עלי–ספר, ח (תש"מ), עמ' 124–136, וראה: פרק א

 

יהושע מונדשיין

כתבי-יד והכנות לדפוס בבית האלמנה והאחים ראם

 

(המשך)

 

ב

 

תלמוד בבלי

בשנת תרל״ט יזם ׳שפ״ן הסופר׳ את הדפסת הש״ס עם הוספות – מפעל שהיה לגולת הכותרת של ספרי דפוס ראם. על הלבטים שקדמו לקבלת החלטת הביצוע מספר שפ״ן ב״לתולדות ... ״ (פרק כב), סיכומו של המבצע ניתן ב״אחרית דבר״ לש״ס זה^[1], ועוד פרטים ניתן להוסיף עפ״י מכתבי המדפיסים אל ר׳ שלמה בובר בשנת 1879.

לדברי שפ״ן נפלה ההחלטה הסופית על ביצוע הדפסת הש״ס עם ההוספות אחר פרסום הפרוספקט ״קול רם״ בשנת תר״מ^[2], ברם כבר בשנת תרל״ט (מכתב מ-22.1.79) מודיעים המדפיסים לבובר: ״אנחנו הננו נכונים להוציא לאור דפוסנו בעז״ה ש״ס גדול... וברצוננו להוסיף אליו עוד הוספות ומעלות רבות״. במכתב זה – כבשאר המכתבים מאותה שנה – שוררת רוח ההססנות ופחד ההסתכנות המסחרית הכרוכה בביצוע מפעל רב היקף שכזה, והמוטו לתקופה זו מתבטא במשפט: ״את הש״ס נאבה למכור בזול מאד, למען יהי׳ שוה לכל נפש״, מניע שהינחה את המדפיסים בתקופה זו לכיוון של הגבלת ההוספות. באותו מכתב שומעים אנו על הרעיון לספח את הירושלמי לכל מסכת – רעיון שנזנח קודם למעשה ההדפסה^[3].

במכתב תשובתו^[4] ייעצם בובר להדפיס את פירושו של רבינו-חננאל שהעתקתו – מכ״י רומי – נמצאת בבהמ״ד לרבנים בברלין, אך המדפיסים מיאנו בשלב זה באותו פירוש שענדוהו אח״כ עטרה לראשם^[5], וטענו: ״לדעתנו אין לספח אל הש״ס מפרשים חדשים, כי רק הגהות והערות. וע״כ גם פי׳ ר׳ חננאל לא יבוא בו, בשגם כבר הובאו רבים מדבריו בתוס׳, והעם אינם נוהים אחריו כאשר הורנו הנסיון מהחלק מפירושו שנדפס״. או: ״פי׳ רבנו-חננאל על מסכת פסחים לא נמצאו בו חדשות״. ולא רק דעת-הקהל אינה נוטה אחר פירוש זה, אלא גם גדולים וטובים: ״רבים מגאוני ארצנו יאמרו כי לא תמצאנה הרבה חדשות בפירושי הראשונים (כמו ר״ח ורגמ״ה) ולדעתם תמעט התועלת בהוספות כאלה, ויאמרו כי טוב לבקש פי׳ אחד מהאחרונים (הקדמונים) כמו פי׳ הר״ן או הרמב״ן. אבל אם לא ירבה כמותם לא נמנע מלהוציאם לאור, ואם לא על הדף ונוציאם מאחרי כל מסכת״. לבסוף נשתכנעו במעלת פירוש הר״ח והתעניינו בהעתקת הד״ר ברלינר: ״לא נדע אם העתיק הד״ר ברלינר את כל הפי׳ ר״ח ורגמ״ה או רק חלק מהם? ואנחנו החלטנו להוסיף הפירושים ההם להש״ס, אבל צר לנו כי לא יתפשטו על כל הש״ס״.

עוד היו המדפיסים חוככים בדעתם אודות ״פי׳ הר״ג [רבנו גרשם] ור״נ אולי כדאי להוסיפם אבל לא נוכל לדעת כמותם אם לא ירבה מאד״; או נסיון להוסיף ״על הדף איזה פירוש מקדמון אחד... ועלה בדעתנו לשום עין על הר״ן על כל חדושיו שנדפסו ושבכ״י, כי אמנם הוא רצוי לכל הלומדים, ואין כמוהו מפרש משפיק, וכראשון וקדמון הוא בעיני העם, או לבחור בפי׳ הרמב״ן, או למלאות באחד החסר בשני. אולם לא נדע למצוא החדושים אשר עוד בכ״י, ועיקר תועלת ההוספה הלא תהיה בהוצאת החלקים שבכ״י, כי הנדפסים הלא כבר זכו ליהנות מאורם״.

נודע להם כי בירושלים נמצא כ״י שיטה-מקובצת על קדשים, שלם יותר מכה״י שקנה [עקיבא] שלזינגר בווינה, אך אינם מתעניינים ברכישתו, כי מפאת כמותו הרבה לא יוכלו לעמוד בהחלטתם להוזיל את הש״ס ככל האפשרי ויקשה עליהם לעמוד בהתחרות עם שאר המדפיסים ״ובכלל לא נוכל לתת ידנו להו״ל עם הש״ס מפרשים כהש״מ כי אלו דברים שאין להם שיעור, כי הלא גם הריטב״א וגם הרשב״א וכדומה״ יצטרכו להדפיסם, ״ואם נוסיף הלא טוב להוסיף פי׳ קדמון שהוא בכ״י וקצר״. למעשה רכשו המדפיסים את כה״י מר׳ אברהם אייזנשטיין מירושלים (בהשתדלותו של ר׳ יעקב ספיר), והוא מן הדברים שנשתבחו בו במקחם – ככתוב ב״אחרית דבר״.

המדפיסים גם לא נלהבו לבוא בדברים עם ר׳ שניאור זלמן שניאורסון [שזבנ״י] מירושלים אודות רכישת כה״י שברשותו, היות ״ולע״ע עודנו עומדים על דעתנו הראשונה לבלי העמיס על הש״ס מפרשים וחדושים, רק הגהות והערות קצרות״ (ובכל זאת קנו ממנו לפחות שני כ״י, ראה הע׳ 10 ולהלן בפרק על השלחן-ערוך).

