כפר חב״ד
"איך נמלא לבבנו לעקור מנחלת אבותינו האיתנים"...
(שטר שד"רות מקהילת חב"ד בחברון, תר"ז)
שטר השד"רות המתפרסם בזה חושף תקופת שנים נוספת של היישוב החב"די בחברון, על מוראותיה שלא היו מתועדות עד כה.
מבין שיטי התעודה נחשפת גם עובדת עלייתו ארצה של אחד מגדולי תלמידיו של אדמו"ר הזקן, שהוא מעתה "אבי משפחת סלונים באה"ק".
============
וזאת לפנים בישראל, כשיצא שד"ר מאה"ק למסעו בחו"ל, היה נושא עמו באמתחתו 'כתב שד"רות' מאת שולחיו, שהיה מהווה אישור לכך שהוא נתמנה לשליחות זו מטעם עיר פלונית או "כולל" פלוני. בשטר זה היו המשלחים מספרים בשבחו של השד"ר, בשבח אנשי המקום שאליו הוא נשלח ובשבח ארץ הקודש והערים שלמענן יצא השד"ר לשליחותו.
עובדות היסטוריות לאין ספור ניתן ללמוד ממאות השטרות הנודעים לנו, הן על ארץ ישראל ויושביה, הן באשר ליושבי קהילות ישראל בחו"ל והן על הקשרים ההדדיים שנטוו במשך מאות שנים בין יושבי הארץ לאחיהם שבגולה.
לנושא זה הוקדש בזמנו ספרו המונומנטלי של א' יערי "שלוחי ארץ ישראל" (ירושלים תשי"א) שבו למעלה מ900- עמודים; מאז ועד היום נתפרסם חומר חדש שיש בו כדי לפרנס כרך נוסף שאינו קטן ממנו, ובנוגע ליישוב החב"די שבא"י נתמצה החומר שבאגרות השד"רים ותעודותיהם בספרו המקיף של הרה"ח רש"ב לוין שי' "תולדות חב"ד באה"ק" (ברוקלין תשמ"ח).
חקר תולדות ישוב אה"ק אינו שוקט על שמריו, ומפקידה לפקידה נחשפים מסמכים השופכים אור חדש על נקודות שנתעלמו עד כה מן העין.
התעודה שלפנינו ניתנה לשד"ר ר' משה יפה מחברון, שאודותיו ואודות מסעותיו כבר למדנו מעט בעבר (ראה: "תולדות חב"ד באה"ק", עמ' נד-נה). אלא שעתה יכולים אנו לתקן ולהוסיף על הידוע עד כה: אם שם מסופר על שליחות שלו שהתקיימה לפני חודש שבט תר"ג, הרי שמהשטר שלפנינו יכולים אנו לדייק יותר, ולומר ששליחותו זו היתה להודו, ששם היה חמש שנים לפני השליחות הנוכחית, דהיינו בשנת תר"ב.
שליחות נוספת שעליה נכתב שם, היא שליחותו למצרים, תימן והודו, שאודותיה למדנו משטר שניתן לר' משה יפה מאת כולל החסידים בטבריה בחודש אלול תר"ו. על-פי המסמך הנוכחי שניתן לו בחברון בחודש כסלו תר"ז, יכולים אנו לקבוע כמעט בוודאות, שאותה שליחות מטעם אנשי טבריה לא יצאה כלל אל הפועל, והשד"ר יצא למסעיו רק אחרי שקיבל את שליחותם זו של אנשי חב"ד שבחברון. ומכתביו שנשלחו מהודו בשלהי תר"ז ובתחילת תר"ח ("שלוחי א"י", עמ' 788), נכתבו בעיצומה של שליחות חברון ולא במהלכה של שליחות טבריה (שלא התקיימה, כנ"ל).
בכתבי השד"רות נהגו השולחים לתאר בציוריות את תלאותיהן של ישראל באה"ק, ובתולדות היישוב החב"די באותה תקופה ידועים התיאורים על הפרעות שהתחוללו בחברון בשנת תקצ"ד, ששיאן היה בכ"ח תמוז ("תולדות חב"ד באה"ק, פרק יא). כעבור שנים ספורות נפרעו בחברון פרעות בשנת תר"א, ומהמסמך שלפנינו למדנו על הפרעות של כ"ח באייר תר"ו.
