תרביץ, נא (תמוז–אלול תשמ"ב), עמ' 673–677. 

האמנם ׳שבח׳ מ׳שבחי הבעש״ט׳?

מאת
יהושע מונדשיין

ב׳תרביץ׳ לה (תשכ״ו), עמ׳ 191, פירסם א׳ רובינשטיין תעודה מארכיונו של יוסף פערל, ׳שנושאה העיקרי הוא אפיזודה בלתי ידועה מחיי ר׳ מנחם מענדל מפרימישלאן׳, והריהו משתדל ללמוד ממנה עניינים רבים. לדבריו: ׳מחבר התעודה העדיף להשאר בעילום-שם. על מהימנות דבריו הוא מעיד את אביו... אף כי זהות האב לא נודעת, מסתבר כי הוא... [ש]מספר עליו יוסף פערל בקונטרס שחיבר בשנת תקפ״ב... אין ספק שאיש זה זהה עם אביו של בעל התעודה הנדונה׳.

את דיונו מסכם רובינשטיין:

תעודה זו... האין היא ׳שבח׳ מ׳שבחי הבעש״ט׳, סיפור... שמשום מה לא נכלל שם? ושמא אף שובץ תחילה בקובץ ה׳שבחים׳... ורק לאחר מכן חלה ההשמטה?... אם אמנם שימשה התעודה... לבנין שבחי הבעש״ט.... כיצד קרה שהיא הושמטה לפני העריכה הסופית...? קיימת זיקה ברורה בין כתב היד... ובין הסיפורים בשבחי הבעש״ט... מטעם זה יש להקדים את מועד כתיבת התעודה להדפסת שבחי הבעש״ט (תחילת תקע״ה).

המחיקות שבתעודה מוכיחות, שלפנינו אוטוגרף של המחבר עצמו, ולא כתיבה של מעתיק, ואכן כך מתייחס אליה רובינשטיין (בעמ׳ 175). לדעתו נכתבה התעודה מאוחר למאורעות המתוארים בה, ולכן מהסס הכותב בתיארוך האירוע, רושם שלושה תאריכים, שב ומוחק שניים מהם ומשאיר דווקא זה, שהוא בגדר ׳לא-נכון׳ שבשלושתם. ושוב למד רובינשטיין על ׳היסוס הכותב׳ משתי השורות המחוקות שבתעודה (עמ׳ 191, הערה 2). נוסיף ונעיר, שקריאה בשורות המחוקות תלמדנו, כי הכותב גם שינה את סדר הסיפור תוך כדי כתיבתו; לראשונה היה במחשבתו רק הסיפור על ׳נבואת הילד׳, אך כשהגיע לפירוט דברי הילד חזר בו, ובמחשבה שנייה שינה את מהלך העניינים, מחק את הכתוב וסיפר על מחלתו הפתאומית של הבן ועל תמיהתם של אנשים שהכירוהו המספרים על ׳נבואת הילד׳[1].

לא נותר לנו אלא לברר את זהותו של כותב התעודה ולמזלנו אין קל מכך. תעודה זו נמצאת, כאמור, בארכיונו של יוסף פערל,[2] שנוסף על כך, ׳ששקד כידוע על איסוף ספרים, כתבי יד, אגרות ובמיוחד כתבים הנוגעים לחסידות׳ – כדברי רובינשטיין (עמ׳ 174) – כתב גם שפע דברים משלו, ותעודה זו כתובה בכתב-ידו הזהה לחלוטין לעשרות ומאות הדפים האחרים שהותיר אחריו בכתיבת ידו בארכיונו.

לא מן הנמנע, כמובן, שפערל רשם את הסיפורים שבתעודה זו מפי השמועה, אך מכאן ואילך עלינו להתייחס אליה בזהירות כאל שאר כתביו הפסוידו-חסידיים, שאמת ושקר משמשים בהם בערבוביה[3] ובדרך כלל אין ידה של האמת על העליונה. אין אפוא ללמוד מן התעודה ללא בדיקה ואימות על מוטיב ׳נבואת הילד׳ בספרות החסידית (שם, עמ׳ 177) או להסיק מסקנות מן העובדה, שהתעודה מתעלמת מן המגמה המשיחית בעלייתו של ר׳ מענדל לארץ-ישראל (עמ׳ 178).

