כפר חב"ד, גל׳ 134, עמ' 28

״שי למלך המשיח״

למערכת ״כפר חב״ד״

כשעורר כ״ק אדמו״ר שליט״א, בהתוועדות י״ט כסלו השתא, אודות אמירת ״הריני מקבל עלי מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך״ קודם התפלה, עלתה במחשבתם של רבים מאנ״ש התמיהה: מה תובעת דרישה זו מאתנו? שהרי פשיטא שאין הכוונה שאנו נסתפק רק בהפצת ופרסום מנהג חשוב זה, אלא שבקריאה זו טמונה גם תביעה מאנ״ש האמונים מילדותם עלי אותה אמירה שקודם התפלה, ופשיטא שהתביעה היא לשיפור המעשה. ונשאלת השאלה ״מה יום מיומיים״, והרי מושבעים ועומדים אנו על כך מהר-סיני. ואם כבר נתבאר שהשעה צריכה לכך ביותר, נראה לומר שנוצרה באותם ימים חלישות מוגדרת ומסויימת בקיום מצות עשה זו, ועל פירצה זו נצטווינו לגודרה.

והעניין יבואר על פי סיפור מעשה מהצדיק הרה״ק ר׳ משה לייב מסאסוב זצוק״ל, הידוע במסירות נפשו לאהבת כל בר ישראל מקטנם ועד גדולם. הסיפור נדפס בס׳ ״דברים ערבים״ (מונקאטש תרס״ג, עמ׳ ל-לא), ויובא כאן בשינויי לשון קטנים, וז״ל:

הה״ק מסאסוב, קודם התפילה בעת אמירתו ״הנני מוכן ומזומן לקיים מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך״, הי׳ עובד על עצמו שיהיו פיו ולבו שוין לאהוב את כל ישראל כמוהו - ועד אותה עת שהרגיש בנפשו שהגיע לכך, לא הלך להתפלל. פעם אחת כאשר הי׳ מוכן לילך להתפלל, בא אליו איש אחד ושאל מאתו לחם לאכול, ולא רצה ליטול ידיו וגם מיאן לברך לפניו ולאחריו. ושאל אותו הרה״ק רמ״ל, אחי! היתכן?! מדוע אתה עושה כך? ויחרפהו האיש ויגדפהו בגידופין שונים, עד כי נתבלבלו מחשבותיו ורעיונותיו של הצדיק, ותמה על עצמו איך יוכל עתה לילך ולהתפלל כי איככה יוכל לקיים מצות עשה של ״ואהבת״ באדם קל ושפל שכזה? ויתיישב בדעתו ואמר, כתיב יובילו שי למורא, ואיתא במדרש כי כל המלכים יביאו מתנות למלך המשיח. וקשה, וכי מלכנו משיחנו למתנותיהם הוא צריך? והאם לכסף וזהב ואבנים טובות יצטרך? ופירשו המפרשים כי אומות העולם יקבצו את בני ישראל הנדחים בארבע כנפות הארץ ויביאום מתנה למלך המשיח. אך גם על זה יוקשה, איך יתכן כדבר הזה, הרי מי אשר יראת ד׳ בלבו הלא הוא בעצמו דלוג ידלג על ההרים לבוא אצל משיח, וגם כל בעלי מומין יתרפאו, ואת מי איפוא יצטרכו אוה״ע להביא? אלא שללא ספק יזדמן איש שכזה אשר יאמר ״למה לי משיח״ ולא ירצה לבוא. ואותם אנשים יובלו ע״י אוה״ע מתנה למשיח מלכנו! עכ״פ - אמר הרה״ק רמ״ל – אם זאת נחשבת מתנה למשיחנו, מסתמא חשיבות תהי׳ אצלו גם לאותם נדחי ישראל, ואם-כן, אם לפני משיח תהי׳ להם חשיבות, הרי גם אצלי יהיו נחשבים ואצטרך לכבדם ולאהבם, והנני אוהב אותו והנני מקיים ואהבת לרעך כמוך!

עכ״ל המעשה, והרמז לתקופתנו שקוף וברור: משרבו האומרים (בפה מלא או בעקיפין) ״למה לנו משיח״, ורבו עליהם מצפי קץ משיחנו, ובידעם כי אותם קטני אמנה יכולים בצרות מוחם וקטנות דעתם לעכב חייו, נתחמץ לבם בקרבם ומדת אהבת ישראל נמצאת מופסדת. ועל כך הוזהרנו שגם לעת כזאת נהיה זכורים, באמירה ובמעשה, על קיומה של מצות-עשה ״ואהבת לרעך כמוך״ כמ״ש רבינו הזקן באגרת-הקודש קטונתי: ״...וכולי האי ואולי יתן ה׳ בלב אחיהם כמים הפנים וגו׳״. ואם עי״ז ירבו בעז״ה הדעת והאמונה, הרי ה״שי למורא״ למלך המשיח יהי׳ בקירובם של אותם נדחים לאמונה במשיח צדקנו ״ולא ידח ממנו נדח״.

דובער דבורקין ירושלים