה על סיפוקה, ומה מיניה יהלוך אם הרבים לא ידעו את כל הידוע לו?
אך כאן חלוקה גישתו בין "מותרות" לבין "הכרחיות". הוא אינו מוכן להתאמץ רק לשם סיפוק הלוקסוס של הנאת הקוראים. אך לא יחסוך מאמצים להבהרת דברים הנראים לו כחיוניים. ספר כי יירשם שלא כיאות ועלול לגרום להטעיה, או ספר כי ייעדר מרשימה וקיים חשש שמא יאבד זכרו - זו פעולת הצלה שרח"ל רואה עצמו כחייב בביצועה. השריפה שכילתה מאות ספרים בספרית הסמינר בנ.י. בשנת 1966, וכן אבדן ספרים מספריות שונות, יצרו אצל רח"ל תפנית בדרכי כתיבתו, ומאז הוא מתמסר יותר להעלות על הכתב (חלקם לפרסום וחלקם למשמרת) תיאור ספרים נדירים ובכך לתת להם שם-ושארית בארץ במקרה והספרים עצמם יאבדו מתוך הקהל.
סתם ביבליוגרפיה "יבישה ומשעממת" - כרטיסנות כלשונו - אינה אהודה עליו, ולכן לא נמצא שום נסיון מצדו לרשום דפוסי עיר פלונית, אלא רק "השלמות ותיקונים" למי שכבר עשה את עיקר המלאכה, אך זו לקתה בחסר. וברשימות אלו עושה הוא ככל יכלתו לתת להם "כחל ושרק וקצת מטעמים" למען לא תקוץ בהם נפש הקורא, וכן גם ברשימות ביבליוגראפיות אלו - כבשאר מאמריו - מתפרצת מבין השיטין אהבתו לספר, יחס נפשי ואישי לכל פריט ביבליוגרפי. בהשתדלותו שכל ספר יחרוג מבחינת "מספר" נוסף גרידא, מקלף הוא ממנו את קליפתו ואזי משמש ספר זה כחלון להשקיף בעדו אל ההיסטוריה והתרבות העומדים מאחוריו וחבויים בין דפיו. כך מצליח רח"ל להפיח רוח חיים גם ב"עצמות היבשות" של רישום ביבליוגרפי, והופכו למאמר מהנה, מאלף ומרחיב אפקים.
כתיבתו אינה באה לו בנחת ובנקל. "אין אומן בלא כלי אומנותו" ואף הוא משתמש בספרי הביבליוגרפים שקדמוהו, אך נסיונו למדהו שאין להסתמך על רישומיהם[22], ועד שהספר עצמו יהיה למראה עיניו לא יקבל את דבריהם אודותיו (יוצא מכלל זה הוא ש. ווינר, כנ"ל, שעל דבריו מוכן רח"ל לבנות יסוד), וגם זו סיבה נוספת להאטת קצב פרסומיו, הן מחמת הקושי שבהשגת כל הספרים הנחוצים לאותו ענין, והן מחמת החמרתו על עצמו - יותר מהחמרתו על אחרים[23] - ויראתו שלא יהיה כאחד מהם ושלא ישתרבב לדבריו דבר שאינו מדוקדק בתכלית שישדי תיכלא בכוליה.
נושא נוסף שרח"ל ראה חוב לעצמו לכתוב עליו הוא כשנוכח בפגיעה בלתי מוצדקת בתנועת החסידות ובמנהיגיה. מסוג זה הם מאמריו על "הדפוסים החסידיים"[24] ו"החסידות ואידיש"[25]. ביותר בא הדבר לידי ביטוי בסדרת מאמריו "כיצד חוקרים חסידות בישראל"[26]. ריבקינד וקוסובר מטפלים ב"קו החדש" שנקט בו בויכוח זה, מעטרים אותו בתואר "פולמוסן" ומצטטים בהנאה את דבריו החריפים. אך הקרובים אליו יודעים עד כמה לא שש רח"ל לכתיבת מאמריו אלו. ועד כמה ציערו תו הפולמוסן, בו בזמן שכתיבתו זו היתה, כדבריו, כורח השעה בלבד שאילצהו לצאת מגדרו ולמחות נגד סילופים הנעשים, לדעתו, באיצטלה מדעית[27].
*
פרק נכבד כשלעצמו הוא חלקו בעבודותיהם של אחרים שלהם הושיט מלא חפניו סיוע נדיב-לב. בטוי לכך ניתן במאמרי ההערכה שנזכרו לעיל, ואיני בא אלא להתנצל על המדור "דברים בשמו" שבסוף הביבליוגרפיה שלו. אין בו כדי לשקף ולו אף במקצת את תרומתו לאחרים. לא רק שנעדרים מרשימה זו אלו שלא הזכירוהו על דבריו (והדוגמא הבולטת היא זו שמביא ריבקינד: "כגון י.ש. ע"ה, שבשלשת כרכיו געשיכטע פון יידן אין ווארשא... לא הזכיר אפילו בדיבור אחד את העזרה הספרנית והביבליוגרפית הגדולה שקיבל מרח"ל, שלו חלק גדול בבקיאותו של המחבר") אלא גם אותם שזכרוהו אינם ידועים לי, ומן הנמנע לבצע רישום מלא מסוג זה ללא עזרתו של המחבר, וכמובן שרח"ל לא יקדיש מזמנו לכגון דא. חששתי שמא יהיה ברשימה דלת הכמות משום מיעוט דמותו, ומאידך לא רציתי להשמיט מתחת ידי הערות חשובות בעלות ערך כשלעצמן, ולא להסתיר את השתתפותו בפרוייקטים גדולים כמילון האידיש השלם. או חלקו בספרו החשוב של י. ריבקינד 'אידישע געלט', והכף הוכרעה לטובת הרשימה, שלמעשה אינה אלא רישום סמלי, מעין מידגם של סוגי סיוע למחברים.
*
עסקנו ב'תולדות-אדם' אך לא ב'אדם', במה שלא כתב ולא פרסם, ולא במה שכתב ופרסם (או לא פרסם, כגון חיבורים תורניים שבאמתחתו). אין לנו אלא לייחל שרח"ל עצמו יכתוב את 'ספר האדם' שלו, זכרונותיו האישיים, הן משנות פעילותו עבור הכלל שאך בעבר היתה השתיקה יפה להן, והן זכרונותיו וחוויותיו הכרוכים בספרים סופרים וספריות, מוכרי ספרים ואספניהם.
אלו איחולינו לנו, ולר' חיים ליברמן עצמו נאחל אריכות ימים ושנים טובות, בריות גופא ונהורא מעליא בלימוד תורה לשמה, ונאמר כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים.
אמר הכותב: בדי עמל בניתי את הביוגרפיה של ר"ח ליברמן מצירוף פרטים שהצלתי מפיו בהזדמנויות שונות, וכן מידיעות שמסר לי ד"ר י' מהלמן על סמך הכרותו האישית עם רח"ל. דברים המבוססים על זכרונות עלולים הם לשיבושים, ואם שגיתי תהא זו התנצלותי.
[1] זאת שמעתי מר' רפאל הכהן איש מוסקבה (כיום בכפר-חב"ד).
[2] י. ריבקינד, ר' חיים ליברמן איש הספר החב"די. הדואר, י"א תמוז, תשכ"ב (ובתדפיס מיוחד באותו שם ובאותה השנה).
[3] מ. קאָסאָווער, ר' חיים ליברמאַן - צו די 75 יאָר פון אן עניוות'דיקן למדן או פאָרשער, אידישער קעמפער, תשכ"ז, גל' 1716, 1718, 1721. המסה סוקרת את מאמריו של ליברמן ומתחלקת לפרקים: א) חסידות; חסידות און אידיש. ב) ביבליאָטעקעריי און ביבליאָגראַפישע פאָרשונגען וועגן אידישע ווערטער און אויסדרוקן.
[4] עוד על ליברמן בלעקסיקאן פון דער נייער יידישער ליטעראטור, ובלקסיקון הספרות העברית של קרסל (אלא שהספר 'קשת גיבורים' שנסמן אליו בביליוגרפיה שם אינו ענין לכאן, ותנהו ענין למנוח חיים ליברמן איש ה'פארווערטס').
[5] בעת העסקנות המחתרתית בבריה"מ של שנות העשרים הפך כנויו "רחל" ובשם זה הופיע בהתכתבויות החשאיות (הרב זוין ע"ה היה 'רש"י', הרב אברמסקי ע"ה 'תוספתא', הרב יעקב קלמס ע"ה 'רבינו תם' והרב מ"מ גלוסקין ממינסק 'סדר הדורות'. לא נעדרו גם 'הראב"ד', ו'תפארת גופא' ועוד. לימים התפארו הבולשביקים כי פענחו את כל הכנויים מלבד שתי הנשים 'רחל' ו'שושנה' - הלא המה רח"ל והעסקן ר' יוסף רוזין - שלא עמדו על זהותן...), ונשאר כנויו של ב"בית הרב".