במענה לשאלתם של המדפיסים השיבם ר״ש בובר כי ספר ההשלמה [״לרבנו משלם –השלמות הלכות הרי״ף״] נמצא ברומי^[6], והמה בקשוהו להתעניין שם ״כמות ספר ההשלמה מה הוא, ואיזה הלכות יכלול, והיה אם לא ירבה כמותו מאד ונבקשו אז [״את המעתיק אשר לו ברומי״] להעתיקו לנו״. למעשה לא נדפס ספר ההשלמה בהוצאת ראם – מלבד החלק ליבמות שצורף לש״ס כ״תוספות חד מקמאי״^[7].

במכתביהם אל בובר מספרים המדפיסים כי באו בדברים עם הרב נחום פרידמן מסדיגורא אודות כה״י שברושתו – ולא נענו, בקשו מעתיקים בפארמא להעתקת כ״י בית-הבחירה מהמאירי – ולא מצאו, ניסו לקבל מבנו של המדפיס ר״י מענקיש מלמברג את ההגהות שבש״ס שלהם – וכנראה שגם זה לא עלה בידם. אך לעתים גם בשורות טובות בפיהם: ״קנינו באמשטרדם הש״ס של רבינו יעב״ץ עם הגהותיו ותקוניו הרבים... ויש בו ברכה רבה״ (ש״ס זה נזכר באחרית-דבר לש״ס, ותואר אצל יואל מס׳ 25).

בארכיונו של בובר נמצא גם מכתב מאת ר׳ מרדכי פלונגיאן – מראשי המגיהים בדפוס ראם – ובו שואל הוא את בובר האם יש באמתחתו הערות לתלמוד, נוסף על ההערות שפרסם במאמרו לקט השכחה (הנדפס באוצר חכמה), ובאם כן ידבר על לב המדפיסים שיצרפון לש״ס אשר בלבם להדפיסו (המכתב מיום כ״ו טבת תרל״ט).

נראה שבובר בקשם לצרף את הגהותיו של ״ר׳ פנחם חיים״ [?], והמדפיסים השיבוהו כי ״כבר רבו ההגהות מגאוני זמננו כפל כפלים מהמקום אשר אמרנו להאציל להם, ונוכרח לזרות הלאה גם מהקודמים לרפ״ח הנ״ל״. בגמר ההדפסה התחרטו המדפיסים גם על אותם ׳גאוני הזמן׳ שהצליחו להכנס להדפסה, וכפי שכתב שפ״ן לבובר בשעת הכנת הירושלמי לדפוס (ניסן תרמ״ה): ״מגאוני זמננו לא נקבל כל הוספה מאום עליו, בשכבר למדנו הנסיון להתנחם ע״ז בהוספתנו כזאת בתלמוד בבלי״.

בחבילת כה״י שלפנינו מצויים ארבעה פריטים שרק אחד מהם שימש להדפסת הש״ס, והוא החשוב שבהם: ״שיטת ריב״ב [ר׳ יהודה בר ברכיה] לאלפס מס׳ ברכות״ (5728 ˚8  ) ; כ״י ישן מהמאה הי״ד שלדברי שפ״ן ב׳אחרית דבר׳ בא מספרית שזח״ה (ביליץ, שלזיה). כיום הוא כנראה כה״י היחידי בעולם מפירוש הריב״ב. אך כה״י שהיה ברשות המדפיסים הכיל את הפירוש לשבע מסכתות נוספות.

בשני כ״י אחרים מצויים סימני עריכה והתקנה לדפוס, אך שניהם לא נדפסו; האחד(5735 ˚8 ) הוא העתקה מהגהות ר׳ עקיבא איגר על האלפס שלו (דפוס אמשטרדם ת״צ) שהגיע למדפיסים בשנת תרס״ז מר׳ יצחק זאב הכהן מאשקוויטש ממרמורוש^[8] והשני (5732 ˚8) הגהות על מסכת ברכות ששלח להם בשנת תר״מ רב שמעון הורביץ מלייפציג.

כ״י נוסף הוא העתקה מחידושים אנונימיים (ממחבר מאוחר) למסכת ביצה (5902 ˚8).

באוסף הקטעים הנדפסים (362˚ 4) מונחים ״חידושי כתובות להרב נמוקי יוסף״ שנתלשו מהרי״ף דפוס מענקיש (למברג) תרכ״ג^[9], בכותרתו נוספה שורה בכתב ידו של שפ״ן: ״נדפס ע״פ כ״י משנת ר׳ לאלף הששי״^[10], ובתחתית הדף :״נוסחאות הכ״י – ותו לא. למעשה לא נדפס פירוש זה כלל בש״ס ראם.

 

מקרא

חיבה יתירה נודעה מספרית דפוס ראם לכ״י של מפרשי התנ״ך; ברשימתו של יואל מתוארים שמונה עשר כ״י הקשורים במקרא ובמפרשיו, שנעתקו – ומסתבר שבמישרין עבור בית הדפוס – מספריות ברחבי תבל: פריז, אוקספורד, מינכן, בודליאנה, שזח״ה (ביעליץ) ואנג׳ליקה –רומא. כמו״כ רכשו בעלי הדפוס כ״י מקוריים ועתיקים (ראה אצל יואל מס׳ 11, ו-18 שנרשם בו: ״מכור הוא לנו מאת ד״ר ברלינר״).

להשתדלותם באיסוף כ״י אלו יש לנו דוגמה נאה במכתבו של הרב אליהו חזן מטריפולי (י״ב תשרי תרמ״ג) הנכתב אל ר׳ שלמה בובר: ״... אודות הכ״י על תנ״ך אשר אדוני שאל בשם האחים ראם, הנה ציויתי לאחד מתלמידי לבקר – אחר החג בע״ה – בגנזי הישיבות, ואם ימצא דבר עתיק אודיעהו. כעת הביאו לפני פי׳ תהלים קדמון בלשון ערבי, ומיחסים אותו להגאון ר׳ סעדיא ז״ל. אם יש להם חפץ בו יודיעני, וגם אפשר להעתיקו בלה״ק אם יחפוצו״.

