לפני הבחירות הקודמות התפרסמו בעתון 'כפר חב"ד' מאמרים ומכתבים רבים בשאלת השאלות: עבור מי חב"ד תתן קולה. אבן-הבוחן הדומיננטית ביותר היתה: האם מועמד פלוני "אוהב חב"ד" הוא אם לאו. הלנו הוא אם לצרינו ח"ו. וכפועל יוצא: אין לנו להצביע עבור מפלגה שאחד ממועמדיה "שונא חב"ד" ר"ל.

לענ"ד נראה, שהוראותיו המוחלטות של הרבי מפריכות גישה זו לחלוטין; שתי הדרכות ברורות ניתנו מהרבי במשך עשרות שנים, ושתיהן היו בבחינת "הוראת קבע" שאין לזמן שליטה עליהן:

ההוראה הראשונה: על אנשי חב"ד להצביע עבור המפלגה החרדית ביותר.

ההוראה השניה: יש לעשות את כל המאמצים להקמת "חזית דתית מאוחדת" (חזית שהיתה אמורה לאחד את אגודת ישראל, פועלי אגו"י, המזרחי והפועל המזרחי – המפד"ל).

המפלגה שנחשבה תמיד ל"מפלגה החרדית ביותר", מעולם לא הלכה יד ביד עם חב"ד, ורובם המוחלט של העומדים בראשה לא נמנו עם "אוהבי חב"ד" (ואף גם זאת בלשון המעטה). המפד"ל – שכיום כמעט ונטשטש ההבדל התהומי שבינה לבינינו – עמדה במלחמה תמידית עם תנועת חב"ד. הן ב"קרבות נקודתיים" (כגון המלחמה המרה וארוכת השנים בין כפר-חב"ד למושב 'תוחלת') והן בקרבות עזים שניטשו לכל אורך החזית בשדה החינוך, כשהקמתו של כל בי"ס של 'רשת חב"ד' היתה מלווה במלחמה קשה עם המפד"ל וזרועותיה.

מלחמתו של הרבי ותנועת חב"ד לתיקון חוק "מיהו יהודי", היתה גם היא – ברוב שנותיה – נגד המפד"ל, ששלט על משרד הפנים. מלחמה שגררה בעקבותיה גם קרב פנים אל פנים (עד להתערבות הבג"צ) בפגיעות ישירות במוסדות חב"ד.

על אף כל הנתונים הללו, הורה הרבי את שתי הוראותיו הנ"ל, שמשמעותן: להצביע עבור מפלגה שאינה "אוהדת חב"ד" בעליל, ולהתאחד עם מפלגה שהח"כים שייבחרו (גם) בקולותיהם של אנשי חב"ד, עומדים במערכה תמידית נגד חב"ד ומוסדותיה.

מסקנה: שיקולי ההצבעה עבור מפלגה פלונית, אינם כוללים את בדיקתו של כל מועמד ומועמד לגופו, אלא את התאמתה של המפלגה להגדרה "המפלגה החרדית ביותר", או "חזית דתית מאוחדת".

האבסורד שבבדיקת דעותיו של מועמד אחד מני רבים, בא לידי ביטוי (בבחירות הקודמות) בטיעון שהיה נפוץ במחוזותינו: "אייכלר יחזיר שטחים"! כאילו באמת מישהו מתחשב בדעתו האישית של אייכלר (או כל ח"כ בודד אחר), לשם קביעת דרכה של המפלגה בנושא מהותי זה...

ומכאן לנשוא חלקה השני של הכותרת: מרזל! [במאמר מוסגר: כשנפנפו בשם "מרזל", טשטשו אגב כך את העובדה שהוא היה מספר שנים ברשימה, שבראשה עמד מיכאל קליינר, אדם חילוני לחלוטין, אלא שתומכי מרזל החליטו שהוא עונה לכל הקריטריונים הנדרשים מראש "המפלגה החרדית ביותר" שעבורה יצביעו חסידי חב"ד...].

בבחירות הקודמות פנה מרזל אל המכנה המשותף הנמוך של חוגים מסויימים, בסיסמה: "להפציץ את עזה"! סיסמה, שלצערנו, עשתה לה נפשות גם בין בחורים צעירים ונלהבים במחננו. הרי לנו פתרון מהיר וסופי: הפצצת עזה ובנותיה, חיסול מחנות הפליטים, ובזה יבוא הקץ לכל צרותינו!