[6] שמועה שמעתי כי ר' משה ליברמן איש טשאניק, מחסידי אדמו"ר ה'צמח צדק' ומחבר הספר החב"די 'פני משה', ווארשא תרמ"א (ועוד ממנו בכתובים פירוש רחב על המדרש-רבה, כ"י ירושלים 806 °4) הוא בן משפחתו, אך לרח"ל עצמו לא ידועה קירבה משפחתית ביניהם.
[7] קרית-ספר כ"ה, תש"ט, עמ' 318-317.
[8] זאת למדתי ממכתביו וממכתבי אחיו הרב אליהו קלאצקין, אשר בארכיון משפחתם שבספריה הלאומית מס' 932 °4.
[9] ראה ביאורו של האדמו"ר מליובאוויטש שליט"א על "מנהג ותיקין" זה של החסידים ב'לקוטי שיחות' כרך ב' עמ' 514.
[10]ראה במאמרו של א. מרכס על ש. ווינר (הדאר, 12.4.29). אגב, מארכס כותב שאינו יודע מה היה בעוכריו של וינר להשלים את מלאכת 'קהלת משה', אך רח"ל שמע ממנו כי משמת חוולזון בשנת 1911 וקוקבצוב נתמנה תחתיו לפקח על עבודתו של וינר, לא היו השנים נוחים זה לזה, וכשסיים וינר לרשום את האות כ' התפטר מעבודתו (על "התנגשות" בין השניים בשנת 1913 ראה אצל א.מ. הברמן, אנשי ספר ואנשי מעשה, ירושלים תשל"ד, עמ' 61).
[11] פרשה זו מסופרת באריכות בחוברת "די יסורים פון ליבאוויטשן רבין אין סאוועט-רוסלאנד", ריגע 1930, עמ' 50-49 (חוברת אנונימית זו חוברה ע"י העתונאי אלימלך יסלסון הי"ד).
[12] ראה סיפורים בשם רח"ל, ב'שמועות וסיפורים'. כפר חב"ד תשל"ז, עמ' 303-302.
[13] עלי-ספר, א, עמ׳ 134.
[14] ר' ייווא-בלעטער, 6 (1934), עמ' 174.
[15] אם זכרוני אינו מטעני שמעתי כי המאמר נועד ל"יובל-בוך פון פראָפ' פאַריין פון דרוקער-ארבעטער אין ווילנע" (1936), אך משנוכחו הללו כי הרשימה מורכבת רובה ככולה מספרים "מסורתיים" החליטו שלא להדפיסה, והחזירוה.
[16] ראה 'שמועות וסיפורים' הנ"ל עמ' 236-231.
[17] מובא בס׳ השיחות קיץ ה׳ש״ת (ברוקלין תשט״ז) עמ׳ 156.
[18] ר' במאמריהם הנ"ל של ריבקינד וקוסובר. אחד מידידיו הקרובים של רח"ל, הרב ריבקין ע"ה (מראשי ישיבת טעלז בנ.י. ומחבר 'אשכבתא דרבי' ו'תפארת ציון' על הש"ס) כותב עליו: "ידידי מנוער המצוין בכשרונותיו העלויים, סייפא וספרא רבא, ואשר נהירין לו כל שבילי הספרות העברית בספרי הלכה ואגדה, וספרי חסידות ומחקר וחכמת ישראל כו'" (אשכד"ר, עמ' 73). ראה גם מאמרו של א. צייטלין ב'טאג', 18.7.52, ושל נ. גורדון, שם, 20.7.52 במאמר האחרון נמצאת התבטאותו של פרופ' ש. ליברמן כי הוא "חסיד של חסיד - חסידו של ר' חיים ליברמן...".
[19] בנוסף למיגוון הנושאים שבפרסומיו, שולח רח"ל את ידיו עוד בשטחים שונים ומשונים. ראיתי מכתב ממנו שאם נתרגמנו לשפת הפרוסמים נקבל: "שירים של היינה, שיללער ולירמונטוב בתרגומיו של הקראי אליהו קאזאז, שלא נרשמו בביבליוגרפיות". ד"ר י. מהלמן מספר על התכתבות מעניינת שניהל עם רח"ל בנושא השתלשלות תארי ה'קיר"ה': קיסר רומי, קיסר אשכנז, קיסר אוסטריה והמעבר מ"קיסר אשכנז פראנץ השני" ל"קיסר אוסטריה פראנץ הראשון".
[20] ר' במאמרו של גורדון שבהע' 17.
[21] ר' במאמרים שנרשמו בהע' 4-2, 17.
[22] על ביבליוגרף מסויים הכריז באחד ממאמריו כי "שבקיה למהימנותיה", ועל אחרים אומר הוא שלמרות שספריהם מרובים, אך תועלתם מועטה עבורו כי חובה עליו לבדוק אחריהם בכל פרט ופרט הנצרך לו.
[23] כשבאה לפניו שאלה מעורך קובץ מסויים, איזה מאמר ממאמריו של רח"ל עליו להעדיף ולהדפיסו בהקדם, השיבו "תקון טעות של עצמי קודם לתקון טעות של אחרים".
[24] ר' מס' 23 בביבליוגרפיה.
[25] ר' שם מס' 19.
[26] שם מס' 30, 38, 41, 52.
[27] רח"ל גם סירב בתוקף לחוגים מסויימים שביקשו רשותו להדפיס את "כיצד חוקרים חסידות בישראל" בקובץ מיוחד ולהפיצו ברבים, כי די היה לו בגילוי-דעת חד-פעמי שיגיע לידיעת החוקרים, והבוחר יבחר.
-----------------------
רשימת כתביו של רבי חיים ליברמן
תרצ"ג
1. וועגן די אויסגאַבעס פון "שבחי בעש"ט" אין יידיש. ייוו"ב 5 (1933) עמ' 407-406.
מוסיף על ז. רייזין (ייוו"ב 3), ומצביע על שלש מהדורות של "שבחי הבעש"ט" באידיש שנדפסו בשנת תקע"ו.
2. צו דער ביבליאָגראַפיע פון "מרדכי און אסתר". ייוו"ב 5 (1933) עמ' 408-407.
תיאור מהדורה נוספת על אלו שרשם נ. פרילוצקי (ייוו"ב 5). וראה י. ריבקינד, ייוו"ב 36 עמ' 198 הע' 17.
תרצ"ד
3. "דער בלומענגארטען" - אַ אומבאַקאַנטע יידישע צייטשריפט. ייוו"ב 6 (1934) עמ' 178-174.
שני גליונות מכתב-העת שי"ל בלבוב, 1878. וראה הערת י. שאצקי ביוו"ב 8 עמ' 92.
4. על הסדור "תפלת נהורא השלם". ק"ס י"א (תרצ"ד - תרצ"ה) עמ' 133-132.
בירור שנות ההדפסה למקומן, וזהות המלקט (בהמשך למאמריהם של י. ריבקינד; א. יערי; א. שכטר בק"ס ט'-י').
תרצ"ה
5. וועגן אַריגינאַל פון "משל ומליצה". יוו"ב 8 (1935) עמ' 89-88.
מזהה את המקור העברי בחיבור "זאת תורת האדם", ומתקן טעות הרושים הקודמים. וראה להלן, מס' 91.
תרצ"ז
6. ביבליאָגראַפישע באַמערקונגען. יוו"ב 11 (1937) עמ' 94-92.
1) מקומות רבנותו של הרב לוי"צ מברדיצ'וב וזמניהם (וראה גם להלן, מס' 20);
2) תרגומי "שבחי הבעש"ט לאידיש (תיקון לדברי א. יערי בק"ס י"ב) והוספה למאמר "דפוסי קארעץ" של א. טויבר (ק"ס א'; ב'; ד').
7. צו דער געשיכטע פון די יידישע דרוקערייען אין פוילן. יוו"ב 11 (1937) עמ' 94.
הערות לביקורתו של פ. קאָן על "תולדות הדפוס העברי בפולניה": 1) בית דפוסם של האחים לוריא; 2) דפוס נוסף בווילנא.
8. לתרגומים של "אגרת בעלי חיים" ליודית. ק"ס י"ד (תרצ"ז - תרצ"ח) עמ' 272.
תרגום נוסף (ווארשא תרמ"ה) על אלה שרשם א. יערי (ק"ס י"ג).
תרצ"ח
9. לתולדות הדפוס בלאשצוב. ק"ס י"ד (תרצ"ז - תרצ"ח) עמ' 554-553.
הוספות ותיקונים לרשימתו של א. יערי (ק"ס י"ב). תגובתו של א. יערי - בשולי המאמר שם. וראה גם מס' 12.
10. תקון. ק"ס ט"ו (תרצ"ח - תרצ"ט) עמ' 136.