נראה שבאותו פרק זמן החלה להתרקם בדפוס ראם תכנית הדפסת ׳מקראות גדולות׳ עם הוספות נכבדות מכ״י; בי״ט אלול תרמ״ב מפרטים המדפיסים לר״ש בובר את תשעת כה״י המיועדים להידפס במקראות-גדולות, וארבעה מהם אינם מופיעים ברשימתו של יואל ולא בכרך כה״י דלהלן: הרלב״ג לדניאל, ר״י קרא ור׳ שמריה האקריטי לשיר-השירים ור׳ יצחק הכהן לאסתר. ובאותה הזדמנות מביעים את רצונם בפירוש הרד״ק על התורה הנמצא בפרמא, מחפשים קשרים עם ד״ר נייבויער ומתעניינים לדעת האם ד״ר ברלינר הגיה את פירוש רש״י לנ״ך כשם שעשה לפירוש התורה.

באותו מכתב, אחר פירוט כה״י הנ״ל, מתייחסים הם לכ״י רומי שבובר הסב את תשומת לבם אליו: ״ויואל נא אדוננו לשאול מראש פן הפי׳ הנמצא ברומי על דע״נ וד״ה [דניאל עזרא נחמיה ודברי-הימים] הנהו אחד מהנ״ל... ואולי הפי׳ שברומי הנ״ל הנהו ג״כ מקדמון אחד שלא מהנזכרים לעיל ויצוה נא להעתיק גם אותו, וטוב אולי לצוותו לשלוח מראש העתקת איזה עלים למבחן״. כעבור כמה חדשים שלח להם בובר דוגמא מכה״י הנ״ל, והמדפיסים השיבוהו (כ״ה כסלו תרמ״ג): ״נתכבדנו במכתבו הנכבד מיום כ׳ כסלו עם עלי הדוגמא מהפי׳ לדניאל ע״נ ודה״י... והנה לפ״ד אין הפי׳ ההוא ממין הפירושים שנאספם אל המקראות, כי עקרו דרשות חז״ל״. ועוד במכתבם זה (אולי בהתייחסות למענהו הנ״ל של הרב חזן): ״מה טוב הי׳ לוא מצאנו מעתיק נאמן ומומחה להעתיק פי׳ ר׳ סעדי׳ גאון ז״ל לתהלים – מלשון ערבית! אולי ידע אדוננו חכם מומחה הראוי לזה?״

במכתב מחודש שבט תרמ״ד כותבים המדפיסים את תוכניתם ״להו״ל כל הספרים היסודיים לכל התורה כלה״, ובמסגרת זו את ה״תורה שבכתב נאבה להוציא לאור ? תור מקראות גדולות, אשר כבר הכננו א״ע [את עצמנו] להדפסתם עם הרבה הוספות ? יד קדמוני המפרשים, כידוע לאדוננו, ואלה נו״ל בתבנית הש״ס שלנו״.

בשנת תרמ״ו (13.10.85) כותב שפ״ן ליל״ג (בתיק מכתבי ראם אשר בארכיונו; ? :״אדוניי המדפיסים – אחרי אשר כלו מלאכתם בהדפסת הש״ס והאלפס אשר ? בה מאד – החליטו לשבות מכל הדפסה חדשה כשנה תמימה וישלחו את המסדרים והמגיהים לנפשם, עד כלות ימי המנוחה״ וכעבור למעלה משנה (23.7.87) : ״לע״ע טרם שבנו להו״ל ספרים חדשים על חשבוננו, מלבד מקראות גדולות עם פירושים ממבחרי הפשטנים והמדקדקים, אותם נחל להו״ל בעוד איזה חדשים בעז״ה, ומפני ההדפסה הגדולה והכבדה הזאת הננו מוכרחים לדחות כל שארי הדפסות חדשות״.

חלפה שנה נוספת, ובשלהי תרמ״ח (21.7.88) כותב שפ״ן לר״ש בובר: ״...את הפירוש על איוב מהר׳ שמואל בה״ר נסים מסנות חפצם [של ״המדפיסים ה׳ ראם״] מאד לאספו אל המקראות אשר יכינו א״ע [=את עצמם] להו״ל עם פירושים רבים מכ״י״^[11]

לשנה הבאה (29.5.89) נזכר שוב ענין ההדפסה במכתב אל בובר, ואנו לומדים ממנו כי התכנית ״עדיין״ על הפרק: ״... בגליון נו׳ 19 מהצפירה... ראינו כי יש ת״י כת״ר ״ספר התגין״ ^[12]

ונבקשה נא מאת אדונינו לצוות להעתיק אותו למענינו... כי עוד לא אבדנו תקותינו להוציא לאור את מקראות גדולות ברצות ד׳ דרכינו, וכבר מוכנים אתנו כ״י שונים לדבר הזה, אשר נוציאנו אי״ה מכוח אל הפועל״.

חלפה שנה ויותר, והתכנית נדחתה ״לכשירחיב״ (מכתב שפ״ן לבובר, 19.3.90): ״הכ״י על תנ״ך שאספנום וקבצנום מיועדים המה לתוצאת מקראות גדולות אשר נקווה להוציאם לאור לכשירחיב ד׳ את גבולנו, אבל לא נוציאם אחד אחד״. באותו מכתב מתענינים המדפיסים אצל בובבבר אם ידוע לו אודות ד״ר ז. בער אשר החל לערוך את ה׳מסורה׳ למען המקראות, שלח להם עד אמצע ספר דברים אך מזה כשנתים ימים שאין להם ממנו כל ידיעה. כעברו כחודש שבים הם ומבשרים לבובר כי בזכות התערבותו חידש ד״ר בער את הקשר עמם ושלח את המסורה לחמש-מגילות^[13].