תכיפותן של הצרות כמעט וגרמו לאנ"ש תושבי חברון לעקור משם ולהתיישב בעיר אחרת מערי הקודש, ובתעודה הנוכחית נמנות שלוש הסיבות שמנעו מהם לבצע את מחשבתם זו.
לא עסקנו כלל באישיותם של החותמים, שאודות רובם (עשרה מתוך ארבעה-עשר) ניתן ללמוד בס' "תולדות חב"ד באה"ק" הנ"ל. מארבעת הנוספים – שצויינו כאן בכוכבית [*] – הצלחנו לזהות שניים: את ר' צבי הירש רבינוביץ, שהוא, כנראה, חתנו של הרה"ח ר' שמעון מנשה חייקין (ראה: 'כפר חב"ד' גל' 933, עמ' 29), ואת ר' משה שלמה זלמן סלונים – שבו נעסוק עוד להלן בהרחבה.
בינ"ו עמ"י עש"ו
ישראל אשר בך אתפאר, המשובח והמפואר, בני ישראל השרידים אנשי קודש, מלכים עומדים, תופסי התורה בקדושה ובטהרה, היושבים ראשונה, כולם כאחד מתאספין יחד לעשות משפט וצדק, להחזיק כל בדק, הם מלכיהם שריהם, הם מריקים שקיהם, לעשות צדקה וחסד, מן הגזע ומן השרשים, כולם קדושים.
ישראל עם קרובו .. כולם אהובים .. גזברים ואמרכלים .. בסוד קדושים.
ישראל בדרכי יהלכו .. כולם ברורים .. הדיינים המצויינים .. הרבנים המובהקים .. מביני מדע ודעת קדושים.
ישראל נחל קדומים, נדיבי עמים, אור במושבותם, בחצריהם ובטירותם, אשר במדינת הודו הנקראת אינדייא, כולם גבורים, אור לישרים, אשא עיני אל הע'רים במביי ובאנגלא הנקר' כלכתא, ועיר אדען במדינת תימן וסביבותיהם, שוי"ר בקול קדושים.
אתה ה' לעד תשמרם, וכצנה רצון תעטרם, כסא כבוד ינחילם, וינשאם וינטלם. עוד ינובון בשיבה, ברבות הטובה ורוח נדיבה, עטרת בנים ותפארת בני בנים, עד כי יבא שילה בבי"א.
מגן אבות בעזרו, יגן ויפרוס סוכת שלומו, ויתן עוז לעמו, שלמים מרובים .. אנן דמסגינן בשלמותא על ישראל ועל רבנן ועל תלמידיהון .. יתובי יתבינן צלויי מצלינן האידנא בקול תפלות, לעלות העילות, נכח שערי שמים, תפלה דרבים, בוקעת ועולה, מאד נעלה, במקום קדשינו אצל מערת המכפלה מנוחות אבותינו הקדושים, קדשי הקדשים, מוסדי הארץ ועמודי תבל. הביטו אל צור חוצבתם, המה האיתנים אברהם יצחק יעקב ישיני חברון, ותמן תנינן ומצלינן .. למען חייכם, ד' צבאות יגן עליכם .. ציון במשפט תפדה ושביה ב-צדקה.
חסד לאברהם בבתי מדרשינו, שם חביון עוזינו, להסתופף בצל קדושת אברהם אבינו .. על התורה ועל העבודה זו תפלה .. הנה אנחנו בקודש פה עה"ק חברון תוב"ב, כוללינו נהדר בקודש קהלא קדישא אשכנזים חב"ד, לתשוקת נפשם באהבת חבת הקודש במקום קדוש בארצינו ארצות החיים .. שם שם לו חוק ומשפט ושם נסע'ו הלכו ובאו למקום קדוש יהלכו, הקטני' עם הגדולים, לפלפל בסברא להעלות אור תורה, הלכה פסוקה, בשם כל ישראל, כל העם היושבים עליה, כולם קדושים, מן הגזע ומן השרשים, ת"ח יקרים צדיקים וישרים, כולם ברורים חסידים ואנשי מעשה, דגרסי באורייתא קדישתא בסוד קדושים, משימי לילות כימים, אחוזים בחבלי נעימים .. להבין ולהורות ולירד לעומקה של הלכה, התלמידים הבאים לידע, ואת המעשה אשר יעשון בשם כל ישראל יכונה, לגלות טעמי תורה, טועמיה חיים זכו, וצדיקים יסמכו יעלזו חסידים באהבת דודים, לשמור מזוזות פתחי חיי עולם, ולעשות אך טוב ו-חסד.