פרטים על בעל ה"תורת חסד" מלובלין, ותיקון טעויות אצל רושמי ספריו.
11. מלואים לביבליוגרפיה של הגדות-פסח. ק״ס ט״ו (תרצ״ח - תרצ״ט) עמ׳ 263-258.
34 הגדות (13 מקומות דפוס) שלא נרשמו אצל וינר, יערי ודוקר.
תרצ״ט
12. עוד ספר מדפוס לאשצוב. ק״ס ט״ס (תרצ״ט - ת״ש) עמ׳ 140.
הוספה על רשימות יערי (ק״ס י״ב) וליברמן (מס׳ 9 לעיל).
13. צו דער ביבליאָגראַפיע פון א.מ. דיק. ייוו״ב 14 (1939) עמ׳ 174-171.
1) ״הבהלה״ שהדפיס ש. גינזבורג ב״העבר״ נדפסה מכבר ב״המליץ״ ע״י אבן רש״ד [הילל נח שטיינשניידר?]; 2) הפולמוס על זהות מחברו של ״האורח״, ותיקון לרישומי הביבליוגרפים וראה י. ריבקינד, יוו״ב 36, עמ׳ 223 מס׳ 115-113); 3) ״גר הצדק״ תורגם ע״י דיק ולא חובר על ידו (וראה י. ריבקינד, שם, עמ׳ 219 מס׳ 45, וש. ניגר, שם, עמ׳ 236-234); 4) התרגום לאידיש שב״דברי חכמים - ספורי חכמי יון״, נעשה כנראה ע״י דיק (בהערתה מאששת המערכת הנחה זו, על סמך הטופס שבספריית ייוו״א).
תש״ב
14. דער מחבר פון "יידישן פאר־פסח״. ייוו״ב 19 (1942) עמ' 134-130.
פשר חיבורו ע״י מ. שצקס והדפסתו על שם מ. זליקוביץ׳ (והקשר בין זליקוביץ׳ לספר ״ילקוט הרועים״). - השווה ג. קרסל, מיהו מחבר הספרים "ילקוט הרועים" ר״דער יודישער פאר פסח״, ק״ס י״ח עמ׳ 111—112.
15. הוספה צו ד״ר י. בלאכס ארטיקל ״א פאשקוויל אויף דער סטאמבולער יידישער קהילה״, ייווא־בלעטער , ⅩⅤⅢ, 2 זז׳, 68-49. ייוו״ב 19 (1942) עמ׳ 138.
הפרסום ״מוסר לבני עולה״ הופיע בעתון ״קול מבשר״ כמכתב מקונסטנטינופול, אך החתימה מל״ע אינה אלא ר״ת מוסר לבני עולה.
16. לאות ולזכרון, תולדות ״בר מצוה״ והתפתחותו… בצרוף ביבליוגרפיה עם הערות מאת יצחק ריבקינד. ניו-יורק (בדפוס האחים שולזינגר) תש״ב.
״…אני מוצא לחובה נעימה להודות ולהזכיר לטובה ולברכה את הספרן ר׳ חיים ליברמן, שפתח לפני את ספרית הרבי מליובאביץ לרווחה, והמציא לי ביד רחבה ובעין יפה את המספרים הבאים…״ (שם, עמ׳ פ״ו הע׳ 11, והולך ומונה 31 מספרים).
17. צו ל. בערז: ״אריטמעטישע לערנביכער אין יידיש, 1831-1699״, ״ייוואָ-בלעטער״, ב, ⅪⅩ, זז׳ 79-59. ייוו״ב 21 (1943) עמ׳ 356-355
1) חלקו האידי של ״ספר מלאכת המספר או מלאכת מחשבת״ אינו מתייחס ללימוד החשבון ואינו קשור כלל לד׳ אליהו מזרחי; 2) תיאור ״מלאכת מחשבת״, ברדיצ׳וב תקפ״ח, וממנו שהספר אינו אנונימי כפי שהפך להיות במשך השנים; 3) מהדורת ווילנא 1864 אינה מר׳ אליהו מזרחי, ויש בה חלק נוסף מא.מ. דיק.
18. די צווי איבערדרוקען פון בליצן אין שמידס ווינער דרוקעריי. יוו״ב 22 (1943) עמ׳ 117-113.
מתקן את צינברג הסבור כי תרגום התנ״ך של בליץ לא נדפס שנית, ומראה כי חזר ונדפס פעמיים ע״י אנטאן שמיד, אך לא נרשם ע״י הביבליוגרפים כתרגומו של בליץ. הסיבות להעדפת תרגום זה על התרגום הפופולרי של ה״מגיד״ ועל תרגומו של מנדלסון. משער מיהו שכתב את ההקדמות להוצאות אלו, ואגב כך מתבארים כמה פרטים בהשתלשלות הדפסת ה״מגיד״.
ראה תיקון-טעות ביוו״ב 23 עמ׳ 156.
19. צו דער פראַגע וועגן דער באַציונג פון חסידות צו יידיש. יי"ב 22 (1943) עמ׳ 209-201.
מפריך את הדעה כי החסידות השתמשה בשפת היידיש כאמצעי תעמולה. סוד הצלחתם של ׳שבחי הבעש״ט׳ בידייש ו׳גדולת יוסף׳. (וראה דברי י. ריבקינד, הדואר ד׳ סיון תשכ"א, עמ׳ 483). ראה תיקון-טעות בייוו״ב 23 עמ׳ 156.
20. הערות ביבליוגרפית[?]. ספר היובל לכבוד פרופיסור אלכסנדר מארכס. בעריכת דוד פרענקיל, ניו־יורק תש"ג עמ' 22-15.
א) לתולדות ר' לוי יצחק מברדיטשוב ז"ל. מתקן את קביעותיו של דובנוב בדבר סדר ערי רבותו של רלוי״צ, ומוסיף פרטים והוכחות ממאמרו הנ״ל מס' 6.
ראה גם: מ. וילנסקי, חסידים ומתנגדים, ירושלים (תש"ל), ח"ב עמ׳ 358 הע' 6.
ב) לתולדות הדפוס ברוסיא. הספר העברי הראשון שנדפס במדינת ליטא הוא הספר ׳זרע יעקב'... שנדפס בעיר הוראדנא שנת תקמ"ח, ומשנת תק"ס ואילך נדפס חלקים נוספים שהם נדירים ביותר. המאמר מתיר חלק מספיקות קודמיו ומעמיד השערות לגבי החלק האחר (וראה מס' 61).
ג) לתולדות הדפוס בווארשא. מתקן את פרידברג באשר לדפוס העברי הראשון שבווארשא, ורושם שני ספרים מדפוס זה (מהשנים תקנ"ז-תקנ"ח) "שאינם ידועים עדיין אל הביבליוגרפים". מתאר שינוי טופסים בספר ׳העיטור' (תקס"א).
תש״ז
21. ר' נחמן בראַצלאַווער און די אומאַנער משכילים. ייוו"ב 29 (1947) עמ' 219-201. [4] לוחות תמונות.
הוספות: 1) "התנהגות אדמו״ר זצ"ל עם הריסתוקרטין שבאומין"; 2) משה לאַנדאָ (ראה גם מס' 58); 3) ר' נתן וועגן די משכילים; 4) ציי האָט זיך הירש בער הורוויץ געשמדט? (וראה גם מס' 58); 5) ״חסידיש לשון-קודש".
תרגום לאנגלית: Rabbi Nakhman Bratslavaver and the Maskilim of Uman. in Yivo Annual of Jewish Science, Vol. 9 (1951). pp. 287-301.
פרק אחד תורגם לעברית: מדוע קבע ר' נחמן מברסלב מושבו באומאן? (הצפה, כ"א תשרי תשל"ד).
תש״ט - תש״י
22. נוספות ל"הדפוס העברי בשקלאוו". ק"ס כ"ה (תש"ט) עמ' 320-315; כ"ו (תש״י) עמ׳ 111-101; 216.
מוסיף 20 ספרים ו-30 הערות, תקונים והשלמות לרשימת א. יערי (ק"ס כ"ב). מזהה את מחברו של ספר "עוזר ישראל", שקלאו תקמ"ה. - ראה גם מס' 94.
23. לעגענדע און אמת וועגן די חסידישע דרוקערייען - וועגן דעם כאַראַקטער פון די יידישע דרוקערייען אין אוקראַינע, ווייסרוסלאַנד און ליטע ביז 1836. ייוו"ב 34 (1950) עמ' 208-182.
הוספות: 1) טאפעלע הסכמות (בספר "ארבע מאות שקל כסף", קארעץ תקס"ד. וראה גם מס' 87); 2) וועגן דער באציונג פון משכילים צו קבלה; 3) סודליקאָוו און די רוסישע צענזור.
סקירת תולדות הדפוסים ותנובתם וסתירת הדעה כי דפוסים אלה נוסד במאה הי״ח ע"י חסידים, לצורך הדפסת ספריהם. דוחה גם את הטענה כאילו היתה קיימת צנזורה חסידית.