לא מצאתי עקבות נוספים המורים על המשך הכנת המקראות-גדולות לדפוס. בתקופה זו החלה הדרדרותו של בית-הדפוס לתקופת השפל שבה עזב שפ״ן את עבודתו בדפוס וספרים חדשים לא נדפסו (ראה ״לתולדות..״ פרק כח) – ונראה כי העמל הרב והממושך שהושקע בהכנת ה׳מקראות׳ לא הניב פירותיך בדפוס ^[14].

בחבילת כה״י שלפנינו נמצא כרך הכולל העתקות מכ״י ודפוסים ישנים, דוגמא מעמוד אחד שניים מכל פירוש (בנוסף לכמה עמודים מחומשים ישנים נדפסים, מ׳מכלל יופי׳ קושט נדינה ש״ט, ומ׳ספר הזכרון׳ ליוזרנו תר״ה) ואולי נועדו כה״י לעריכת פרוספקט לדוגמא מהמקראות-גדולות. לכרך מצורפים שני דפים בכתב ידו של שפ״ן ובהם מפורטים ״מפרשים ממקראות קהלת משה [אמשטרדם תפד-תפז]״, ״כתבי ידות״, ״מפרשים הנדפסים״: ״על התורה״ ״נביאים כתובים״ ״ל״ב פירושים שנדפסו במקראות דפוס ווארשא״.

כה״י הנזכרים ברשימה זו ואינם ברשימתו של יואל, הם : ״באור הראב״ע על ח״מ [חמש מגילות] וקצת על דניאל כ״י [בנוסחאות שונות מהנדפס]^[15] על קלף״, ו״פי׳ על אסתר ורות מר׳ מנחם תמר״ ששני עמודים מהעתקו נמצאים בכרך ההעתקות הנ״ל (כה״י בשלימותו – וגם על משלי – נמצא בספרית הבודוליאנה ראה אצל נוייבוייר מס׳ 353).

מנשארות דפוס ראם הגיע גם כ״י שלם של פירוש אנונימי נרחב לספר איוב, העתקה מאוחרת ללא רמיזה מהו המקור (מס׳5891˚ 4) , ועוד שלשה פריטים הקשורים בפירוש האבן-עזרא: 1] דף מהקדמתו לפירוש התורה שנכתב בספרד במאה יד-טו(מס׳363˚ 4); 2] תקונים לנוסח הראב״ע שבדפוס ״ע״] כ״י ישן שנכתב בשנת תתקי״ג [!] שנמצא ביד הרב דווערסאל״, תקונים מענינים וחשובים מפרשת בראשית ועד פרשת כי תצא( 8589˚ 8); 3] ״הערות על פירוש משלי המיוחש לר׳ אברהם אבן עזרא הוציאו לאור שמואל רולס דריבר באוקספורד... תר״מ״ מאת ר׳ יעקב רייפמן. דרך אגב מוסיף הוא הערה אודות הפירוש למשלי שנדפס במקראות גדולות על שם הראב״ע, ועוד ״דברים המיוחשים להראב״ע בשקר״. גם הערות על פירוש רש״י לאסתר, המהוות ״דוגמא קטנה מספרי על פי׳ נ״ך לרש״י״ (5896˚8)^[16].

 

שלחן ערוך

מארבעת חלקי השלחן-ערוך שנדפסו בווילנא פעמים רבות, הצטיין דפוס ראם בחלק ׳יורה דעה׳ שהדפיסו בשנת תר״מ עם הוספות רבות, והוא משמש מקור לדפוסי הצילום הנעשים עד היום. שאר חלקי השו״ע היו מקובלים יותר אלו שנדפסו בלמברג, ולדפוס ראם לא היתה מהדורה אלטרנטיבית להוצאה זו. בחומר שלפנינו כ״י וספרים רבים ממפרשי השו״ע ובהם סימני עריכה והכנה לדפוס של החלק השני מ׳אורח חיים׳ וכן חלק ׳חושן משפט׳. עדות לכך ניתנת גם ברישומי הצנזורה שבהם, מהשנים 1889, 1894, ו-1895 (ראה להלן בפרק ׳הצנזורה׳). על אחד הדפים השייכים לחלק או״ח נרשם כי התחלתו נמצאת בכרך ההוספות לאהע״ז, ומוכח כי גם חלק ׳אבן העזר׳ הוכן לדפוס.

מכ״י ירושלים 1028˚8 למדים אנו כי בשנת תרמ״ד התעניינו בני ראם ברכישת כתבי-יד השייכים לשו״ע, וכה קוראים אנו בהקדמה שצורפה אליו (בפאריז, אב תרמ״ד): ״אמר הצעיר אליהו בן לא״א הרב אברהם ששון ז״ל איש ארם צובה. שאול שאלו ממני מעלת ממני מעלת הגבירים הרמים, המדפיסים המפורסמים לשבח בכל בית ישראל מעלת האלמנה והאחים מראם [!] הי״ו, בשמעם את שמע הספר הנכבד הזה תי׳  הגאון הרי״ף [ר׳ יאשיהו פינטו] ז״ל על ש״ע או״ח כי טמון הנהו עדין בכת״י תחת ידי... למען יוציאוהו לאור עולם, ובכל חפץ לבבי מכרתיו אליהם מכירה גמורה למען יוציאוהו לאור עולם, ובכל חפץ לבבי מכרתיו אליהם מכירה גמורה למען יובא על מזבח דפוסם המפואר לרצון לפני ה׳ ויהנו רבים מאור תורתו וחידושיו...״ ניתן לשער את אכזבתו של שפ״ן הסופר׳ בשעה שקיבל את כתה״י ונאלץ להוסיף בתחילתו את המשפט: ״בטעות ייחסוהו להרי״ף, כי הוא באמת ספר ׳ערך לחם׳ למהריק״ש...^[17] .

ברם באותה שנה עדיין לא חשבו המדפיסים על הדפסת שלחן-ערוך רחב ממדים, ובתכנית ההוצאה לאור של ״כל התורה כולה״ שנשלחה לר״ש בובר (שבט תרמ״ד) מסתפקים הם בהדפסת ״ארבעה שו״ע פתחי תשובה [הקטנים] (כי הגדולים אתנו)״ וכנרה לא האמינו שיעלה בידם להו״ל שו״ע עם הוספות שיהיה מסוגל להתמודד בהצלחה עם הוצאות למברג.