פחד יצחק האר פניך ונושעה משברון לבבינו ומצוקת רוחינו וגודל עניינו ולחצינו, אמנם כן נתהלכה ברחבה להשמיע ולהודיע לאחינו אנשי גאולתינו ומרחמינו, מכל הצרות החוטפות ועוברות עלינו, עברה וזעם וצרה כמבכירה, צרות צרורות ודבוקות זו לזו, עד הראשונה לא כלתה ונגמרה, שניה ממהרת לבא וגדולה מחברתה, עד שמשכחת את הראשונה, ואין לך יום שאין קללתו מרובה. והן בעו"ה היוקר הגדול והנורא אשר נתהוה בכל ארבע ארצות הק', אשר הת"ח אינם שבעים לחם לפי הטף דלא סגי בלאו הכי, ואנו אין בפינו קול ענות להת"ח הי"ו בהתחננם אלינו לנהלם בלחם לשבר רעבון בתיהם כי רבה היא. המדה של חטים אשר היתה נהוגה מימים ימימה לקנותה בארבע גרו"ש, וזה שנתיים הרעב בקרב הארץ נמכרת בעשרים גרו"ש, על חד כפל ארבעה וחמשה. ומי הוא אשר יכול להמציא טרף נפשו ונפשות ביתו לעתות בצרה כאלה, וזו היא צרה אשר התגברה בכל ארבע ארצות הק' ת"ו.
חוץ מן הכלל, הנה בפרט מכתינו ענושה יותר מכל שארי העיירות הק', והוא התלאה רבה אשר פה עלינו מאילי הארץ, אשר אין כהנה לרוע בשום עיר בארצינו הק' ת"ו, אשר המה פתנים אכזרי' נחשים שרפים שאין להם לחש, ונש'כיהם כהלכתם, אוכלי בשרינו בכל פה ואומרים מדוד והבא, יגענו ולא הונח לנו. כי כל כך המה רעים וחטאים, עד שפרקו עול מלכות מעליהם, ועמדו במרדם שנה שעברה, ולא אבו שמוע לשום דבר מלך ושלטון, ושלח המלך עליהם גייסות לכבשם, וגברום אילי הארץ בפעם הראשונה. ואנחנו סבלנו צרות רבות מכל אחד האומר אני ואפסי ותנו לי, וכן כולם, רבת שבעה לה נפשינו, ובפחד ופחת כל השנה ישבנו, נכפפה קומתינו אפילו לפני הקטן שבקטנים, כי כולם היו חגורי חרב עסוקים במלחמתם, בגודל מרדם וגובה לבבם, עבדים משלו בנו פורק אין מידם. עד שבמלחמה האחרונה שלח המלך חיילותיו על אפם ועל חמתם, להנקם מאויביו ומורדיו, והכניעם והשפילם, ותנתן דת למהר שלל (חז) [חש] בז כל אשר בבתיהם ביום כ"ח בחו' אייר העבר. ויבואו חיל המלך אל תוך העיר בטח, ובהדי הוצא לקי כרבא, ונשללנו גם אנחנו בעו"ה, ובפחדים עצומים, וכל אחד מאתנו הי' כפסע בינו ובין המות, מכלי קרב כלי המשחית רח"ל. ואם באנו לספר רובי צרותינו יכלו ימים ולילות לכותבה על מגילות, ותקצרנה היריעות. הלא להשמיע את צערינו דאבה נפשינו.
והאחרון הכביד, נמוגים ארץ וכל יושביה משמוע צרות אחינו אנשי פלניי' בארץ מולדתינו, אשר מחדשים עליהם צרות רבות וגזירות קשות, גדול כים שברם מקושי השעבוד, אשר לא [יאומן] כי יסופר בפרטיות וד"ל. אוי נא לנו על שברם בכפליים, אחת היא התלאה אשר מצאתם, שניה לה שאין [ידם] משגת להשתתף בצערינו כימי קדם. ועינינו תרדנה דמעה בקול בכיה מעומקא דליבא, על רוב גולת ישראל כיונה הומה .. צר לנו מכל צד ופינה, עד שבשנה זו עלה על לבבינו מחמת גודל תלאותינו לבטל ישובינו מפה עה"ק חברון, ולטלטל את כל הכולל שלנו למקום אחר מארבע ארצות הק', כי קצה נפשינו מגודל משא כבד המוטל עלינו מאילי הארץ. אבל קשה עלינו מאד פרידתינו, א' איך נמלא לבבינו לעקור ישוב המוסד מכמה שנים במקום קדוש כזה, נחלת אבותינו האיתנים. ותו, הלא לזה צריכים ממון רב לעקור דירתינו מפה ולקבוע ישובינו בשארי ארצות הק'. ועוד בה שלישי' והיתה לבא'ר, מרובי החובות המוטלי' עלינו לפרוע, כי גדלה אשמתינו עד למאת אלף אריות גברו.