פרק מתוך מאמר זה נדפס ב״די אידישע היים", נ.י. כרך 7 (אלול תשכ"ה) עמ' י"ב-י״ג: די פארשפרייטונג פון תורת חב"ד דורך "פארשרייבער" און "קאפיסטן".
תשי״א
24. הדפוס העברי באונגוואר. ק"ס כ"ז (תשי"א) עמ' 116-115.
7 הוספות ו-6 תיקונים לרשימותיהם של פ.י. הכהן (ק"ס כ"ד) ת. בן מנחם (ק"ס כ"ה).
25. לתולדות הדפוס העברי בסלאוויטא. ק"ס כ"ז (תשי"א) עמ' 119-117.
מקדים את שנות פעילותו של המדפיס ר' משה שפירא, ומייחס לו את ייסוד הדפוס העברי בסלאוויטא.
26. הדפוס העברי במונקאטש. ק"ס כ"ז (תשי"א) עמ' 279-261; 389-382.
1) 113 הוספות לרשימותיהם של פ.י. הכהן (ק"ס כ"ה כ"ו) ונ. בן-מנחם (ק"ס כ"ו). זיהוי מחברו של "תורת העמים", מונקאטש תרנ"ט, והשערה בדבר מחבר "דרך הטוב", מונקאטש תרס"א (וראה: י.י. כהן, ארבעה ספרים אנונימיים ומחבריהם, ק״ס ל"ג, עמ' 136-135; נ. בן-מנחם, הצפה י"ז מרחשון תשכ"ד - ואח"כ בספרו "בשערי ספר", ירושלים תשכ"ו, עמ' 120).
2) 8 הערות ותיקונים לרשימתו של בן-מנחם (ק"ס שם). וזיהוי מחברו של הספר "חכמי יון", מונקאטש תרס"ה. וראה מס' 13.
3) 57 הערות ותיקונים לרשימתו של פ.י. הכהן (ק"ס שם). ביניהן השגה על ג. שלום המייחס שבתאיות וגניבה ספרותית למחבר "ספר יראה", ברלין תפ"ד.
תשי״ב
27. שערי חב"ד [ביבליוגרפיה של "כל ספרי חב"ד בתורה ובחסידות"] מאת א.מ. הברמן. בתוך: עלי עי"ן, מנחת דברים לשלמה זלמן שוקן אחרי מלאות לו שבעים שנה (ירושלים תש"ח-תשי"ב) עמ' 370-293.
"... הרב חיים ליברמן, ניו יורק, היטיב עמדי והעירני על כמה דברים והוסיף הוספות כיד בקיאותו המרובה, ואני מביא דבריו במקומם ובסימן כוכב" (שם עמ' 294). 79 הערות והוספות. ההוספות הקשורות בספרי אדמו"ר הרש"ז חזרו ונדפסו במאמרו של הברמן "תורת הרב" (רשימה ביבליוגרפית של כל ספרי רבי שניאור זלמן מלאדי וספרים עליו) בתוך: "ספר הקן", קובץ מאמרים על אדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלר למלאות שנה להסתלקות. ירושלים, קרית ספר (1969), עמ' 171-133, אך רובן ככולן בהשמטת הכוכב' וללא איזכור שמו של ליברמן, אף שהערותיו נותרו בלשונו: "ראיתי...".
28. דיסקוסיע, באמערקונגען צו שלמה נאָבלס ארטיקל: "ר' יחיאל-מיכל עפשטיין – אַ דערציער און קעמפער פאר יידיש אין 17טן י"ה" (ייוואָ־בלעטער, XXXV זז׳ 139-121). ייוו״ב 36 (1952) עמ' 319-305.
לתכונתם של הספרים "סדר תפלה ישרה", תנ"ז; "דרך הישר לעולם הבא", פ"פ תס"ד; "קיצור של"ה", פיורדא תנ"ג, ומחברם רי״מ עפשטיין. רישום 39 מהדורות מהספר "עץ חיים" - תרגום "קיצור של"ה" לאידיש (ומקים את שם המתרגם וואלף גרשלש על נחלתו). תיקונים לרישום "קיצור של"ה" אצל פרידברג. תגובתו של ש. נאבל, בעמ' 321-319 שם.
תרגום לאנגלית (בהשמטת ההערות והביבליוגרפיה) Discussion Regarding: Rabbi Yehiel Mikhel Epstein, in: Yivo Annual of Jewish Social Science, Vol. 7 (1952). pp. 298-302.
תשי"ג
29. מחבר ספר "מילין דרבנן". ק"ס כ"ח (תשי"ב-תשי"ג) עמ' 416.
לסתור דבריו של א.ה. להמן (ק"ס כ"ז) כי ר' ישראל הלוי מזאמושטש הוא מחבר הספר. - וראה: י.י. כהן, לזהותו של ר' ישראל מ״ש מנ"ש, מחבר ספר "מילין דרבנן", ק״ס ל"ב (תשי"ז עמ' 112; ש. ארמון, ר' ישראל מ"ש מנ"ש בעל "מלין דרבנן", תגים א' (תשכ"ט) עמ׳ 93-88.
30. כיצד "חוקרים" חסידות בישראל? [א]. בצרון 27 (כסלו-טבת תשי"ג) עמ' 173-165.
דוגמאות מקביעותיו של י. וייס הבנויות, לדעתו, על חוסר ידיעה. מזהה את מחבר אור-הגנוז. - ראה גם מס' 38, ותרגום לאידיש במס' 52. יצא גם בתדפיס מיוחד (בספירת דפים 10-1) ובו תוספת, תיקון לטעותו של ב"צ דינבורג בקשר לאור הגנוז.
31. פון בדחנישן רעפערטואר, ייש"פ 13 (1953) עמ' 148-144.
טכסט למחזה בדחנות אידי ״ליד פון דעם טעריק". חזר ונדפס בתוך: יודא א. יאפע־בוך, נ.י. ייוואָ, 1958, עמ' 283-279.
32. טעות צנזור. ק"ס כ"ט (תשי"ג) עמ' 176-175.
מזהה את מחבר הקונטרס "זכרון עקיבא", ווארשא תרט"ו, ומעיר על טעות הצנזור בהבנת שיר הפתיחה, שבו המפתח לזיהוי.
תשי"ד
33. השמטה בספר "עוז לאלקים" לנחמיא חייא חיון. ק"ס כ"ט (תשי"ג-תשי"ד) עמ' 284.
השלמת קטע שנשמט מהדפוס (ברלין תע"ד) עפ"י כ"י.
34. "בו" - "בנו". הצפה, כ"א סיון תשי"ד.
תפלת "רבונו של עולם" שבפתיחת הארון ביו״ט מקורה אינו בספר ׳חמדת ימים', והנוסח ״ויתקיים בנו״ קדום הוא, ואינו ענין לשבתאות.
35. פון וואַנען שטאַמט די ווענדונג צו דער פרוי "צי הערסטו"? ייש"פ 14 (1954) עמ' 29-24.
מתייחס לויכוח בנושא זה בכרכים 8-7 של ייש״פ, ומצביע על המקור במנהגי מהרי"ל. וראה דבריהם של: י. בערג (ייש״פ 15 עמ' 31); י. עלזעט [הרב אבידע-זלוטניק] (שם עמ׳ 85-83); י. ריבקינד (שם כרך 18 עמ' 58-57).
תשט״ו
36. לתולדות הדפוס באמשטרדם. ק"ס ל' (תשט"ו) עמ' 279.
חלקו הראשון של ספר "ברכת הזבח", אמ״ד תכ"ט-ת"ל, נדפס בבית דפוסו של יוסף עטיאש.
37. הדפוס העברי בפאקש. ק"ס ל' (תשט"ו) עמ' 433-126.
מוסיף 22 ספרים על רשימתו של פ.י. הכהן (ק"ס כ"ח).
38. כיצד חוקרים חסידות בישראל. ב'. בצרון 32 (תמוז-אב תשט"ו) עמ' 120-113.
המשך למס' 30. מפריך את הדעה הרווחת שהספר "נוד הדמע" (דיהרנפורט תקל"ג) מכוון כנגד החסידים. תגובתו של ג. שלום ב"ציון", כ' (תשט"ו) עמ' 81-73.
ראה גם מס' 41, ותרגום לאידיש במס' 52.
תשט״ז
39. הדפוס העברי במינסק. ק"ס ל"א (תשט"ז) עמ' 267.
מוסיף שני ספרים לרשימתו של א. יערי (ק"ס כ'), ומעיר על העברת הדפסתו של ספר "עין יעקב ממינסק לקאפוסט.
40. מזייפי שערים. ק"ס ל"א (תשט") עמ' 398-397.