ועוד נזכיר, שרובינשטיין לא מצא את זכרו של ׳אבי הכותב׳ אלא בקונטרס אחר של פערל, ואילו הביטוי ׳לעסוק בעסקים׳ – שרובינשטיין מניח (עמ׳ 177) כי פירושו ׳אנשים שהיו באים אל ר׳ מענדל כאל צדיק בעל שם, למען יעסוק בעסקיהם, כלומר יברכם, ירפאם בדרך מאגית, ייעץ להם, יפעל למען הצלחתם׳ – ׳לרוע המזל... אינו שכיח בספרות החסידית׳ (שם). ברם מצוי הוא לו ב׳מגלה טמירין׳ של פערל.[4]

דבר נוסף המתמיה את הקורא בתעודה, היא ההסתבכות בתיארוך המאורע: הכותב יודע, שהבעש״ט נפטר בשנת תק״ך וכי הרמ״מ יצא לדרכו שנתיים מאוחר יותר. אך כשבא הוא לקבוע את שנת הנסיעה, ולצרף שנתיים לשנת תק״ך, אין הוא יכול לצאת מן הסבך וכותב שהשנה היא שנת תקכ״ב, תקכ״ד או תקכ״ה, ולבסוף מחליט ששנת תקכ״ה היא הנכונה ומוחק את האלטרנטיבות האחרות! רובינשטיין (עמ׳ 175) מסיק מכך, שמשך הזמן שחלף בין האירוע לכתיבה השכיח מן הכותב פרטים שונים ומכך נובע היסוסו. אך קשה להבין, כיצד לא השפיעה עובדה זו על זכירת פרטי השנים, ובכל זאת גרמה לאי יכולתו של הכותב לקבוע איזו שנה חלה שנתיים לאחר תק״ך! אך אם פערל הוא מחבר התעודה, שוב איננו תמהים על כך, שהחסיד המצויר בקולמוסו מחליט כי שנת תקכ״ה חלה שנתיים לאחר תק״ך.

לדברי רובינשטיין (עמ׳ 184 ועמ׳ 190) מגישה התעודה סיוע רב ערך לפירושם של שלושה סיפורים ב׳שבחי הבעש״ט׳, ובלעדיה היה הקורא מנוע מלהבינם אל נכון. כן מאפשרת התעודה לקבוע את זהותה של אישיות בלתי ידועה, המופיעה בשניים מן הסיפורים הללו: ׳שמו של ר׳ מענדל שבא מציקאנאווקי [להפטר מהרב קודם נסיעתו] אינו ידוע לנו משום מקור אחר, ועל-כן לא זוהה עד היום. כמו כן לא פורש לאיזו נסיעה הכוונה. עתה, לאור האמור בתעודה, אין ספק כי מדובר על ר׳ מענדל מפרימישלאן, ששהה בציקאנאווקי בדרכו לא״י׳.

אך האמנם אותו ר׳ מענדל ׳לא זוהה עד היום׳? הרי לנו י׳ היילפרין,[5] הכותב כי עלייתו של ר׳ מענדל מפרימישלאן נזכרת ב׳שבחי הבעש״ט׳ - והיכן נזכרה הנסיעה אם לא בסיפור שלפנינו? מאוחר יותר, בשנת תשכ״א, ההדיר ר׳ בנימין מינץ את ׳שבחי הבעש״ט׳ ושם (עמ׳ 20), בין כל האישים הנזכרים בספר, מנה את ר׳ מענדיל מפרעמישלאן ואילו ׳ר׳ מענדיל שבא מציקאנאווקי׳ נפקד מקומו, כלומר - המהדיר הבין, שלא מדובר בסתם ר׳ מענדל דאתי מעלמא, אלא הוא אותו ר׳ מענדל מפרעמישלאן,[6] עליו מדובר ארבע שורות קודם שנזכר ר׳ מענדל ה׳אנונימי׳. גם ר׳ בצלצאל לנדוי[7] הבין נכונה, שהסיפור שב׳שבחי הבעש״ט׳ סובב סביב ר׳ מענדל מפרימישלאן. האחד שמצאתיו שטעה בזיהוי הוא דווקא יוסף פערל, שב׳מגלה טמירין׳, אגרת עח, מזהה הוא אותו עם ׳הצדיק רמ״מ׳, המצוטט ׳בהקדמת הכותב [צ״ל: המדפיס] ספר שבחי הבעש״ט הנדפס בקאפוסט׳ – ושם הרי מדובר בר׳ מנחם מנדל מוויטבסק! (ומכך ניתן להסיק, שפערל כתב את התעודה אחר שהדפיס את ספרו בשנת 1819.)