אך תוך שנתיים חלה משום מה תפנית בהשקפתם, ופנו אל הציבור במודעה^[18]: ״אשר נמצא אתו כתבי יד מפירושים או הגהות לארבעה ס׳ שולחן ערוך, מגאוני הדורות שעברו, ויחפוץ כי יראו אור ולא יכוסו בטמון, יודיעו נא תיכף כמותם וערך מחירם; כי הננו מכינים א״ע [=את עצמנו] בעז״ה להדפסת ארבעה שו״ע הגדולים עם הוספות רבות, ואם יכינו למטרתנו נוסיפה גם אותם עמהן״.

וכן פנו המדפיסים בקשה ישירה אל בובר (י״ד מנ״א תרמ״ו): ״בל״ס [=בלי ספק] קרא אדוננו את הקריאה אשר קראנו במכה״ע אל אשר ישנם אתם כתבי יד על ארבעה שו״ע כי יודיעונו נא, ,יען כי הננו קרבים להדפסתם בעז״ה. ובל״ס אם ידע אדוננו איזה כ״י הנמצא ראוי לזה, כי לא יחשוך חסדו מהודיענו על אודותיו״.

את אי ביצועה של תוכנית ההדפסה נראה שיש לתלות במצבו הירוד של בית הדפוס בין השנים תרמ״ח-תרס״ג, מצב שאילץ את שפ״ן הסופר, היוזם, העורך והרוח החיה בתכניות ההדפסה החדשות – לעזוב את עבודתו בדפוס ראם והופסקה הדפסתם של ספרים חדשים (ראה ״לתולדות...״ פרק כח), אח״כ באה תקופת פרעות תרס״ה^[19] ושוב לא נוצרו כנראה תנאים מתאימים לגשת למפעל הדפסה בממדים הדרושים להדפסת שלחן ערך עם הוספות, מה גם שפעולה זו כרוכה היתה בסכנת ההתמודדות עם דפוסי למברג.

ההוספות שנועדו להדפסה כוללות גם קטעים (והעתקות) מספרים נדפסים, אך עיקר ערכן הוא כמובן באלו מכה״י שלא נתפרסמו עד היום ^[20] ובהם חדושים מגדולי הדורות: ר׳ אברהם אביש מפרנקפורט, ר׳ יהונתן אייבשיץ (כארבעים דפים אשר נתלשו מכ״י מס׳ 26 ברשימתו של יואל), ר׳ פנחס הורביץ מפרנקפוט (ה׳הפלאה׳), ר׳ יעקב מליסא (ה׳חוות דעת׳), ר׳ אפרים זלמן מרגליות מבראד ואחיו ר׳ חיים מרדכי מרגליות, ר׳ משה סופר ובנו ר׳ אברהם שמואל בנימין סופר (ה׳חתם סופר׳ וה׳כתב סופר׳), ר׳ אליהו סג״ל די-ויאלי מאליסאנדריה, ר׳ יהודה בכרך מסיניי, ר׳ משה יצחק אביגדור משקלוב וחותנו ר׳ יהודה ליב די-בוטין ממינסק, ר׳ יעקב צבי יאליס (׳מלא הרועים׳).

מאוסף זה זכינו לעוד שני כ״י חשובים שכל אחד מהם ראוי לתשומת לב;

האחד הוא חיבור על טור או״ח מר׳ יצחק אבוהב שהיה ידוע עקב המובאות ממנו בספרו של רק יוסף קארו ה״בית יוסף״, אח״כ נחשב לאבוד, א״מ הברמן (סיני תשכ״ו עמ׳ קמט-קנ) דימה שמצא קטעים ממנו, אך דבריו נדחו ע״י ז׳ פלטק (שם, תשכ״ז עמ׳ צג –צד) שגילה גם כי כ״י שלם מחיבור זה נמצא בספרית הסמינר בנ.י.^[21].

כה״י( 5825 ˚8) הוא העתקה מאוחרת ונרשם עליו: ״מכ״י הנמצא בירושלים תוב״ב״, שאולי הוא כה״י הנמצא עתה בנ.י.

״שלחן מלכים״ הוא חיבורו של ר׳ יצחק בואינו מירושלים, ושם ראהו החיד״א (ככתוב בספרו שה״ג י 293). בשנת תש״ו תיאר מ׳ בניהו (ק״ס כב 264-265) את תוכן הספר ועמד על חשיבותו הרבה לחקר מנהגי ירושלים ותולדות הישוב היהודי בא״י – כל זאת לפי עקבות שבספרים אחרים, כי כה״י עצמו ״גם לאחר חיפוש ויגיעה מרובה לא עלה בידי לדעת מקום המצאו״, ומסיק כי ״כתב-יד חשוב זה אם יתגלה, עלול הוא להפיץ אור על תולדות הישוב בירושלים״.

והנה חיבור זה, בכתב ידו של המחבר, מונח לפנינו (5868˚4) ^[22]. מן הרישומים שבו נמצנו למדים כי היה בישיבת כנסת ישראל^[23], ששם כנראה ראהו החיד״א שנמנה על תלמידי הישיבה, משם עבר לר׳ רפאל מיוחס^[24] וממנו לבנו ר׳ משה יוסף מיוחס^[25]. השלב הבא היה ר׳ שניאור זלמן שניאורסון (׳שזבנ״י׳) שכפי הנראה הוא שמכר את כה״י לדפוס ראם בווילנא, אולי בתיווכו של ר״ש בובר^[26].