זיופי שערים (פלאגיאטים) ע"י מרדכי נתן שווארץ ומאיר פעקעטע-שווארץ. וראה: נ. בן-מנחם, מספרות ישראל באונגאריה, ירושלים תשי"ח, עמ' 106 מס' 106.
41. כיצד חוקרים חסידות בישראל. [ג']. בצרון 34 (תמוז-אב תשט"ז) עמ' 122-114.
המשך למס' 38. עוד על ספר "נזר הדמע" לר' ישראל מזאמושץ (תשובה לפרופ' ג. שלום). נוגע גם בבעיית זיהוי דפוסי קעניגסברג ומעמעל.
יצא גם בתדפיס עם תיקונים ותוספות פאקסימילים מדפוסי קעניגסברג-מעמל.
ראה גם מס' 52.
תשי״ז
42. [ביטויים באידיש בפי יהודי הונגריה). ייש"ס 17 (1957) עמ' 63-62.
באסאמא; אויפווארטער, ועוד.
תשי״ח
43. הדפוס העברי בסיגט, מאת נ. בן-מנחם. בתוך ספרו: "מספרות ישראל באונגאריה", ירושלים תשי"ח, עמ' 287-100.
״יבוא על הברכה ר' חיים ליברמן ... שהואיל לרשום בשבילי כמה ספרים שלא עלה בידי להשיגם בירושלים" ("דברי הקדמה" שם, עמ' 6). המספרים שהוסיף, 17 ספרים ו-14 גליונות כתבי עת, מסומנים בכוכב ובסופם הערה: "ספריית הרבי מליובאוויטש, ברוקלין נ"י". בעמ' 228 מכתב מל', כ"א באדר שני תשי"א.
44. [אונגארן אן אונגערן?]. ייש"ס 18 (1958) עמ' 92.
טוען, בתגובה על דברי מ. שעכטער (ייש"פ 17): אין בידי הפילולוגיה להכניס את המסורה.
הערת המערכת באותו עמ'.
45. לביבליוגרפיא של א. מ. דיק. ק"ס ל"ג (תשי"ח) עמ' 385-381.
24 הערות והשלמות לרשימותיהם של א. יערי (ק"ס ל"ב), י. ריבקינד (ייוו״ב 36) וש. ניגער (שם). משער זהות מחבר ספר "דרכי עולם" (תרי"ז) ומזהה מחבר הספרים "דברי-תורה", "ספר-החיים" ועוד. מוסיף לרשימת דפוסי פרסבורג (ק"ס ל"א).
על מאמר זה כותב י. ריבקינד (הדואר, תשכ"ב, גליון ל"ג): "... בידי רשימתו [של ליברמן] ׳לביבליוגרפיה של א.מ. דיק'... בשני טפסים – אחד כפי שנדפס ואחד מתוקן בידי המחבר, בנוסח שיצא מעטו, ובנדפס כאילו יד צנזור שחורה חלה בדבריו. סירסו והשמיטו את הכתוב..."
תשי"ט
46. ספר יצירה דפוס פראג. ק"ס ל"ד (תשי"ט) עמ' 400-399.
מהדורה שמציאותה היתה מוטלת בספק - שרירה וקיימת.
47. על דפוס האלמנה והאחים ראם. ק"ס ל"ד (תשי"ט) עמ' 528-527.
ממתי החל בית הדפוס להקרא על שם האלמנה והאחים. כקוריוז מעתיק פירוש אנטישמי לתיבות "דפוס ראָם" (נעתק אח"כ אצל הברמן, הספר העברי בהתפתחותו, ירושלים תשכ"ח, עמ' 179).
48. וועגן קלאגמוטער. ייש"פ 19 (1959) עמ' 69.
ארבעה מקורות לגלגולה של המלה 'קלאגמוטער'.
תש״כ
49. ווער איז אַ שבת-שענקער? ייש"פ 20 (1960) עמ' 31-28.
בטוי המופיע אצל י.ל. פרץ, מתפרש ע"י ספרי הפוסקים. הוספת אגב על הבטוי "שבתי בחורים".
50. וועגן אַ "שבת" וואָס איז איינגעהילט אין אַ סוד.ייש"פ 20 (1960) עמ' 55-50.
על המנהג לקרוא ׳שבת׳ בריקודי החתונה, ונתינת הכסף בה בשעה. השערה נוספת באותו ענין, משו של ל', מובאת אצל י. ריבקינד (ייש״פ 22 עמ' 47 הע' 15) המוסיף ומחזק השערה זו.
51. ווייסע חברה. ייש"פ 20 (1960) עמ' 102-100.
סבור שבטוי זה בסוף המאמר אינו כנוי גנאי לחסידים, ולא למבוגרים בכלל. הערת י.מ. [יודל מארק] בסוף המאמר.
תשכ"א
52. כיצד חוקרים חסידות בישראל. (ד). בצרון 43 (טבת-שבט תשכ"א) עמ׳ 161-154.
המשך למס' 41.
מפריך את טענותיו של ג. שלום (תרביץ כ') כי בספר "משמרת הקודש", זאלקווא תק"ו, מצויים דברי קטרוג וגנאי על הבעש"ט. (וראה גם מס' 59). תגובתו של ג. שלום באה בספרו "דברים בגו" (ת"א תשל"ו), עמ' 300 הע' 20א. מ. פייקאז' בספרו "בימי צמיחת החסידות", ירושלים (תשל"ח) עמ' 141-132 מחזק דברי ל'. (וראה המחקרים הרשומים בהע' 116 שם). תרגום לאידיש של פרקים א', ב', ד' מסדרה זו הופיע ב"אידישער קעמפער", כ"ז אלול תשכ"ח (20.9.68).
53. "תחנה אמהות" ו"תחנה שלשה שערים". ק"ס ל"ו (תשכ"א) עמ' 122-119.
מתאר שני סוגים של "תחנה אמהות". גלגולי נוסחאות משובשים ב"תחנה שלשה שערים" וטעויות הרושמים.
54. ספר "אגרת הקודש" דברים מאת ר' מנחם מענדיל מוויטעבסק, ר' אברהם מקאליסק ועוד... ק"ס ל"ו (תשכ"א) עמ' 128-127.
מקדים את הדפוס הראשון לשנת תקנ"ד, ומתאר חמש מהדורות חמוש"ד.
55. דפוס בלתי ידוע של ספר "אותיות דרבי עקיבא" עם כוכבים. (תשכ"א) עמ' 544-543.
דפוס לבוב תקמ"ח, עם הנספחים של ה"נועם אלימלך" מאותה שנה.
56. הערות למאמר "ר' אליעזר פאוויר ומפעלו הספרותי" (ק"ס ל"ה 520-499). ק"ס ל"ו (תשכ"א) עמ' 272.
שלשה ספרים שנעלמו מא. יערי (ק"ס שם).
57. "חב"ד(י)ען זיך" און "חב"דניצע". ייש"פ 21 (1961) עמ' 80-76
גלגולן של מלים ומשמעויות שראשיתן בחסידי חב"ד ומנהגיהם.
תשכ״ב
58. הירש בער הורוויץ וגישתו לתלמוד. בצרון 45 (כסלו-טבת תשכ"ב) עמ' 57-52.
מיישב תמיהותיו של ר. מאהלר (דברי ימי ישראל, ד', נספח ל״ב) באשר להנהגתו של הורוויץ אחר המרתו. הוספה: אודות משה לנדא נכדיו של ה"נודע-ביהודה" וגיסו של הורוויץ. תרגום לאידיש: "אידישער קעמפער", י"ד ניסן תשכ"ט (2.4.69).
59. ר' משה מסאטאנוב וספרו "שימוש חכמים". ק"ס ל"ז (תשכ"ב) עמ' 272.
רישום מהדורות הספר, ומוכיח כי ר"מ מסאטאנוב היה מגיד בסניאטין ולא רב - כדבריו במאמר קודם - ר' לעיל מס' 52.
60. בעל "חיי אדם" והגר"א מווילנא. ק"ס ל"ז (תשכ"ב) עמ' 414-413.
בנוסח הקמאי של ה״חיי אדם" מתנצל ר' אברהם דאנציג על שאינו מביא דברים בשם הגר"א והימנעותו מלכתוב בשמו דברים שאינם נראים לו (ועוד שינויים).
61. ספר "זרע יעקב" על מגילת "איכה". ק"ס ל"ז (תשכ"ב) עמ' 415-414.
חלק נוסף שלא נרשם במאמר "לתולדות הדפוס ברוסיא" (מס' 20).
62. הדפוס הראשון של ספר "ערבי נחל". ק"ס ל"ז (תשכ"ב) עמ' 532
תיקון לדברי נ. בן מנחם (ק"ס ל"ז). על שינוי הצנזורה במהדורת תקצ"ה.
63. [יסורי גלגולים של היידיש]. ייש"ס 22 (1926) עמ' 31.
ציטוט מ׳אַ וואָלף אין אַ שעפספעל׳, ווארשא 1892. [חתום: ח.ל. ניו-יאָרק].