אנא אחינו מרחמינו, שימו לבבכם לכל האמור, כי כל ישראל ערבים זה לזה, ואם אנו יושבי הארץ סובלים יסורים קשים, הלא כללות ישראל הם נפש אחת וחיבור גזע אחד, וכאשר יכאב לאבר אחד ידאבו כל האברים. כן אחינו מרחמי נפשינו, היו נכונים לעזרתינו לחננינו בדבר ישועה ורחמים מגרני צדקתם, יבוזו כסף יבוזו זהב במדי דמנכר, והם יקבלו שלימות מאתנו ברוחניות, ואנחנו נקבל מהם עזרה בצרות בפועל ממש .. והם נפשות נאנחים, הנדכאים ביסורי אה"ק, באשגחותא תדירא מאלקא דארעא קדישא, לזכך את הדור ביסורי אנשי המעמד, העומדים על משמרת הקודש בצלא דמהימנותא, ומעוררי אהבת דודים לעילא ולעילא. נא ברי לבב רחמם יכמרו על שארית פליטתינו, לחון ורב להושיע ב-צדקה.
תפארת ישראל, שומעים צעקת אביונים, זה לכם הדבר מאז תקפו עלינו הצרות .. בלתי אל אחינו שבגולה עיניהם תולה, כי יופיע ה' מדת הרחמים בלבותם למען ירחמו עלינו .. וראינו אשר יחשב לנו עון גדול ח"ו אם נשים יד לפה ונשקוט. על כן קמנו ונתעודד ושפר קדמנא לשלוח שליח מצוה אל אחינו אנשי גאולתינו .. להודיע בשער בת רבים דוחקינו עניינו ולחצינו .. והסכמנו לשלוח את ידי"ן מעלת הרב הכולל .. מוהר"ר משה יפה אשכנזי הי"ו. בו בחרנו מתרי טעמי, חדא שכבר דשו בי' רבים ולבו גס בהם, ומכירי' רומעכ"ה מכבר להרב שד"ר לן הנז' מאז היותו שמה זה חמש שנים, וגם הוא מכיר בכל אחד מהם כפי מעלתו וכבודו ותוארו. שנית, כי זה האיש משה ל'ו ידענו שהוא איש דברים וידע לספר ולהעריך כל צערינו בעצם, וגם מורגל באלה מסעי, ונאמן רוח ציר אמונים. כי על כן סמכנו ידינו עליו בכל כחינו.
וא-ל שדי יתן לו רחמים שעל ידו יצמח לנו קרן ישועה קיימת .. ויעשו אתנו תוספת מרובה, לפי צוק העתים ומקרות גדולות אשר שטפונו למעלה ראש. והחכמים יבינו מדעתם כי מעלין בקודש ולא מורידין .. איפה זאת עשו להניף ולהרים נדבה חדשה נדבה חשובה, בעינא טבא, בעין חמלה ורוח נדיבה, ביתר שאת מאז ומקדם .. וא-ל שדי יתן לנו רחמים בעיניכם, יחי לבבכם, והתעוררו כרב חסדיכם, כאשר מאז סיפר לנו הרב השד"ר טוב לבבם הטהור ויקר חסדם כי רבה היא, כן עתה תרהיבו בנפשינו עוז לחלות ולחנן אל פני הדרת כבודם למען החיות עם רב מישראל .. וידבר משה אל בני ישראל המתנדבים בעם .. זרעו לכם לצדקה .. ונחשב להם לפני ה' כאלו הקריבו זבחי עולות חובה, ושלמי נדבה. ויברך אתכם איש אשר כברכתו יבורך גב'יר, ויכון כסאו ב-חסד.