היו לו גם הצדקה וגיבוי מההיסטוריה: איש לא יוכל לבוא אלינו בטענות, הרי גם בנות הברית הפציצו את דרזדן במלחמת העולם ומחו אותה מעל פני האדמה. ומה שמותר למעצמות מותר גם למרזל...

מה לעשות, בחורים אכן משתכנעים מטיעונים "חזקים" כאלו... אבל מי שעבר את גיל ה'טפש עשרה' ונכלל בהגדרה של "דעת לנבון נקל", מבין שאפילו אילו היה מרזל נבחר לכנסת, עזה היתה נשארת לעמוד על תלה. ולו רק בגלל שח"כ מן השורה האחרונה אינו ראש-ממשלה ואפילו לא שר-ביטחון. אילו היה מרזל חובש את ספסלי הכנסת, אולי אולי היה מתמנה לחבר בוועדה לזכויות האשה.

מכאן מסקנה נוספת: שיקולי הבחירה אינם צריכים להיות מונעים מחישוב האפשרות האם פלוני יעבור את אחוז החסימה או לא יעבור; אפילו אם ברי לנו בכל מאת האחוזים שהוא יעבור, הדבר אינו מצדיק את בזבוז הקולות למען סידור פרנסה לח"כ בודד ואפילו לא לזוג ח"כים מובטלים.

ח"כ בודד הוא נעדר השפעה לחלוטין. רק בקונסטלציה של אחת לאלף ורבבה יכול הוא להוות לשון מאזנים, אירוע שאינו נראה מציאותי במצב ההווה. איך שיהיה, לא שיקול שכזה צריך להנחות את הבחירה.

ואם ישאל השואל: שמענו איזה שיקולים אינם אמורים להיכלל ב"סל השיקולים". אך מהם השיקולים הנחוצים?

על כך אין בפי אלא הצעה אחת ויחידה, עלובה, שחוקה, נושנת ובלתי-יצירתית בעליל:

חסידי חב"ד צריכים לציית לרבי ולהצביע עבור המפלגה החרדית ביותר.

צריך להיות תמים ונאיבי (אני לא...) שחסידי חב"ד יחליפו את עורם ויהיו ל"חרדים". אבל אין מה לעשות. לענ"ד זה מה שהרבי רצה.

זה נשמע ממש לא רלוונטי: כאן מתנהל מאבק איתנים בין השמאל לימין, בין המרכז השמאלני למרכז הימני ובין הכתומים לאדומים (או הצהובים), זו השאלה "האמיתית" העומדת על הפרק, ואנחנו נלך ונצביע פתאום למפלגה חרדית שאינה עונה לשאלה כלל?!

דעתי, כנ"ל: זה מה שהרבי הורה. תמיד עמדו על הפרק שאלות גורליות הרות עולם, אך הוראתו זו של הרבי לא השתנתה בשינוי העתים.

כדי להרגיע את "המצפון" אפשר ללחוש באזניו: אל תשתטה להאמין שאלו שאתה חושב להצביע בעבורם אכן יעמדו בסיסמאותיהם ובהצהרותיהם! פקח עיניך וראה "איך נפלו גיבורים" וכיצד התכחשו "נאמני המולדת" לשבועותיהם. אל תשכח את נתניהו (שאנשי חב"ד עשו "סעודת הודאה" עם בחירתו...) ואת אשר עשה, ובטח לא שכחנו את שרון ("דין נצרים כדין תל-אביב"). יעמדו באמונתם רק אותם ח"כים נעדרי השלטון וההשפעה, אבל אלו אשר ליד ההגה – על דברתי! – כל הבטחותיהם אינן שוות להביאן אל "סל השיקולים".

מערכת בחירות אחר מערכת בחירות, חסידי חב"ד מצביעים ומתחרטים על שיקול דעתם המוטעה. אבל על מה יתחרט מי שציית להוראתו הברורה של הרבי?

נקודה נוספת למחשבה: גם אם יודעים אנו היטב שרובם של חסידי חב"ד אינם אוהבים להמנות עם ה"חרדים", אבל הצהרה גלויה על סלידה זו היא חמורה מאין כמוה. מכיון שכפר חב"ד מייצג את כלל חסידי חב"ד, מן הראוי שאנשי הכפר ישקלו היטב את הצבעתם (שאינה חשאית כלל וכלל), לבל תתפרש כמרידה גלויה בהוראתו של הרבי וכנתינת גט כריתות ליהדות הדתית בכלל ולחרדית בפרט.