 

 

***

 

ומארבעת חלקי השלחן-ערוך נותר לבני ראם ה׳יורה דעה׳ בלבד, והנה קמו מתחריהם והעבירו לנחלתם גם את כל עמלם של מדפיסי ראם. אלו זעקו נואשות אל ר״ש בובר בבקשת סיוע, ותיארו במלים נרגשות את העוול שנגרם להם. נעתיק את מכתביהם כלשון דבריהם היוצאים מן הלב;

(הושענא רבה, תרמ״ח) ... ייעצנו נא בחכמתו איך להנצל מיד עושקינו שבעירו, אשר יעשקונו לעיני השמש, ואין מוחה בידם! המה המדפיסים דשם, הנה זה כבר גזלו מאתנו המדפיסים רא״י מדפיס ופעסיל באלאבאן את הס׳ פתחי תשובה על ארבעה שו״ע אשר קנינו מהמחבר ז״ל בכסף רב לצמיתות, והמה הדפיסום לעינינו ולעיני כל העולם ואנחנו צווחנו ככרוכיא ולית דמשגח בן, כי המה מצאו משגב ומחסה להם בחוקי הארצות, אשר לפי חוק ארצם מותר להם להדפיס שמה ספר שזכותו שייך לבן ארץ רוסיא. ועתה ספתה פעסיל באלאבאן פשע על פשע ותחל להדפיס יורה דעה הגדול עם כל ההוספות אשר קנינו ואספנו אותן במלוא כספנו, והיא לא ידעה בושת ותדפיס את כל אלה בשמה. אף תשקר לאמר כי הנם כתבי יד (בעוד אשר כבר נדפסו ביו״ד שלנו למן שנת תר״מ כמה פעמים). ועבירה גוררת עבירה... היו״ד הגדול עם ל״ח פירושים שהדפסנוהו הנהו כלו בשטערעאטיפי והשקענו בו ובזכותי ההדפסה של המחברים ויורשיהם הון רב מאד. ועתה תשלח זו את ידה ברכושינו ותחבל את נחלתנו, ושורנו טבות  לעינינו! ואלה הזכיות שלנו אשר תגזלם מאתנו: א) באור הגר״א ז״ל שהדפסנוהו ע״פ עצם כתב יד של הגר״א ז״ל אשר נעתק והגה ונתקן ע״י הרהג״מ אברהם אבא קליינרמאן ז״ל (היא העתיקה בשער היו״ד שהתחילה להדפיסו... אבא קליינראמאן ״שליט״א״ כפי שנדפס בשער היו״ד שלנו בעת שהי׳ עוד בחיים), בעד הכ״י ההוא, ובעד העתקתו ותקונו והגהתו שלמנו הון רב. וכמה שנים יגע ועמל רא״ק ז״ל בהעתקתו ותקונו עד שהוציאו אל הפועל... כי בבאור הגר״א שנדפס כבר על היו״ד נפלו שגיאות ושיבושים לאלפים עד שנפסל מתורת חבור. ב) את הפתחי תשובה ונחלת צבי (כנ״ל). ג) מטה יהונתן... שקנינו הכ״י בדמים יקרים. ד) חדושי והגהות רבינו יעקב עמדין ז״ל, ג״כ מכי״ק, ובתוכן גם הגהות בעל חכם צבי ז״ל. ה) הערות רבינו עקיבא ורבינו שלמה איגר ז״ל על הפמ״ג (ג״כ מכי״ק) וכן השגות גם על הס׳ חחות דעת. ו) גליון מהרש״א... מכי״ק... ז) חדושי הג״מ משה טייטעלבוים ז״ל ... ג״כ מכ״י ח) יד אברהם ... מכ״י. ט) נמוקי הגרי״ב ... מכ״י. יוד) צבי לצדיק ... מכ״י. יא) קובץ חדושי גאונים שנתקבץ במצותנו מספרים רבים. יב) חדושי הג״מ בצלאל הכהן ז״ל... יג) חדושי הג״מ שלמה הכהן שליט״א... יד) מלואים (מכ״י) למחבר פלאי. כל אלה כתבי היד קנינו ואספנו וצברנו במלוא כספנו, והרבה הרבה אלפי רו״כ הוצאנו ע״ז, ועשינו את כל היו״ד בשטערעאטיפי, והנה עתה היא אומרת לגזלם מידנו. מלבד הרבה ספרים שאמנם כבר נדפסו אבל לא באו בשום יו״ד, ואנחנו היינו הראשונים שאספנום אל היו״ד, והיא תשתמש ותתגדר גם בזה במלאכתנו. ועתה נשאלה נא עצת חכמת כתה״ר מה לנו לעשות לעשק וחמס כזה, אם עלינו לפנות לרבני ארצו? ולמי מהם נפנה? או אולי ייעצנו אדוננו עצה אחרת?...

(18.19.87) ... והננו פותחים בשלום, ונכתוב היום אזהרה לה׳ באלאבאן כי תשוב מדרכה זו, ואל תשלח בעולתה את ידיה. ואם לא תשמע לנו – אף ידענו מראש כי לא תאבה לשמוע – אז נעשה כל אשר נוכל, ונקוה כי יפלטנו ה׳ מחמסה, ומעושק יצילנו.

 

ונשאלה נא את חכמתו אם לא תכון דרך זו: לתת את זכותי ההדפסה אשר לנו לחד מילידי ארצו, ואז אולי יוכל האיש ההוא לעכב עליה גם ע״פ חוקי ממשלתו, כי יהי לו משפט הזכיות, כמשפט זכותי ההדפסה של מחברי הארץ ההיא, אם לא יאמרו בתר הזוכה אזלינן, והוא הא בר אוסטרהא הוא?...

 

(י״ד מ״ח תרמ״ח)... מפעסיל באלאבאן לא זכינו לתשובה, ואנחנו לא נדע מה נעשה לה. אין כחינו אלא בכח הרבנים דמדינתנו, אשר המה יצעקו עמנו חמס על העול הגדול הזה, אבל התשמע להרבנים דמדינתנו? ומה כחם? הלא גם שם חרם לא יוכלו להזכיר ולא ישמע על פיהם (לפי חוקי מדינתנו), ומבלי נשק הזה לא ינוצחו עושי עול כאלה, אשר בארצם לא הסכינו ליחת מפני גערה ריקנית לבדה. ורבני ארצו לא נדע, ולא ידעונו, ובל״ס [-ובלי ספק] לא ישמעו לנו להכריז איסור או חרם על ההדפסה הזאת. וכתבנו לשנים מסוחרי ספרינו בארצו אולי יוכלו המה להועיל לנו בזה ע״י הרבנים דשם, וטרם קבלנו תשובתם. והננו במבוכה לע״ע, ונשא עינינו לעצת אהובנו, אולי יואל אדוננו לקרוא אותה לפניו ולהוכיחה עותתה! ומפני שמו וכבודו הגדול בוודאי תנחת ותכנע...

