יגדיל תורה (נ.י.), לד (שבט–אדר תש"מ), עמ' קפז–קפט

ר׳ ישעי׳ דאקטאר

עוד ביקשני העורך, הרשד״ב שי׳ לוין, לכתוב את הידוע לי אודות ״ר׳ ישעי׳ דאקטאר״ [הנזכר לעיל הערה 24]:

ר׳ ישעי׳ דאקטאר מדרויא, ואח״כ בפאלאצק. ממקורבי אדמו״ר הזקן ואדמו״ר הצ״צ שנתייעצו עמו בענייני רפואה הנצרכים להלכה. הרה״ק רי״א מהאמיל מספר (במכתבו שבסוף ספרו ״שני המאורות״) ״שכשהי׳ מ׳ ישעי׳ הנ״ל מבאר ומספר לפניו [לפני אדמוה״ז] איזה למוד מן חכמת הרפואה הי׳ הוא ז״ל מחדש לו סברא והי׳ מאיר עיניו ע״י סברא אחת שאמר אדמ״ו כמה וכמה עניינים בהבנה יתרה ומעולה״.

בתשובתו הארוכה לאדמוה״ז בנדון חולי הפארפאל כותב הוא: ״ובקשתי לעיין בספר החומט שלי בפרק נשימת בעלי חיים״. גם רי״א מהאמיל כותב במכתבו הנ״ל (בשנת תר״ו): ״ .. הדאקטר מפורסם מ׳ ישעי׳ מדרוייא, הוא חבר ס׳ רפואות בלה״ק נדפס מקרוב״. ר׳ חיים ליברמן שי׳ שיער מכבר שס׳ רפואות זה הוא הספר ״לימוד תחלואי הילדים״ שתרגם ר׳ ישעיה ב״ר מנחם נחום ריף מספרו הגרמני של קריסטאף גירטאנער, הנדפס בווילנא בשנת תקפ״ה-1824. השערה זו לא יצאה מגדר ספק כל עוד לא ידענו את שם משפחתו של ר׳ ישעי׳ מדרויא. ברם כשנדפס לאחרונה כרך המילואים לצמח צדק (ברוקלין תשל״ח) נעתק שם (בהערות לסי׳ מח) מכתבו של ר׳ ישעי׳ דאקטאר אל הצ״צ, ורואים אנו שכנוי משפחתו הוא ״ריף״ (אלא ששם נדפס בטה״ד ״ריץ״), וא״כ ברי שהוא הוא שהדפיס את ס׳ הרפואות הנ״ל בתקפ״ה.

במקומות רבים בחיבורו הנ״ל מציין הוא לעיין בספר בחכמת הרפואה שחיבר החכם העקער, ושהוא - ר׳ ישעי׳ ריף - תרגמו ללה״ק. וא״כ יש לנו ידיעות על שלשה ספרים שיתכן והם שניים, וכשיתברר מהו ״ספר החומט״ ואיזהו הספר שתורגם מחיבורו של העקער, אזי תבוא אולי בעיה זו על פתרונה.