64. מאכט אויפמערקזאַם אויף טעותים וועגען חסידים. דער טאָג מאָרגען זשורנאַל, 30 יאַנואַר 1962.
מכתב למערכת, תקונים למאמרו של מ. אונגער, בגל' 14.1.62.
תשכ״ג
65. סידור התפלה המצורף לס' "שפתי ישנים". ק"ס ל"ח (תשכ"ג) עמ' 276.
מקדים את הדפסת הסידור לשנת תל"ח, ומסביר טעם צירופו ל"שפתי ישנים".
66. ספר "תקוני שבת". ק"ס ל"ח (תשכ"ג) עמ' 414-401; ל"ט (תשכ"ד) עמ' 116-109.
"... להלן ארשום רק כמה מהדורות שנזדמנו לידי ושיש לי מה להעיר עליהן, או מהדורות החסרות ברשימת פרידברג הנ"ל [ב'בית עקד ספרים']".
א) ספר "תקוני שבת" עם פירוש "מנחת יעקב" (8 מהדורות. מאחר את הדפוס הראשון לשנת תי"א).
ב) ספר "תקוני שבת" בלא פירוש (18 מהדורות. מקדים את המהדורה הראשונה לשנת שפ״ח לכל המאוחר. מזהה את הדפוס הראשון של "שומר שבת" ושל "תקון מועד").
ג) ספר ״תקוני שבת" עם תרגום יהודית אשכנזית (מהדורת תקכ"ב. על התרגומים הראשונים של המשנה לאידיש [וראה: א. יערי, הערה למאמר "ספר תקוני שבת", ק"ס מ' (תשכ"ה) עמ' 135]).
ד) ספר "תקוני שבת" - חלקים (19 מהדורות. על הסיבות למיעוט הדפסת תקוני שבתי השלם בפולין. על המו"ל ר' מרדכי צבי ב"ר שמחה בראנשטיין שהרבה בהדפסת ספרי המו״ד. מדפיסי ווארשא המעלימים שם עירם).
וראה: י.י. כהן, ספר "תיקוני שבת" (מילואים לרשימת ליברמן...). ק"ס ל"ט (תשכ"ד) עמ' 548-539.
67. [רב ורע"ב]. ייש"פ 23 (1963) עמ' 61.
הערה לדברי מ. מדן (ייש״פ 23).
תשכ״ד
68. ספר "נחלת שמעוני". ק"ס ל"ט (תשכ"ד) עמ' 551-549.
דפים מהדפסה בלתי ידועה בהמבורג תפ"ח (פשרו של ציור השער ומאין נלקח. שני טפסים שונים מהספר פרי עץ חיים, אמ"ד תק"ב).
69. רבנישע עטימאָלאָגיעס פון יידישע ווערטער. ייש"פ 24 (1964) עמ' 60-58; (1967) עמ' 59-58.
בלשנות רבנית המבארת מלים אידישאיות כגלגולן של מלים עבריות או כנוטריקונים.
תשכ״ו
70. וועגן דעם ספר המגיד און זיין מחבר. ייש"פ 26 (1966) עמ' 38-33.
שנת פטירת בעל ה'מגיד', כל ההוצאות שמשנת שפ"ג ואילך אינן של ר' יעקב ב"ר יצחק מיאַנוב בעל ה'צאינה וראינה'!
חזר ונדפס (בהשמטת כמה הערות) ב"די אידישע היים", כרך 9 (תשרי תשכ"ח), עמ' ו'-ח'.
ראה גם מס' 77.
70א. "שבחי האר"י" ביידיש, מאת מ. בניהו. בתוך: ׳ארשת' ספר שנה לחקר הספר העברי, ירושלים, מוסד הרב קוק, תשכ"ו, עמ' 489-481.
שבע הוצאות (בשמות שונים) וארבעה פקסימילים נוספו ע"י ל'.
71. על "הג"ה דר"ע". סיני נ"ט (תשכ"ו) עמ' קס"ז-קע"ג.
בדפוסים מסויימים של פירש"י לנ"ך באו הוספות החתומות "הגה' דר"ע" והן מרבי עובדיה הנביא, ונדפסו לראשונה בנ"ך "אגודת שמואל", אמ"ד תנ"ט (מספר יחזקאל שבמהדורה זו נמצאים טפסים שלמים וטפסים מצונזרים). בדפוסים מאוחרים אין להבחין בין ההגהות לבין פירש"י, ראה מס' 72.
תשכ״ז
72. השלמה ל"הג"ה דר"ע". סיני ס' (תשכ"ז) עמ' פ"ח-צ'.
ערעורים על הליקוטים שנכנסו לתוך פירוש רש"י, המשך למס' 71.
73. השגה. ציון 32 (תשכ"ז), גליון ג'-ד', עמ' 229.
על ר' שלמה מטולצ'ין שבמאמרו של בן-ששון ב'ציון' שנה ל"א.
* רבנישע עטימאָלאָגיעס…, ייש"ס 1967 - ראה במס' 69.
תשכ״ח
74. קאַלים, כלה-געלט, מוהר און - נדן. ייש"פ 28 (1968) עמ' 26-24.
על הבלבול בין ארבעת המושגים. בסוף המאמר הערת המערכת.
75. [גלגולי היידיש ועושרה]. ייש"פ 28 (1968) עמ' 29.
ציטוטים מה"ווארשויער יודישע צייטונג", 1867.
תשכ״ט
76. אגרת אדמו"ר הזקן ׳וצדקה כנחל איתן׳. ספר הקן, קובץ מאמרים על אדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי למלאות ק"ו שנה להסתלקותו (בעריכת הרב ע. שטיינזלץ). ירושלים, קרית-ספר (1969), עמ' 69-66.
השלמת האגרת שנתפרסמה מכת"י מכוונת ל'עולים' אל הרבי ולא לעולים לא"י.
תש״ל
77. נאך אַ וואָרט וועגן ספר המגיד און זיין מחבר. ייש"פ 29 (1970-1969) עמ' 76-73.
המשך למס' 70. מוכיח כי "המגיד" נדפס לראשונה בלובלין שפ"ג, ומחברו נפטר באותה שנה. התרגום המקורי של ר' יעקב ב"ר יצחק מיאנאווע לא נדפס מעולם!
78. אַ ליטעראַרישער קוריאָז. אידישער קעמפער, כ"א אדר א' תש"ל (27.2.70).
טאָדריס יצחק המופיע ב"לעקסיקאָן פון דער אידישער ליטעראַטור" לא היה ולא נברא, וכל הביוגרפיה שנרשמה שם אינה אלא זיוף!
79. דפוסי קארעץ. שו"ת בית חדש החדשות. קארעץ תקמ"ה. סיני ס"ז (תש"ל) עמ׳ ס״ג.
טופס שונה מהנרשם. תוספת דפים ל"קונטרס אחרון" ע"י המילים. ראה גם מס' 84.
80. למאמרו של י. תשבי "דרכי הפצתם של כתבי קבלה לרמח"ל בפולין ובליטא" (לעיל ע' 127 ואילך). ק"ס מ"ה (תש"ל) עמ' 452.
דעת חב"ד על הספר "חוקר ומקובל".
81. ספר "ממני", סיני ס"ז (תש"ל) עמ' קס"ז.
ספר בשם זה שנרשם אצל פרידברג, אינו אלא ה"אגרת" שהדפיס הומברג.
82. תלמוד בבלי, דפוס אמשטרדם ד'. סיני ס"ז (תש"ל) עמ' רכ"ה-רכ"ז.
דוחה השערתו של רנ"ג רבינוביץ לסיבת הפסקת ההדפסה בין השנים תקי״ח-תקכ"ג. בדברי המדפיסים – בנוסח המצוי בטפסים מועטים - מפורש כי כספי הפרנומנטים הספיקו רק כדי הדפסת מחצית הש"ס, ונאלצו לגייס כספים ממקורות נוספים.
תשל״א
83. מגיה ולא מנהל דפוס. הצפה, כ' כסלו תשל"א.
על ר' שמעיה ב"ר יששכר בער, המגיה בבית דפוסו של ר' ישראל ב"ק בצפת.
84, דפוסי קארעץ. סיני ס"ת (תשל"א) עמ' קפ"ב קפ"ט.
א) שושן סודות, קארעץ תקמ"ד (אודות מחברו ר' משה הגולה מקיוב. נוסחאות כ"י של החרוזים בראש הספר שו״ס. כ״י שו"ס וגלגוליו).
ב) ספר יצירה, עם פירוש מספיק... קארעץ, תקל"ט (שהוא חלק משו"ס). מעתיק מכת"י את הפירוש לברייתא האחרונה של ס' יצירה, אשר לא בא בדפוס.
ראה מס' 85.
85. דפוסי קארעץ. סיני ס"ט (תשל"א) עמ' רפ"ח-רצ"ח.
