יגדיל תורה (נ.י.), ז (ניסן תשל"ז), עמ' מט–נב

הרה״ת ר׳ יהושע מונדשיין
כפר חב״ד - אה״ק

א. בחוברת ו, עמ׳ ט: כלי נתר. ובהע׳ 3: כ״ה בהעתקה. להעיר שזהו עפ״י שו״ע אדמו״ר הל׳ שמירת גו״נ סוס״ז שכלי נתר ככלי מתכות. (ולהעיר לעניין הטמנה בכלי מתכות ממ״ש הגרז״ש דווארקין בהע׳ לס׳ ״בירורי הלכות״ עמ׳ נח).

ב. עמ׳ י : מה שהדפיסו עמוד ממגלת אסתר. קאי אמעשה רב דכ״ק אד״ש שהדפיס עמוד ממגלת אסתר כתי״ק אדמו״ר מהר״ש בס׳ ״ספר התולדות - אדמו״ר מהר״ש״ (ברוקלין תש״ז).

ג. עמ׳ יא : מאיר עיני סופרים. והוא להרב דובער קאראסיק מ״ץ דק״ק קארלעוויץ. ויש גם להוסיף מש״כ בספרו הנ״ל סי׳ ז בציור אות ל כותב: יש פוסלין אם נכתב גג התחתון רחב כמו העליון ואני קבלתי מאדמו״ר רמ״מ שליט״א שלא ימעט רק קצת מרוחב גג העליון.

ד. שם. הדרת שלום : הנה מצאתי בספר הנדפס מחדש וכו׳. כוונתו ל״סידור תפלה .. עם חידושים .. תפלה למשה״ שחיבר הר״ר הלל משה מעשיל געלבשטיין (בעהמח״ס משכנות לאביר יעקב) ונדפס בירושלים בשנת תרנ״ח. והדברים נמצאים שם בדף י, א-ב. ומחמת שאין הספר מצוי אעתיק משם הנוגע לעניננו :

.. גם סיפר לי ר׳ נסים סופר ז״ל שהי׳ בן בית אצל הרה״צ ר׳ הלל ז״ל מפאריץ וראה שהי׳ מניח גם תפילין דשמושא רבא אך לא החליף רק דשל ראש בשמושא רבא ולא של יד ומסתמא נהג עפ״י דעת רבו אדומו״ר הצ״צ זצ״ל. וכמדומה שיש לפשוט מזה כי הי׳ דעתו כדעת מצת שמורים ולא כדעת משנת חסידים.. אח״כ העיד לפני ידידי החסיד ר׳ יעקב משה נ״י כשהי׳ בליובאוויטש אצל אדמו״ר הצ״צ זצ״ל אז כשהי׳ אצל בני אדומו״ר זצ״ל ראה כי בבקר קודם שהתפללו תפלת שחרית והי׳ מנהגם תיכף בבוקר להניח תפילין והיו קוראים ק״ש בזמנו עם תפילין דוקא*. וראה כי כשהסירו מהם התפילין קודם תפלת שחרית הי׳ מונח על השולחן ארבעה תפילין של ראש, ושל יד לא הי׳ מונח על השולחן רק שני תפילין. ומסתמא (או ידע) כי ד׳ תפילין שהיו מניחים, הם דרש״י ודר״ת ודשמושא רבא, ותפילין של הראב״ד. ולפי״ז מוכרח שכך הי׳ סדרם להניח תחילה דרש״י ואח״כ דשמושא רבא כדעת מצת שמורים. ולא היו צריכים להחליף רק דשל ראש, כי דשל יד דרש״י ודשמושא רבא לדעת מצת שמורים שניהם שוה לגמרי בכתיבה כסדר הכתוב בתורה מוקדם מוקדם, מאוחר מאוחר. ומסתמא המה לא הי׳ מנהגם להניח דרש״י ודר״ת ביחד* כמנהג האריז״ל, ואח״כ הניחו תפילין דר״ת ואח״כ הניחו תפילין דהראב״ד, וג״כ לא היו צריכים להחליף רק דשל ראש דתפילין דהראב״ד הוא להיפוך מדר״ת דלהראב״ד בשל ראש קדש מימין המניח כו׳ רק הויו״ת באמצע. אך דשל יד של ר״ת ושל הראב״ד שוה לגמרי הויו״ת באמצע. ושוים בכתיבתם כסדר הכתוב בתורה תחילה קדש ואח״כ והי׳ כי יביאך, ואח״כ והי׳ אם שמוע, ואח״כ שמע. ומסתמא נהגו עפ״י דעת אביהם אדומו״ר הצ״צ זצ״ל. ולפי״ז מוכח כי דעת אדומו״ר הצ״צ הי׳ כדעת המצת שמורים בדעת דשמושא רבא. עכ״ל.