ואם נתמה, כיצד ידעו לזהות את ר׳ מענדיל זה קודם שנתגלתה ה׳תעודה׳, מושטת לנו התשובה על-ידי רובינשטיין עצמו (עמ׳ 184): ׳על הזהות בין ר׳ מענדלי שבא מציקאנווקי ובין ר׳ מענדיל מפרימישלאן... תעיד גם העובדה שבאותו סיפור משבחי הבעש״ט וכן בסיפור שקדם לו... נזכרים עוד שני אישים שהיו עמיתיו של ר׳ מענדיל במסעו לא״י׳. ׳עדות׳ זו שימשה אפוא לכל קורא הלומד דבר מעניינו כהוכחה, כי מדובר באותו ר׳ מענדיל מפרימישלאן, שנזכר בסיפור הקודם, וכי הנסיעה שלא נתפרשה מטרתה היא נסיעתו הידועה לארץ-ישראל...

דברים נוספים שלמד רובינשטיין מן ה׳תעודה׳ מיותרים אף הם; עובדת פטירתו של הבעש״ט בשנת תק״ך שרירה וקיימת גם בלי ה׳חיזוק׳ שמושיט רובינשטיין על סמך התעודה[8] (עמ׳ 185, הערה 9). גם צירוף הנתונים שב׳שבחי הבעש״ט׳ וב׳אהבת ציון׳, שממנו למד רובינשטיין (עמ׳ 186) את תאריך פטירתו של ר׳ נחמן מהארידענקא, אינו זקוק לסיועה של ה׳תעודה׳.

לסיום יש עוד להעיר שאף על פי שרובינשטיין דימה לראות בתעודה זו ׳שבח׳ מ׳שבחי הבעש״ט׳, לא זו היתה מטרתו של פערל. לו רצה פערל, שהיה חקיין-סגנונות מעולה, להמציא ׳שבח׳ פסוידו-שבחי-הבעש״ט, היה תולה את הסיפור ב׳שמעתי מחמי׳ או ׳שמעתי מהרב דקהלתנו׳ – כסגנון הרגיל ב׳שבחי הבעש״ט׳ – ולא היה מציין את ׳סיפר לי אבי׳ כמקור השמועה. גם פירוט השנים תק״ך-תקכ״ה שולל מ׳תעודה׳ זו את הדמיון ל׳שבחי הבעש״ט׳, שבו מסומנות השנים אך ורק על-ידי ציון מאורעות – כגון ׳שנתיים אחר הבריחה׳ או ׳שנה אחר שבא...׳ – ולעולם אין הכותב נוקב בשנה מדויקת.

אך למותר הוא לציין, כי בכתב-היד של שבחי הבעש״ט (שהוא כנראה היחיד הידוע כיום מספר זה). שפקסימיל ממנו נדפס במהדורתי,[9] נפקד מקומו של ׳שבח׳ זה, שרובינשטיין רואה זיקה ברורה בינו לבין שבחי הבעש״ט ומטעם זה מקדים את מועד כתיבתו להדפסת השבחים בשנת תקע״ה.

[1] תעודה זו היא אוסף אפיזודות מחיי רמ״מ מפרימישלאן, ופשיטא שהבן שחלה בשעה שאביו עסק בלימוד ספרי קבלה הוא בנו של הרמ״מ, וזה קשרו של סיפור זה אל הסיפורים הקודמים לו. אך רובינשטיין הבין משום מה, שמדובר בבנו של ר׳ מאיר ציקוניפקער, ולפיכך נאלץ לקבוע, ש׳אין הסיפור קשור אל זה שקודם לו אלא קשר אסוציאטיבי בלבד ואינו נוגע לאישיותו של ר׳ מענדל׳. טעות נוספת לו לרובינשטיין: בהערה 2 הוא מעתיק מן התעודה את התיבות המחוקות ׳למד בס״ח׳, בעוד שבבירור נכתב שם ׳למד בס״ה׳, וזה מלמדנו את הקריאה הנכונה גם בגוף התעודה, שיש לקרוא ׳ולומד בס״ה׳ ולא ׳ולומד בס״ח׳, והכוונה היא לספר הזוהר ולא לספר חסידים, כהשערתו של רובינשטיין בעמ׳ 177, הערה 14.