מגיני ארץ, לאלדי הארץ מאד נעלה .. הביטו וראו בענינו כי רבו מכאובינו וצרות לבבינו .. בבא לפניכם הרב השד"ר הנז' ומשה נגש אל מול פני כבודכם הרמה, ומפתח שפתי משרים משה ידבר ויספר את כל פרשת העבר, יתר מכל הכתוב כאן, כי הוא ידע צערינו ויגידה לפני אחינו הנדיבים .. יחי לבבכם ברב חמלה, לקיים עליכם מעשה הצדקה הגדולה. מי לה' אלינו, ויתאספו ראשי עם אלדי אברהם בחבת הקודש, תת כבוד לה' לעמו קרן ירים, איש את רעיהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק ונתחזק בעד עמינו וערי אלדינו, ויביאו הנשיאים ליד שלוחינו, כסף פקודי החיל, אשר יראת ה' נגע בלבם, לגבות ולאסוף להניף ולהרים, את תרומת הקדשים, מכל נדיב לב האנשים ונשים, רחמנים ורחמניות, יתנשאו לעומת החיות.
תחזקנה ידיהם בכל נדבתם מלבם הטהור .. וישלחו הצדיקים ידיהם להטיב לטובים ולישרים, ויעבירו קול במחנה העברים, לעשות לה' החכם בחכמתו, הגביר בגבורתו, העשיר בעשרו ימלאו יד שלוחינו ברכה כאשר יוכל שאת. ויהללוהו בקהל עם ובמושב זקנים יכבדוהו, כי ראוי והגון הוא לכל דבר שבקדושה. ומי בכם ירא ה' בגדול המעשה, ללכת עמו לכל אשר שם הריוח והצלה, לעורר נדיבי עמו ברב חמלה .. איש אשר פריו יתן בעט'ו לרשום בפנקס שביד הרב השד"ר הנז' היו יהי' משובח ומפואר בלשון חסידיו, על טוב יזכר שמו. ואנחנו ל'ו נדע לברך אותם בשמותם למקומותם, ותהי' עומדת לעד צדקתם, כל מגישי מנחה ב-צדקה.
ברית ראשונים לשוכן מעונים, מתרצה לעמו בתפלה ובתחנונים, וגדולה תפלה היא העולה בהר ה' ובמקום קדשו, די אנן מצלאין בעד אחינו שבגולה אצל כל מקומות הקדושים אשר בארץ המה. ראשון בק' מול מערת המכפלה מנוחות אבותינו הקדושים והאמהות זיע"א, ואצל מקום קדשי הקדו'שים אורות העליונים מצבת ק' עתניאל בן קנז השופט הראשון בישראל זי"ע, ועל טהרת קדושת איש חסידינו ישי אבי דוד זי"ע, ועל טהרת קדושת אבנר בן נר זי"ע, ונביאי קשוט קודש מצבתם ומנוחתם כולו אומר כבוד גד החוזה ונתן הנביא, ועל טהרת מצבת הקודש, קדוש ה' מכובד בעה"מ ספר ראשית חכמה זי"ע, ואצל מצ"ק ח'ק לישראל בעהמ"ס חסד לאברהם, ואצל מנוחות שארי הקדושים, תנאים ואמוראים, גאונים וצדיקים וצדקניות, זכותם יגן עליכם ועל בניכם.
והיה הטוב ההוא אשר ייטיבו הטובים יראה אל ה' .. יהי שלום בחילם ושלוה בארמנותם, בחצריהם ובטירותם. ובימיהם ובימינו תושע יאודה וישראל .. וישבעו ששון ושמחה, באהבה ואחוה, כולם .. ..עתים כנה'ר וכרצון.
החותמים בברכה שלימה, עמוסי התלאות, מייחלי ישועות, חו"ר פקומ"ש כוללינו אשכנזים אנשי חב"ד פעה"ק חברון .. ביום ג' י"ט לח' כסליו שו"פ וברחמים גד'ולים א'קבצך לפ"ג [=תר"ז לפ"ק] וש"ר חיים חן ו-חסד.