ה. עמ׳ כא : ר״נ הלוי הורוויץ מפאלצק. אודותיו ב״בית רבי״ ח״א עה, א-ב (ושם מציין לשמועה בשמו בס׳ אהלי יוסף לרא״י ריבלין מדריבין). ממנו ואליו בשו״ת ״שארית יהודה״ בכ״מ. בספר ״חכמי ישראל - בעש״ט״ (נ.י. תרפ״ד) עמ׳ 120 מביא שמועה ששמע ר״נ הנ״ל מאדמו״ר הזקן: נר של חלב שמדליקים ירחיקו המאכלים ממנו יותר מחצי אמה שעד חצי אמה ניצוצותיו ניתזים דהיינו טיפים קטנים מאד של חלב. עכ״ל.

ו. עמ׳ מג : הערות בשו״ע אדה״ז אדמו״ר מקוידנוב. להעיר מהקדמת חתנו ונכדו למהדורת אה״ק של ה״משמרת שלום״: השאיר אחריו בכת״י ... פירוש רחב על שו״ע הגר״ז זצ״ל. עכ״ל.

ז. חוברת ד, ע׳ כג: מנהג קליפת סירכות הריאה: בהערת כ״ק אד״ש לשו״ת צ״צ (חיו״ד סי׳ קד) מזכיר מה שנרשם בבוך על המצות (ה, א). ושם נכתבה התשובה בקיצור יותר, וז״ל שם :

תשובה מהה״ג מוהר״מ מענדל אדמו״ר שי׳ להמופלג המנוח מ׳ יקותיאל זלמן כהנא מ״ץ דזוראוויץ.

מכתבו עם שאלת חכם הגיעני יום ב׳ כ״ח תמוז ... ולענין השאלה השנית ע״ד הסרכות, הנה בס׳ בית אפרים הביא מנהג זה (אך מה שנהוג לבקוע הסרכא לא נז׳ שם) ולימד עליו זכות, אך הטעם חלוש מאד. וכ׳ ג״כ שהמנהג נתפשט בדור שלפנינו שלא ברצון חכמים כו׳, ודעתו שאין להתיר שלא במקום הפסד, אלא בריאה הסרוכה לדופן. וכנלע״ד שאפי׳ במקום ה״מ אין להתיר לקלוף אלא בריאה הסרוכה למקום שאין הנקב פוסל כגון לשומן הלב או כה״ג, דלהרבה מגדולי הראשונים מכשרינן בבדיקה ואע״ג דלא קיי״ל כוותיי׳ מ״מ להעמיד המנהג יש לצרף סברת האומרי׳ דקילוף זה בנחת דייקא מהני להוכיח דלאו סרכא הוא, אבל בסרכא שב׳ קצוותי׳ הן בריאה שלא כסדרן אין להקל כלל אלא ע״י מיעוך ומשמוש וגלגול בין האצבעו׳ ולא לקלוף אפי׳ בנחת (שהרי כ׳ אאזמו״ר נ״ע כ׳ להדיא בתשובתו שמעולם לא עלתה ע״ד ח״ו להתיר לקלוף הסרכא בידים כו׳, הילכך נקוט מיהא להחמיר בסרכא המוטרפת מדינא דגמ׳ לכ״ע דהיינו כשב׳ קצוותי׳ הן בריאה). וכעין פשרה זו נמצא ברמ״א בד״מ (סק״כ) ובדברי כ׳ אאזמו״ר נ״ע בתשובתו שבס״ע. וככה העיד לי השו״ב דקהלתינו [ר״נ הערץ] בשם אביו [ר׳ צבי שו״ב מלאזני] ששמע מכ׳ אאזמו״ר נ״ע בעניין המיעוך להחמיר יותר בסרכא שב׳ קצוותי׳ הן בריאה.