ומן הענין לצטט ענין אחד מ״הקדמת המעתיק״ שחיבר ר׳ ישעי׳ לספר ״לימוד תחלואי הילדים״ (ויתכן שקיבל ביאור ענין זה מרבוה״ק, שהרי לא ימלט שלא שוחח עמם בעיקר עניין הרפואה עפ״י התורה), וז״ל:  ״ואם ישאל השואל אם שהאדם הוא כלי רוחני ובנינו נעשה רק ע״י כחות רוחניים אלקיים, איך נמלא את לבנו ליתן תרופות ועצות לנפשו, כי הוא יתברך הגוזר והנותן חיים לכל חי בצמצום היותר תכליתי, ע״כ אין לנו עסק בענין גדול הזה, ובפרט שיש אתו סמך מן התורה על שנאמר באסא מלך יהודה [דה״ב טז, יב] וגם בחליו לא דרש את ה׳ כי אם ברופאים, וגם נאמר בדרז״ל [ברכות י, ב] ביחזקיהו מלך יהודה על ג׳ דברים הודו לו, והאחד מהם הוא על שגנז ספר הרפואות, וע״ז היסוד גומרים לעצמם פס״ד שאסור להשתמש ברפואות, ושוכחים על מאמר רז״ל [ברכות ס, א] ע״פ ורפא ירפא מכאן שניתן רשות לרופא לרפאות, ומן הדין הוא שמחוייב הרופא לרפאות את החולה, כי יעבור על לא תעמוד על דם רעך ... ובזוהר הק׳ מבואר ג״כ ע״פ ימצאהו בארץ מדבר כו׳, יצרנהו יבוננהו ישמרנהו כאישון עינו כו׳ נאמר על החולה ועל הרופא יעו״ש [זח״ג רצט, א] ... וכמו שהוא חיוב על הרופא לרפאות את החולה כן הוא החיוב על החולה להתרפאות מהרופא. ואם שכן למה נאמר כי אם ברופאים, משמע שהוא מעשה רע להתרפאות מרופאים, ועוד למה גנז יחזקיהו את ספר הרפואות משמע שהיה בזה דבר רע. על זה נשיב, כי מי שחננו אלקים בדעת יודע שבימי השופטים והנביאים לא היו בתי מדרשות (אקאדעמיא) מלימוד הרפואה, ע״כ לא היה בארץ הק׳ הלימוד מנתוח הגופים ... ולא נראה מזה שום רמז בתנ״ך ולא בתלמוד. ע״כ לפי הנראה שלא היו להם ספרי רפואות, ואיך היו מרפאים את עצמם מתחלואיהם. ע״ז נשיב משה רבינו ע״ה אמר ארץ אשר ה׳ אלקיך וגו׳ עיני ה׳ אלקיך וגו׳ כשישראל היו על אדמתם בעת עמידת בית הראשון, וכששמרו את דרך ה׳ היה אופן חיותם וכל מפעליהן שלא ע״ד הטבע, הקב״ה היה שופע על עבדיו הקדושים שפע נבואה, והיו בתכלית ההרחק מדרך הטבע, כאשר נראה בתורה נביאים וכתובים, וכשחטאו ישראל קבלו את העונש, ואח״כ כששבו מדרכם הרעה הושיע ה׳ אותם מכל צרותיהם, כשנחלה איזה מהם הלך אצל הנביא התפלל בעדו ונתרפא כמו שמצינו באלישע והרבה כאלו, או שפנה בעצמו אל מקום המקדש והתפלל אל ה׳ ויוושע ... בכל עניניהם ועסקיהם היו דורשים את ה׳ וה׳ הושיע אותם, ואסא מלך יהודה לא דרש את ה׳ בחליו ומעל, ועוד שדרש מן הרופאים, וזה הוא ידוע ומפורסם מספורי מעשיות מעבודת אלילים (מיטאלאגיא) שהיו בימים ההם שהרופאים היו רופאי אליל כולם, ולא היו רופאים אחרים זולתם כלל ... בעירות הגדולות היו היכלות וכומרים לאליל הזה השייכים לרפואות ולרפאות את החולאים הבאים אליהם מכל המקומות להתרפאות מהם. וכך היה דרכם על עמודי ההיכל הי׳ נרשם ... רפואות סגולות ולחשים ... השתמשות אופן הזה היה זמן רב מאוד, וכאשר בא החכם הנעלה ... הנקרא אבוקראט (היפאקראטעש) הוא איזן וחקר ולמד את חכמת הרפואה לתלמידים על אופן מדרש ... וממנו נשתת חכמה הזאת לכל העולם, והאלילים כרות נכרתו ונכלו, אז נתפשטו תלמידי אבוקראט לכל קצוי הארץ והתחילו לרפאות את החולאים על אופן חכמה ועל אופן הטבע, אבוקראט הזה היה בסוף בנין הראשון, ובעת נביאים האחרונים. נחזור לענינינו, כאשר עזבו בני ישראל את ה׳ וסרו מדרכו ית׳ נחרב הבית ונפסקה הנבואה, ואז התחילו ליפול בעו״ה תחת הטבע, יצא לנו מזה שבעת עמידת בית הראשון לא היו רופאים אחרים זולת רופאי אליל. ואותנו חלק ה׳ מכל העמים נתן לנו את התורה שע״י נתבדל בתכלית מעובדי האלילים, ע״כ לזה נאמר כ״א ברופאים, כי הרופאים שהיו בדורות אלו היו רופאי אליל, והיה תועבה להתרפאות מהם וד״ל. והלא הנביאים היו מקבלי התורה איש מפי איש עד משה רבינו ע״ה, והם למדו לתלמידיהם מכאן שניתן רשות לרופא לרפאות, וממילא מובן שהוא רשות להתרפאות מרופאי טבעים ולא מרופאי אליל. ע״כ מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו לומר כן. אעפ״כ חלילה וחלילה לנו מחטוא לה׳ מחדול מהתפלל לה׳ על החולים...״.

ראה גם: שלושת הרופאים חסידי אדמו״ר הזקן.