 

(כ״ו מ״ח תרמ״ח) ... והנה נראה כי אשת עול הלזו לא תפלוט חיל בלעה, בלתי אם נוציא בלעה מפיה בעל כרחה. וננסה נא לעשות את אשר נוכל בזה, ונקווה כי לא יחרוך רמי׳ צידו...

אך לא עמדה להם לבני ראם כל עצתם ותבונתם, ובשנת תרמ״ח נדפס בדפוסה של הנגידה ה׳ פעסיל באלאבאן חלק ׳יורה דעה׳ אשר כל ההוספות של הוצאת ראם באו בו על קרבם וכרעיהם, ולא נודע הדבר, כי הכותרת להן היא: ״ואלה ההוספות החדשות אשר הוספנו ביורה דעה הזה על כל שלפניו״.

 

 

תפלה

 

בשטח זה הגיעו מבית הדפוס חמישה פריטים, שהחשוב ביניהם הוא, ללא ספק, ״ספר תפלה ורנה״, ביאורים על התפלה והפיוטים מאת ר׳ יעק רייפמן (5894˚8)^[27]. בכ״י זה וכמה הגהות מר׳ אריה ליב גורדון ויתכן שנסתייע בו לעריכת פירושו ׳עיון תפלה׳ שבסדור ׳אוצר התפלות׳ שהדפיסו בני ראם בשנת תרע״ה.

מאותו א״ל גורדון הגיע לאוסף שבדרון ״הפרק האחרון למבוא סדורי״ [אוצר התפלות] והוא הפרק הששי הדן ״באיזה מבטא מתפללין, אם במבטא האשכנזים או הספרדים או התימנים?״. בכת״י נמצאים סימני מחיקה ועריכה מידי שפ״ן הסופר, אך בסופו של דבר לא נדפס הפרק משום מה^[28].

 

בשנת תרע״ד פרסם ר׳ בנימין דוב סופר ״מודעא רבה לאורייתא״ ב׳המודיע׳ השבועי (פאלטאווא, כ״א חשון תרע״ד): ״לפני איזה שנים בקרתי את ... מהו״ר שלום אלעזר אייגר ז״ל במינסק ואמר לי כי הי׳ תח״י סידור התפלה ״דרך החיים״ להגאון מליסא זצ״ל וסביב על הגליון הגהות והוספות רבות בכתב יד מזקיני רבינו עקיבא אייגר מפוזנא זי״ע, ומסרו לאיש אחד מווארשא על הבטחתו להדפיסו עם ההגהות וההוספות. ומאז ועד עתה לא ראה את האיש ואת שיחו. ואחר כי אגודת משפחת אייגר בברלין מוכנת לקנות הסידור בכסף מלא למען הוציאו לאור... הנני לבקש... להשתדל בכל עוז שלא ימנע הטוב הצפון מבעליו למען נזכה לזכות הרבים בחדושים...״. מודעה זו נשלחה אל הרב בלייכרודה לברלין, ובמכתבו המצורף כותב רב״ד סופר: ״קבלתי מאת הרב הגאון ר׳ משה מישל שמואל שפירא נ״י האבדק״ק ראגאווא אשר הכתב יד הגהות על סדור דרך חיים נמצא תח״י המדפיסים ראם בווילנא״^[29].

 

איני יודע אם נכונה שמועה זו אם לו, אך לפנינו נמצאת ההעתקה שהעתיק ר׳ יהושע השיל לוין מהגהות ר׳ עקיבא איגר על סידור ׳דרך החיים׳ (עם הוספות מהמעתיק, והעתקת מכתבו של ר׳ אברהם איגר אל רי״ה לוין), וממנה הדפיסו בסדור ׳אוצר התפלות׳.

ושני פריטים נוספים: ביאור אנונימי נאה על הפיוט ׳אקדמות׳, וכן רישומים בכ״י של שפ״ן הסופר המהווים עריכה של הספר ״מצות משה... קיצור ספר חרדים״ והתאמתו לסידור התפלה, ולפי הרשום עליו חשבו לשלבו ״לסי[דור] ע״ט [=עברי-טייטש] או לקמ״ס [=לקרבן-מנחה סידור]״. שני דברים אלו נראה שלא נדפסו.

הסידור ׳אוצר התפלות׳ שנדפס, כאמור, בשנת תרע״ה, היה מוכן להדפסה כבר בשנת תרס״ה. על כך למדים אנו ממכתבם של המדפיסים אל ר״ש בובר (ח״י טבת תרס״ה), בשעה שלא ידעו את מהותו של ׳סידור רש״י׳ ושיערו כי יוכלו לעטר בו את סידורם:״... את סדורו של רש״י (אם הוא על סדר התפלה) נוכל ונאבה מאד להדפיסו תיכף עם ״הסדור״ אשר קרבנו עתה להו״ל בעז״ה, אשר נקוה כי יהיה לגאון ולתפארת לספרותנו. כי נלוו עליו הוראות המקורים לכל תפלה ולכל שירה ושבחה שנקבצו ובאו בסדורי התפלה; גם באוריהם כלם, ע״פ פירושי גאוני קדמאי ובתראי; גם שנויי הנוסחאות שבכולם – כל אלה חוברו ע״י חכמים גדולים. וכבושם הזה לא בא עוד בספרותנו. ונדמה אשר לסידור תפלה כזה נאה ויאה מאד לעטרו בעטרת פרש״י ז״ל, והיה כתפוח זהב במשכיות כסף. אם תסכים דעת חכמתו לזה אז יואל נא לזכותנו בהדפסתו וישלחה נא תיכף אלינו, ונקום ונעשה מלאכתו בעז״ה וזכות הרבים יתלה בו״.