[2] סימנו 4°1153 במחלקת כתבי היד והארכיונים שבבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, תיק 104. והשווה את התצלום הניתן בזה אל הפקסימילים מכתב ידו של פערל הבאים בספרי מעשיות ואיגרות, מהדורת ח׳ שמרוק וש׳ ורסס, ירושלים תש״ל.

[3] במאמרו, ׳קונטרס ״כתית למאור״ של יוסף פערל׳, עלי ספר ג (תשל״ז), עמ׳ 141, מביא רובינשטיין סיפור אוטוביוגרפי מסוים שבכתבי פערל, ומסתפק בו האם ׳מעשה אמת הוא או בדייה מן הבדיות שכה נתחבבו על פערל הסאטיריקון בשני חיבוריו נגד החסידות׳.

[4] הערה 17 מאגרת סב שבמגלה-טמירין. הביטוי ׳עסקים׳ על כל צירופיו חביב מאוד על פערל, וחוזר הוא עשרות פעמים ב׳מגלה טמירין׳ וב׳כוחן צדיק׳, כמעט תמיד במשמעות של ׳עניינים׳. דוגמאות נוספות במשמעות הקרובה למתבקש כאן מצויות ב׳מגלה טמירין׳ במקומות אלה: ׳הפעולות והעסקים שעושה [רבינו מאורינו]... ובפרט בעסק בנים... ולעסוק בפדיונות, ובשארי עסקים ההכרחיים... אין לו בביתו על מי לעזוב בהעסקים שלו׳ (אגרת יג): ׳סוברים שרבי עושה העסקים שלו על ידי שמוש תהלים או שארי דברים׳ (אגרת מו): ׳אתם כעת ממלא מקומו אצל רבינו הקדוש, ובודאי אתם ידעתם מכל העסקים׳ (אגרת קלז): ׳האיך העסקים של הזאליניר עומדים׳ (אגרת קלט, הערה ג), ׳העסקים של הרביס׳ (אגרת קמ).

[5] העליות הראשונות של החסידים לארץ-ישראל, ירושלים ותל-אביב תש״ז, עמ׳ 17.

[6] רובינשטיין אינו מבחין כלל בין פרעמישלא – היא פשעמישל – לפרעמישלאן, ופשוט לו שר׳ מענדיל פרעמיסלער הוא ר׳ מענדיל מפרימישלאן (עמ׳ 185 ועוד). ואכן, רודקינסון, שידע כי פרימישלאן ופרעמיסלע המה שני עירות הרחוקות זה אצל זה׳ (תולדות בעלי שם טוב, קאניגסבערג תרל״ו, עמ׳ 41, הערה 50) היה מסופק, האם ר״מ פרעמיסלער הוא ׳הפרימישלאנער׳ אם לאו. דובנוב, לעומתו, מסתפק מאותה סיבה, אם ר׳ מענדל היה מפשעמישל או מפרימישלאן (תולדות החסידות, עמ׳ 103, הערה 4). במהדורה השנייה של שבחי הבעש״ט (בארדיטשוב תקע״ה) תיקנו וכתבו ׳ר׳ מענדלי פרעמיסלינאר׳, וכבר הערתי על תיקון זה במהדורתי ל׳שבחי הבעש״ט׳ (ירושלים תשמ״ב), בדבריי על כתב היד שהיה לפני המדפיסים בבארדיטשוב.

[7] הבעש״ט ובני היכלו, בני-ברק תשכ״א, עמ׳ שכט.

[8] במאמרו ׳מעזבונו הספרותי של ר׳ דוד ממאקוב׳, בר-אילן ז-ח (תש״ל), עמ׳ 231 חוזר רובינשטיין ומסתייע בתעודה זו לצורך אותה קביעה, בצד שתי מסורות נוספות, שאחת מהן אף היא משל פערל. ולדברינו אין להתייחס לשלישייה זו כאל ׳שלש מסורות שונות׳, כהגדרתו של רובינשטיין (שם). אלא הן שתיים בלבד. גם שם דבק רובינשטיין בקביעתו, ׳שמועד כתיבתה [של התעודה] חל לכל המאוחר בסוף תקע״ד׳, אך ראה השערתנו לעיל, שהתעודה נכתבה לאחר שנת 1819.

[9] ראה בהערה 6.