נאם שמואל סג"ל מו"צ דק' ראהאטשאוו
ונאם משה שלמה זלמן בלאאמ"ו הרב מו"ה אליעזר סלאנים משקלאב [*]
ונאם יעקב בהרב מוהר"ר משה שלמה זלמן סלאנים שי'
ונאם שמעון מנשה בלא"א מו"ה משה זללה"ה [חייקין]
ונאם משה בלא"א מו"ה שמעון ז"ל שמערלינג
ונאם יוסף יהודא ליב בלא"א מו"ה משה שמערלינג
ונאם צבי הירש בלא"א מו"ה יחיאל נ"י ראבינאוויץ [*]
נאם אביגדור בהמנוח מוהר"ר יעקב זבולון זללה"ה
ונאם שלמה זלמן בא"א מוה"ר אלכסנדר זללה"ה קאבלקין
ונאם יהודא ליב סענר [חטריק]
ונאם יוסף בא"א הרב מוהר"ר משה הילל זלה"ה
ונאם שניאור זלמן במ' מנחם מענדיל ז"ל מהאמי' סת"ם [מנדלוביץ]
ונאום אהרן מרדכי בא"א מו"ה מאיר כ"ץ זצלה"ה [*]
ונאם יצחק בא"א מוהר"ר אלי' ז"ל(?) עפשטיין [*]
בינ"ו עמ"י עש"ו: בשם ה' נעשה ונצליח, עזרי מעם ה', עושה שמים וארץ.
שוי"ר: שלום וישע רב. בבי"א: במהרה בימינו אמן. אב"א: אי בעית אימא. בעו"ה: בעוונותינו הרבים. ידי"ן: ידיד נפשנו.
רומעכ"ה: רום מעלת כבודם הרם. עה"כ: על הכתב. אחב"י: אחינו בני ישראל. כ"א: כי אם. בעה"מ: בעל המחבר. מצ"ק: מצבת קודש. בעהמ"ס: בעל המחבר ספר. חו"ר פקומ"ש: חכמי ורבני פקידי ומשגיחים. שו"פ: שנת ופרט. לפ"ג: לפרט גדול. וש"ר: ושלום רב.
הרה"ח ר' זלמן רויזעס
זקן בני משפחת "סלונים" באה"ק
מחבר הס' 'בית רבי' (א, פרק כו) מונה את "תלמידיו הגדולים והמפורסמים" של אדמו"ר הזקן, ובין הראשונים שבהם נרשם:
הרה"ח המפורסם ר' זלמן רויזעס זלה"ה משקלאוו, אחיו של הר"ר איסר הנ"ל [הרה"ח ר' איסר קיסעס משקלאוו, בן הגאון ר' אליעזר גראייעווער מסלאנים (בעל 'משנת דראב"י') מגזע המהרש"א והרמ"א ועוד כמה גאונים], וגיסו של הר"ר פנחס הנ"ל [הרה"ח ר' פנחס רויזעס משקלאוו]. היה גם-כן מחסידי רבינו הגדולים, והיה גם-כן מצויין מאד בקבלת הד"ח ובחזרת הד"ח והיה חוזר לפני אנ"ש. אחר-כך היה נוסע לאדמו"ר האמצעי נ"ע, וגם היה מחותנו (כי הר"ר יעקב כולי בן הר"ר זלמן היה חתן אדמו"ר הנ"ל). במלשינות שהלשינו את אדמו"ר האמצעי נ"ע הלשינו גם אותו, וגם הוא ישב תפוס בוויטעבסק וגם דינו יצא בצדק ב"ה.
בס' 'דעת קדושים' (עמ' 22 הע' 1) מביא המחבר רי"ט אייזינשטט מתוך כתביו של ר' שלום מרובזעוויץ את שמות בניו של הר"ר אליעזר סלונים מאשתו השניה, והשניים הראשונים הם: [א] הגביר הגאון מ' זלמן רויזאס בשקלאב (גיסו של הרה"ג מוה' פנחס רויזאס, ויחדיו למדו תורה כמה שנים בחדר סגור ומסוגר). [ב] הרב החריף הצדיק מוה' איסר בשקלאב, נקוב בשם ר' איסר קישעס.
כאמור, גם הר"ר זלמן היה עצור יחד עם אדמו"ר האמצעי; עובדה זו מאוששת גם במסמכים הרשמיים של המאסר, ובספרו של הרה"ח רש"ב לוין שי' 'מאסר וגאולת אדמו"ר האמצעי' (עמ' לה-לו) נדפס התיעוד אודות חקירתו באותה שעה.
בחקירה זו (שנערכה ביום ה' מרחשון תקפ"ו) נרשם שהוא בן 53 (יליד תקל"ג בערך), נשוי ואב לילדים.