 

שנת תרס״ה לא היתה כנראה שנת הכושר להוצאת הסידור^[30], ורק בשנת תרע״ג החלה הדפסתו המעשית. כשיצאה שמועה זו לרחוב היהודים עשתה כנראה רושם רב, ופרופ׳ ברלינר נזדרז לכתוב אל המדפיסים (15.8.13):״... אחרי שאני הוצאתי לאור שני חלקים ׳ראנדבעמערקונגן צו דען געבטען׳ ועתה אנכי מוכן להוסיף עוד חלק שלישי (גם נימוקים למחזור וכו׳) אך הכל בל״א [=בלשון אשכנז] אנכי נכסף מאוד לראות מה שהדפסתם מסידור של גארדאן ז״ל ומבעל הענפים על כן בקשתי שלוח לי הגליונים אשר כבר נדפסים וגם אח״כ גליון אחר גליון כאשר הוא נגמר בדפוס״.

 

 

זוהר

 

בשנת תרנ״ג שלח הרב אריה ליב ליפקין מקרוטינגא אל המדפיסים בני ראם קונטרס קטן בשם ״סדר מאמרי רעיא מהימנא שבזוהר״ שבו משחזר הוא את הסדר המקורי של ה״רעיא מהימנא״ קודם שהמדפיסים סידרוהו לפי סדר פרשיות התורה. לפי מכתבו המצורף נטו המדפיסים להדפיס קונטרס זה בסוף הזוהר שבהוצאתם. למעשה לא הדפיסוה, וכיום נראה שאין כבר תועלת בעבודתו זו, מאחר ובידינו כ״י רבים של הרעיא-מהימנא שקודם הדפוס.

לקונטרס מצורף דף, ובו ״מענה ותירוץ על איזה קושיות שהקשו האחרונים על ספר הזהר״ וביניהם תירוץ מבן דודו של המחבר – רבי ישראל מסלנט (5895˚8).

 

 

***

 

הוספות לפרק ״התלמוד הירושלמי״

בפרק הקודם של מאמרי (בעמ׳ 188-189) סיפרתי על ההתכתבות בין ר׳ שלמה בובר לבין המדפיסים בדרישה אחר הגהות בעל ה״שיטה מקובצת״ לירושלמי. להתכתבות זו קדמה חליפת מכתבים בין בובר ליעקב בן-יעקב, הניתנת עתה בזה. מכתבי בובר נדפסו בספר ״מחקרים לזכרון ר׳ עמרם קאהוט ז״ל״, נ.י. תרצ״ו, עמ׳ 533. מכתבו של בן-יעקב נמצא בארכיון שלמה בובר (ירושלים, 1222˚ 4).

 

א

לבוב, כ״ח שבט תרל״ח.

לכבוד ידידי החכם השלם המשכיל והנבון

מוה״ר יעקב בן-יעקב נ״י

... [ב״אוצר הספרים״] אות ה׳ סי׳ 171 הבאת ״הגהות על ירושלמי״ להר׳ בצלאל אשכנזי כ״י בירושלים וזה מקרוב יצאו משם ועברו על ידינו למדפיסי זיטאמיר. והנה ההגהות לא נדפסו בזיטאמיר אצל הירושלמי אשר יצא שם לאור, לכן יהיה נא טובו וחסדו לכתוב לשם אם נמצאו ההגהות ההן. ואם יש להשיגם, או לעשות מהם העתקה יאבה לחקור על זה.

...שלמה באבער

 

ב

ווילנא י״א אדר א׳ תרל״ח.

לכבוד ידידי הרב החכם השלם וחוקר נפלא כו׳ כו׳

מוהר״ר שלמה באבער נ״י

... הגהות ירושלמי להר׳ בצלאל אשכנזי אמנם היו ת״י אבי ז״ל עם עוד ישנות וחדשות שחשב להוציאן לאור סביב הירושלמי ואחרי גלגולי סבות באו ליד מדפיסי זיטאמיר ולא הדפיסו מטעם לא נדע שחרו, ועודן אצורות בידיהם עד היום, כאשר ספר לי כהיום הרב הר׳ העשיל לעוון מוואלאזין (בעהמ״ח עליות אליהו, ועוד) אשר היה אז ג״כ משותף בענין הזה. דפוס שלהם בזיטמיר בטל כנודע, ומושבם כעת בסלאוויטא, ויען לא נודע לי אדרעססע שלהם, למורת רוח חפצי למלאות שאלת רומע״ל, חדלתי מכתוב אליהם ובתקותי כי רומע״ל ימצא דרך קרוב לבוא בדברים עמהם ע״ז.

והנה אגב אורחא הגיד לי ידידי ר׳ העשיל הנ״ל כי נמצאו אתו הגהות הגר״א ווילנא על ירושלמי (ועיי׳ בעליות אליהו (ווילנא 1856) דף נ״ב)...

... יעקב בן-יעקב

 

ג

לבוב, יום דק ניסן תרל״ח.

... תודה לו על טיבו[!] להודיע לי אודות הגהות הירושלמי לה״ר בצלאל אשכנזי ז״ל. ובקשתי מידידי אחד אשר יערוך מכתב אל מדפיסי סלאוויטא. כאשר כתב רו״מ נמצא ע״י הרב הג׳ מוהר״ר העשיל לעווין הגהות הגר״א על הירושלמי. לפלא בעיני מדוע לא י[ו]ציאם לאור עולם. יאבה לחקור כמה באגען מחזיקים.

... שלמה באבער

 

***

(לפרק הנ״ל עמ׳ 189 הע׳ 3 ולפרק ״שלחן ערוך״ הע׳ 3): בין הגהה להדפסה מצאתי בארכיון ר׳ שלמה בובר מכתב מרח״ד פידברג (פרקנקפורט ע״מ, 15.2.1906) ובו כותב: ״אדוני! לבית מסחר הספרים בכלל הירחים האחרונים ימי עמל ותלאה דרכי המסחר אבלות, הקונים הרבים שהיו לנו במדינת רוסיה הגדולה נתדלדלו ורבם ככלם נפזרו לכל פנה ועבר, ומי יקנה הספרים העברים?