מדפיסים; הספרים שנדפסו אצל ר' יוסף זאב ב"ר אליהו; ההדפסה נתבצעה בקארעץ ולא בביליזורקע או בפולנאה כדעת הביבליוגרפים; שותף נוסף לבית הדפוס של ר' אברהם בר יצחק; הר"ר מרדכי ב"ר פנחס אבד"ק קארעץ; משניות קארעץ (תקס"ו); שני ספרים שטרם נרשמו מאריכים את תקופת דפוס של ר' שמואל ב"ר יששכר בער בקארעץ; שני תיקונים למאמרו של א. יערי "שתי מהדורות-יסוד של שבחי הבעש"ט" (ק"ס ל"ט). - בסופר תיקון טעות למס' 84 עמ' קפ"ז.
ראה מס' 87.
86. [ביטויים]. ייש"פ 30 (1971) עמ' 91-90.
1) ׳קינד אונ' קיגל׳ [וראה הערת מ. שעכטער על אתר]; 2) "אָנגעשטעלטע", "יונגע-לייט", ״יונגען״ ״מענטשן".
תשל״ב
87. דפוסי קארעץ. סיני ע' (תשל"ב) עמ' קס"ו-קפ"ז.
א) שינויי טפסים ושינויים בבריכה. ב) שינוי הסכמות (הסיבה לטפסים של "ארבע מאות שקל כסף עם הסכמת רלוי״צ מברדיצ'וב, ואחרים עם הסכמת ר"ח מולחין - ראה גם מס' 23). ג) שיניים בהקדמה (רושם גם את הספר גן המלך, קארעץ תקפ"ג, שלא נודע לביבליוגרפים). ד) מתי נסגר הדפוס בקארעץ? ה) תקונים (רושם גם את סידור ר' שבתי מראשקוב שלא נרשם קודם). ו) נוספות (חמשה ספרים שלא נרשמו). ז) נספח (שני ספרים שהדפיס ר' שמשון יואל הלוי שפירא באוסטרהא).
תשל״ג
88. ספר גבעת שאול. סיני ע"ב (תשל"ג) עמ' שפ"ט-שצ"ג.
במהדורת ווארשא תרס"ב שינה המו"ל, אתר ההדפסה, את הפרק על החרמת שפינוזא שב״תולדות המחבר״.
תרגום לאידיש, בנוסח מורחב יותר: ר' שאול מארטעירא און דער חרם אויף שפינאזא. אידישער קעמפער, ערב ר"ה תשל"ד (21.9.73).
89. ספר חובת הלבבות לר' בירך מקאלביסוב. סיני ע"ג (תשל"ג) עמ' קס"ז-קע״ד.
רישום טפסים שלמים מחמש המהדורות שנסתבכו בהן רושמיהן.
ראה גם אצל מ. וונדר, מאורי גליציה, ירושלים תשל"ח, עמ' 492-490.
90. וועגן אמתן מחבר פון "תלאות המורים". אידישער קעמפער, כ"ח אדר תשל"ד (22.3.74).
ז. רייזין ת. שארפשטיין פלפלו עפ"י הנוסח האידי, ולא ידעו שאינו אלא תרגום מאוחר והספר נכתב במקורו עברית.
חזר ונדפס (בהשמטת ההערות) ב"דער וועג״, מעקסיקא, 28 יוני 1974.
תשל״ה
90א. "הוט" הוא בית מלאכה ולא "קרון". הצפה, ל' שבט תשל"ה.
טעויות בתרגום מאידיש במאמר "לפנים בעיר קראקא וסביבתה", הצופה ה' שבט תשל"ה.
91. לתולדות הדפוס העברי בפולין-רוסיה, עלי ספר א' (סיון תשל"ה) עמ' 138-129.
א) ספר זאת תורת האדם (שני ספרים שונים באותו שם ומאותו מחבר, ולא נרשמו כראוי).
ב) הדפוסים העברים באוסטרהא ובסדילקאב (ר' מנחם מענדיל ב"ר יעקב ור' מנחם מענדיל ב״ר יעקב קאפיל [תרי גברי שפרידברג איחדם]. "קב הישר" בתרגומו של ר' משה ב"ר נתן נטע (סדילקאב תקפ"א) ו״שבט מוסר" בתרגומו של הנ"ל (סדילקאב תקצ"ג) [וראה מס' 95]. ״צילותא דאברהם" (חמ"ד תקפ"א) נדפס אף הוא בסדילקאב ולא באוסטרהא).
תשל״ו
92. שיבושו של נוסח, הצפה ט' חשון תשל"ו.
על נוסח "אליהו זכור לטוב וישוע שר הפנים" ביה"ר שאומרים בשעת תקיעת שופר.
93. על ספר "אהבת יהונתן" לר' יהונתן אייבשיץ (לרשימתו של א. יערי, "עלי-ספר", א', עמ' 109). עלי ספר ב' (שבט תשל"ו) עמ' 234-232.
וראה הערתו של ש. אשכנזי, עלי ספר ג', עמ' 171.
תשל״ז
94. הדפוס העברי בשקלאוו (השלמה לרשימתי ב"קרית ספר", כ"ה כ"ו, תש"ח- תש"י). עלי ספר ג' (תשרי תשל"ז) עמ' 130-121.
הוספת תריסר ספרים, הוספות: "שמואל החונה בגליל העליון"; סדור תפלה, ווילנא תקצ"ו, שנועד ליהודי בוכרה.
95. על ספר "שבט מוסר" עם תרגום יידי חדש. עלי ספר ג' (תשרי תשל"ז) עמ' 166.
לתרגום "שבט מוסר" לאידיש, סדילקאב תקצ"ג (ראה מס' 91), קדמה הוצאת [סדילקאב] תקפ"א.
96. תרגום יידי בלתי ידוע של ספר "אלף לילה ולילה". עלי ספר ד' (תמוז תשל"ז) עמ' 162-156.
הספר "מראות הצובאות", וואנזבעק תע"ח, אינו אלא תרגום של "אלף לילה ולילה", וקדם לתרגום האידי שנרשם ע"י הביבליוגרפים כתרגום הראשון.
תרגום לאידיש: אידישער קעמפער, ר"ה תשל"ח.
תשל״ח
97. הדפוס העברי במאהלוב ע"נ דניסטר, עלי ספר ה' (תמוז תשל"ח) עמ׳ 187-185.
הספר "מעשה רוקח" נדפס במאהלוב בשנת תקע"ז ולא בתקע"ו כדעת א. יערי (ק"ס כ"ג). תיאור טופס עם שתי הסכמות נוספות על אלו שרשם יערי.
שונות
(השתתפות והערות בשמו בחיבוריהם של אחרים)
98. י. ריבקינד, דער קאַמף קעגן אַזאַרטשפילן ביי יידן. ניו-יאָרק, ביבליאָטעק פון ייוואָ. תש"ו, עמ' 66 הע' 17 שני מקורות בשם ל׳.
99. י. ריבקינד, דקדוקי ספרים. בתוך: ספר היובל לכבוד אלכסנדר מארכס, נוירק תש"י. עמ' תטו: "והנה הראה והשאיל לי הספרן המיטיב ר' חיים ליברמן..." (וראה עוד שם עמ' תיז; תכג [פעמיים]; תכז; תכט).
100. י. ריבקינד, א. מ. דיקס ביבליאָגראַפישע רשימות. ייוו"ב 35 (1952) עמ' 230-191. "... צום סוף וויל איך אויסדריקן מיין אויפריכטיקן דאנק מיין פריינד ר' חיים ליבערמאנען, דעם ביבליאָטעקער פון ליבאוויטשער רבין, פאר שטעלן דיקס קאָלעקציע אין מיין רשות און פאר ווערטפולע ביבליאָגראַפישע באַמערקונגען וואָס ער האט געמאכט אין שייכות מיט אט דער אַרבעט" (שם עמ' 207). ריבקינד מציין על 122 ספרים שהשתמש באוסף הנ"ל, מהם 42 שאינם מצויים במקום אחר.
101. י. ריבקינד, עיטור ספרים. (SBB 1 (1953-1954 עמ' 204: "וידידי הטוב ומטיב ר' חיים ליברמן מצא בספריית ליובביץ עוד שני ספרים הכוללים שערים עם הציור ... שניהם דיהרן פארט, תע"ד". (המאמר מוקדש "לידידי ר' חיים ליברמן, ספרן במדת חב"ד").
102. י. ריבקינד, נאטיצן וועגן ווערטער, ייש"פ 17 (1957) עמ' 57. הערה בשם ל'.
103. י. ריבקינד, נאטיצן וועגן ווערטער, ייש״פ 18 (1958) עמ' 24 הערה בשם לי (מקורות ל'שא׳).
104. יידישע געלט אין לעבנשטייגער, קולטור-געשיכטע און פאלקלאָר. לעקסיקאָ-לאגישע שטודיע פון יצחק ריבקינד. ניו־יאָרק, האקדימיה האמריקנית למדעי היהדות, תש"ך (1959).