לאחר זה באה הוספה - מהמהרי״ב, וז״ל: [גם אני הכותב שמעתי מן ר׳ שמרי׳ שו״ב מראהטשוב שהעיד שבהיות אדמו״ר נ״ע בראהטשוב הי׳ לו שאלה בריאה והביאה לפני כ״ק ז״ל והזהירו ע״ד הסרכות שב׳ קצוותי׳ בריאה שיחמיר בכל עילה שימצא ולא יקיל אלא אם צד א׳ נסרך למקום שאין הנקב פוסל].

ח. ע׳ מד, ועל דרוסת הזאב: המהרי״ב פנה בשאלה זו גם להצ״צ, ותשובתו נדפסה בהשמטות לחלק המילואים סי׳ ח. ובהערות כ״ק אד״ש שם: ״בוך ע״ד מצות סימן כא כב. ושם נמצאו גם תשובות הרד״ל מביחאוו ומהרי״א עפשטיין מהאמיל על שאלה הא׳. וז״ל השואל ...״

ושם סימן טו-ז נמצא גם לשון שאלתו (בנידון הנ״ל) להרד״ל, ואחר העתק תשובת הרד״ל: ״וכמו כן נשאלה שאלה זו בדבר דה״ז בגסה מן הרב כו׳ מוהרי״א הלוי עפשטיין מהאמי׳ בצירוף שתי שאלות אחרות״ (שנדפסו לפנ״ז שם סי׳ ז-ח), וז״ל השאלה:

ע״ד דרוסת הזאב בגסה אשר רוב הפוסקים הראשונים מקילין בזה, וגם הרבה מגדולי פוסקי׳ האחרונים מקילין בדבר. ובפרט במקום הפ״מ, אלא שנוהגין להחמיר בודאי דרוסה עפ״י הב״ח כהפוסקי׳ שהובאו בש״ך סק״א וכ״כ בה״י ולה״פ - ובספק יש להקל עפ״י מ״ש בכו״פ - וכן הסכים הפר״מ, והנה פה מחנינו נכנס זאב לבין העדר שהיו בו ערך ק״ן שוורים ובעת היותו ביניהם לא ראו מה עשה בהם, רק שבצאתו נמצא בכמה שוורים שריטות בירך שלהם, ובמקצתם שריטו׳ נגד הסימנים, אשר לפי הנראה דאותם שלא נמצא בהם שום רושם ושריטה מותרים בפשיטות דלא הוו אלא ספק דרוסה, אלא דגם אותם שנמצאו בהם השריטות (שלא כנגד הסימנים) הי׳ מקום להתירם, דאין לדונם אלא כס״ד – דאימור בקוץ או בשן נעשו שריטות האלו, או שמא לא דרס נגד החלל או נגד בני מעים, ובר מן דין הנה בפי׳ שמיע לי מניה דמ״ר שמואל מ״ץ ממחנינו שנסע לאה״ק ששמע מאדמו״ר נ״ע שיש להקל אפי׳ בודאי דה״ז בגסה, ובנ״ד דהוא הפ״ג מאד הי׳ מהראוי לסמוך ע״ז עכ״פ אפי׳ באותן שנמצאו השריטות.

עוד באתי לשאול מן כת״ר על אותם שנמצאו בהם שריטו׳ הרבה נגד הסימנים שאיסורם מטעם ספק נקובת הוושט דאין אנו בקיאין [והוא בענין שא״א לשחוט למע׳ או למטה ממקום השריטו׳ דאל״כ הי׳ אפשר להקל בה״מ וכה״ג ע״י בדיקת הוושט מבפנים נגד מקום השריטו׳ שהוא מקום אחד וכמ״ש בש״ע אדמו׳ ז״ל סי׳ ל״ג סס״ק כ״ג ע״ש (לשו׳ י״ג וש״נ)] (וכמ״ש בסי׳ ל״ג ס״ח בהג״ה). אם יש להם היתר להשהו׳ י״ב חדש.

*להעיר מסה״ש קיץ ה׳ש״ת עמ׳ 152 שכ״ק אדמו״ר מהר״ש הניח קודם התפלה תדרש״י ותדר״ת שניהם ביחד (וראה גם לקו״ד ח״ד עמ׳ 1348, ויש כו״כ סתירות בענין ק״ש בתפילין קודם התפלה, ואכמ״ל).