מאמרים

צדקה מרובה בפעם אחת או מועטת בפעמים רבות

עלים לתרופה

העתקת דבריו היקרים של ה'לבושי שרד' ליו"ד (להרה"ק בעל ה'ערבי נחל'), "שטוב יותר ליתן מעט מעט, מליתן הרבה בפעם אחת..", וביאור הדברים.

עלים לתרופה, תרפט (פ' לך לך, י"ב חשון תש"ע), מדור "עלי הגיון".

 

צדקה מרובה בפעם אחת או מועטת בפעמים רבות

            לנושא זה הוקדש המדור 'עלי הדף' בגל' תרפג, הובאו וצויינו שם ספרים רבים שדנו בזה.

            והנה אדמו"ר ה'צמח צדק' באחד ממכתביו מציין ל'לבו"ש בדינים שבסוף הספר', והוא ב'לבושי שרד' ליו"ד (להרה"ק בעל ה'ערבי נחל'), ובסופו חידושי דינים מלוקטים השייכים ליו"ד. וכדאים הם דבריו היקרים להעתיקם בשלימותם. וז"ל שם (בסעי' קג-קד):

חייב כל אדם להחזיק במדת הצדקה, ושיהיה לו כיס מיוחד לצדקה. וביארו המחברים, שטוב יותר ליתן מעט מעט, מליתן הרבה בפעם אחת. לכן ראוי לו לאדם שיתן בכל פעם מטבע אחת לכיס של צדקה, וכן יעשה בכל שעה, והכל לפי ערכו והשגת ידו, עד שיצטרף מה שיתן בכל היום לחשבון גדול. והכל יעשה לשם שמים. וכשמזדמן לו מי שצריך לקבל צדקה, אז יחלק מהכיס.. דכך ראוי לנהוג. ולדעתי זה הוא בכלל עושי צדקה בכל עת. וע"ז אמרו רז"ל בב"ב [ט, ב] מה שריון זה כו' כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול. ויש לכל אדם כשר לנהוג כן לשם שמים.

ובביאורו שם (אות רטו): ידוע שהעבודה צורך גבוה, כי כך עשה הקב"ה עולמו למען יהי' שכר ועונש.. ולכן ברגע שהאדם עושה מצוה גורם תענוג בכל העולמות ותענוג כביכול להש"י, וביחוד במצות הצדקה כי רב כחה. ולכן, האיש אשר מכוין בכל מעשיו רק למען כבוד שמו הגדול, ולא לשום שכר, הנה זה האיש לא יחפוץ ליתן שני פרוטות בפעם אחת לצדקה, ומכ"ש הרבה פרוטות, כי הרי כשם שגורם תענוג בנותנו לצדקה דינר זהב, כך גורם בנותנו פרוטה, ולכן יתנדב לבו לכבוד ה' לעשות הרבה פעמים מצות הצדקה, ויתן בכל פעם פרוטה, ממה שיתן בפעם אחת כמה פרוטות. אמנם חלילה לו לחשוב שכבר יצא י"ח בעשותו עשר פעמים צדקה בכל פעם פרוטה, אם ידו משגת ליתן הרבה, אלא אדרבא יוסיף אומץ במצות הצדקה בכל יכולתו, ויתן כ"כ פרוטות עד שבהצטרפן יעלה בכל יום לחשבון גדול. והרוויח שהוא מהעושי צדקה בכל עת, וגורם כמה וכמה פעמים תענוג ושפע בכל הקדושה. ואמנם, עדיין לכאורה יש גם חסרון בעשותו ככה, כי פשוט הדבר שהנותן פרוטה עם היותו גורם תענוג למעלה כמו הנותן דינר זהב עכ"ז שכר הנותן דינר זהב מרובה ביותר בכמות ואיכות, וא"כ זה שנותן בכל פעם פרוטה, לא עשה מעולם מצוה אחת גדולה כמו זה שנותן דינר זהב. אלא, שזה שאינו מכוין במעשיו לשום קיבול שכר רק לכבודו ית', אינו חושש אף אם יהיה שכר הנותן דינר זהב בפעם אחת עולה יותר מקיבוץ כל הפרוטות שלו. וע"ז אמנם הבטיחו חז"ל שבעשותו ככה ואינו חושש לשכרו, הנה שכרו אתו על כל פרוטה כמו שעולה צירוף כל הפרוטות יחד. והוא המשל בהשריון, שכאשר יהיה בלי קשקשים יהיה בגד חשוב ונאה בלתי מתחבר מחלקים קטנים, אלא שאין עושה פעולה במלחמה כ"כ. משא"כ בהיותו מחובר מהקשקשים הקטנים, נעשה מכללם מלאכת השריון בתכלית להגן במלחמה, ויש על כל חלק החשיבות מהשריון כולו, כי בקיבוצם נעשה שריון שלם, מה שא"א בהיחסר אחד מהם. וכן הענין בצדקה, כי אם היות בנותנו דינר זהב בפעם אחת הוא מנה אחת אפים, מ"מ בהצטרף כל הפרוטות לחשבון דינר זהב, אזי בעד כל פרוטה מקבל שכר מה שניתן בעד דינר זהב, מאחר שכוונתו היה בנותנו הפרוטות לאחדים כדי שיתרבה התענוג למעלה, א"כ בכל פרוטה היתה כוונתו ליתן עוד הרבה, ולכן כל פרוטה בפ"ע מצטרפת לחשבון גדול, וכאמור. והבן, כי הוא ביאור נכון, ואין להאריך יותר ודו"ק.

מאמרים דומים

-