"ביים צונויפקלייבן די ׳יידישע געלט' ... האט א חלק... ר' חיים ליבערמאן. אין משך פון אַ פאַר יאָר, האט ער מיר ... אָנגעוויזן אויף אַ סך מקורים, לחלוטין זעלטענע און אומבאַקאַנטע... אויב די שטודיע איז ארויס מער שלמותדיק און א סך רייכער מיט כל מיני ׳געלטער' – זאל דאס אויך זיין זיין שכר ..." (שם, הקדמה עמ' XI).
105. י. ריבקינד, ראשי-תיבות, ייש"פ 20 (1960) עמ' 19-18. בשם ל׳: מקור לר"ת אב"ל - איך בין לוסטיג, ב'חקירות הלב' אמ"ד תצ"א.
106. י. ריבקינד, א חתונה נאמען ... ייש״פ 22 (1962) עמ' 48-47 שתי הערות בשם ל׳ (שאבאש-שבת; שבת-טאנץ).
107. י. ריבקינד, הגדות כתומות ומצוירות במאה הי"ח. תדפיס מ״הדואר" עם הוספות, נ.י. תשכ"ג.
בעמ' 8 הע' 3א מביא את הערתו של ל' המקדים - עפ"י כ"י שבספריית ליובאוויץ' - את שנות פעילותו של סופר ומצייר ההגדות חיים ב"ר אשר אנשיל מקיצע.
108. י. זנה, ענייני שבתי צבי בפנקסו של רבי אברהם רוויגו, ספונות ג-ד (תש"כ). בעמ' סח-סט, בשם ל׳ על התמונה שבשער הרמב"ם, וויניציאה תכ"ה (עם פקסימיל). ראה גם (SBB 5 (1961 עמ' ב'.
109. גרויסער ווערטערבוך פון דער יידישער שפראך. ניו־יאָרק תשכ"ב- תשכ"ז.
"... ביי פארשיידענע סטאדיעס פון אונדזער אַרבעט, האבן אונדז שטארק געהאלפן מיט עצות און מיט אָנווייזונגען און דערצו נאָך מיט פאַרשיידענע ממשותדיקע ארבעטן אונדזערע פריינד די קאנסולטאנטן, וואָס מיר זיינען זיי שולדיק אַ ספעציעלן הארציקן דאנק: ... הרב חיים ליבערמאן..." (הקדמה לכרך 1 - מאת י.א. יאפע ו. מארק - עמ' כד).
"מיט אַ וואָרעם געפיל פון דאנקשאפט דערמאנען מיר הרב חיים ליבערמאן, וואס ער האט פארן צווייטן באַנד צוגעשטעלט עטלעכע טויזענט וויכטיקע ציטאַטן, אויסגעשריבן פון ביכלעך פון דער פאלקס ליטעראַטור ווי אויך פון אַ צאָל שרייבערס פון 19טן יאר-הונדערט" (הקדמה לכרך 2 - מאת י. מארק - עמ' כ).
110. שמועות וסיפורים מרבותינו הקדושים, חלק שלישי, מאת רפאל נחמן ב"ר ברוך שלום הכהן, כפר חב"ד תשל"ז, בעמ' 236-231, 304-302 מכתבים של לw וזכרונות שנרשמו מפיו בקשר למאסרו עם האדמו"ר ריי"צ מליובאוויטש (תרפ"ז) ופרשת ההצלה מווארשא בעת המלחמה (ת"ש).
ראשי-תיבות
ייו״ב = יוואָ בלעטער.
ייש״פ = יידישע שפראך.
ק״ס = קרית-ספר.
Studies in Bibliography and Booklore = SBB
מפתח החיבורים
אגודת שמואל (נ"ך) 71
אגרת ... (הומברג) 81
אגרת אדמו"ר הזקן 76
אגרת בעלי חיים 8
אגרת הקודש 54
אהבת יהונתן 93
אהבת ישראל 45
אור הגנוז 30
האורח 13
אותיות דרבי עקיבא 55
אלף לילה ולילה (אידיש) 96
ארבע מאות שקל כסף 23 87
הבהלה 13
בית חדש (שו״ת ב״ח החדשות) 79
דער בלומענגארטען 3
ברכת הזבח 36
גבעת שאול 88
גדולת יוסף 19
גן המלך 87
גר הצדק 13
דברי חכמים - ספורי חכמי יון 13
דברי תורה 45
דרך הטוב 26
דרך הישר לעולם הבא 28
דרכי עולם 45
הגדה של פסח 11
הגה' דר"ע 72-71
זאת תורת האדם 5 91
זכרון עקיבא 32
זרע יעקב 20 61
חובת הלבבות (לר' בירך) 89
חוקר ומקובל 80
חיי אדם 60
ספר החיים 45
חכמי יון 26
יידישע פאר-פסח 14
ילקוט הרועים 14
ס' יצירה 46 48
ס׳ יצירה 46 84
ליד פון דעם טעריק 31
המגיד (תרגום התנ"ך) 18 70 77
מוסר לבני עולה 15
מילין דרבנן 29
מלאכת המספר או מלאכת מחשבת 17
ממני 81
מנחת יעקב (על עולת שבת) 96
מעשה רוקח 97
מראות הצובאות 96
מרדכי אין אסתר 2
משל ומליצה 5
משמרת הקודש 52
משנה (קארעץ) 85
נור הדמע 38 41
נחלת שמעוני 68
סדור התפלה שעם שפתי ישנים 65
סדור ליהודי בוכרה 94
סדור ר' שבתי מראשקוב 87
סדור "תפלת נהורא השלם" 4
סדר תפלה ישרה 28
עוז לאלקים 33
עוזר ישראל 22
עיטור 20
עין יעקב 39
עץ חיים (תרגום 'קיצור של"ה') 28
ערבי נחל 62
פרי עץ חיים (שו"ת) 68
צדה לדרך 45
צילותא דאברהם 91
קב הישר (באידיש) 91
קדושת הארץ 45
קיצור של״ה 28
רוממות ישראל 45
רוממות נשמת ישראל 45
שבחי האר"י (אידיש) 70א
שבחי בעש"ט (אידיש) 91 95
שבט מוסר (אידיש) 91 95
שומר שבת 66
שושן סודות 84
שימוש חכמים 59
תורת העמים 26
תחנה אמהות 53
תחנה שלשה שערים 53
תלאות המורים 90
תלמוד בבלי (אמשטרדם) 82
תרגום התנ"ך לבליץ 18
תקון מוער 66
תקוני שבת 66
מפתח מקומות הדפוס
אונגוואר 24
אוסטרהא 85 87 91
אמשטרדם 36 82
ביליזורקע 85
דיהרנפארט 101
המבורג 68
ווארשא 20 66
ווילנא 7 47
לאשצוב 9 12
מאהלוב ע"ג דניסטר 97
מונקאטש 26
מינסק 38
מעמעל 41
נאווידוואָר 20
סודליקאוו 23 91
סיגט 43
סלאוויטא 25
פאקש 37
פולין-רוסיא 23
פולנאה 85
פרסבורג 45
צפת 83
קארעץ 6 79 84 85 87
קעניגסבערג 41
שקלאוו 22 94
מפתח אישים
אבן רש"ר 13
אליהו מזרחי 17
בירך מקולביסוב 89
בראנשטיין, מרדכי צבי ב"ר שמחה 66
דיק, אייזיק מאיר 13 17 45 100
הורוויץ, הירש בער 21 58
וואלף, גרשלש 28
ווארטמאן, משה 45
זליקוביץ', משה 14
חיים ב"ר אשר אנשיל מקיצע 107
טאדריס, יצחק 78
יעקב ב"ר יצחק מיאנוב 70 77
ישראל הלוי מזאמושטש 28
לוי יצחק מברדיצ'וב 26
לאנדא, משה 21 58
מנחם מענדיל ב"ר יעקב 91
מנחם מענדיל ב"ר יעקב קאפיל 91
משה הגולה מקיוב 84
משה מסאטאנוב 59
משה חיים לוצאטו 80
נחמן מברצלב 21
עובדיה הנביא 72-71
עפשטיין, יחיאל מיכל 28
פאוויר, אליעזר 56
פעקעטע-שווארץ, מאיר 40
פראדקין, שניאור זלמן 10
שווארץ, מרדכי נתן 40
שלמה מטולצ'ין 73
שמואל החונה בגליל העליון 4
שמעיה ב"ר יששכר בער 83
שניאור זלמן מלאדי 27
שניאורסון יוסף יצחק מלובאוויטש 110
שצקס, משה אהרן 14
כל הזכויות שמורות | הרשות נתונה להשתמש בחומרים תוך ציון המקור ושליחת עותק למכון | אין לאחסן במאגר מידע כלשהו ללא אישור מפורש ©