הכל היה טוב ויפה, עד שבשנת תרצ"ו נדפס ב'קבץ על יד' המאמר "משפחות ק"ק שקלאב" (ע"פ פנקס הנפטרים), ושם (בעמ' קעו) כתב עורך הרשימה מר ש' ברמן את הדברים הבאים (כאן בקצת קיצורי לשון ותיקוני סגנון):
רי"ט אייזינשטט בספרו 'דעת קדושים' מביא בשם ר' שלום מרובזעוויץ, שהר"ר זלמן רויזעש היה בן הג"מ אליעזר גרייעווער בעל "משנת דראב"י", אולם לדבריו אין שחר; הוא בעצמו כותב שם בספרו שהרר"א גרייעווער נולד בשנת תק"ד, ואם כן בשנת תקמ"ו היה הר"ר אליעזר בן מ"ב שנה. ובשנה זו נפטר בן להר"ר זלמן רויזעש וכתוב עליו בפנקס הנוכחי: "מוהר"ר משה במוהר"ר זלמן רויזעש". ועתה נחקור נא עפ"ז לדעת בן כמה שנים היה ר' זלמן רויזעש ביום מות בנו זה. נניח שבעת היוולד לו בנו היה הוא בן ט"ז שנה, ובנו במותו היה ג"כ בן ט"ז שנה, לא פחות, יען כי תארוהו בתואר "מוהר"ר" שלא מן המנהג לתאר כך נערים צעירים. ואם כן היה אז ר' זלמן בן ל"ב שנה ונולד בשנת תקי"ד, בעת היות הרר"א גרייעווער רק בן עשר שנים. ולפי דברי אייזינשטט היה ר' זלמן בן לר' אליעזר הנ"ל מאשתו השניה. ועתה נשאל: היש שטות גדולה מזו להאמין כי ילד בן עשר שנים כבר הספיק לקחת אשה ולהוליד בן ולהתאלמן אח"כ ולישא אשה אחרת ולהוליד בן שני?! אכן באמת כל דברי מר אייזינשטט בשם ר' שלום הנ"ל הם "עורבא פרח!" ור' זלמן רויזעש לא היה אפילו קרוב באיזה צד להר"ר אליעזר גראייעווער כלל וכלל. עד כאן דבריו של בערמאן.
על דבריו אלו יש להעיר כמה הערות:
ראשית: בעל השמועה ר' שלום מרובזעוויץ אינו סתם אדם מן השוק, אלא הוא בנו של ר' יצחק אייזיק – בנו בכורו של הג"ר אליעזר גראייעווער! (ראה ב'דעת קדושים', עמ' 26). והוא עומד ומעיד לפנינו שהר"ר זלמן רויזעש היה אח (מן האב) של אביו! ולא זו בלבד, הוא גם יודע לספר שהר"ר זלמן נשא בזיווג שני את מרת מיניא בת אחיו ר' יצחק אייזיק הנ"ל (שהיא אחותו של ר' שלום דנן!). ואנחנו נאמר שאין שחר לדבריו?!
שנית: עובדת היותם של הר"ר זלמן רוזעש והר"ר איסר אחים, בני הר"ר אליעזר גראייעווער, לא נתחדשה עם הדפסת ה'דעת קדושים' (בשנים תרנ"ז-תרנ"ח); כך כותב גם נכדו של הר"ר איסר הנ"ל בס' 'ילקוט משפחות' (עמ' ט) שנדפס בשנת תרנ"ג, ועוד קודם לכן ב'תולדות אנשי שם' (עמ' 29 אות יב) שנדפס בשנת תרל"ח נאמר שר' יעקב סלונים [בנו של ר' זלמן רויזעס] הוא נכדו של הר"ר אליעזר הנ"ל – ודברים אלו אמורים מפי נכדו של הר"ר יעקב סלונים.
ומה נעשה לקושייתו של מר ברמן?
תחילה עלינו לדעת שהכותב לא דק בציטוטו מהפנקס, שלא נכתב שם "מוהר"ר משה" כפי שהעתיק אלא "מו"ה משה". ואם כל חילו לקביעת גילו של הנפטר הוא מתואר הכבוד הזה, י"ל שלא הרי "מו"ה" כהרי "מוהר"ר".
אבל גם לדידן קשה קצת לומר שבשנת תקמ"ו נפטר לו בנו 'מו"ה משה', בה בשעה שהוא עצמו נולד רק בשנת תקל"ג לערך.
אך יש לקבוע בוודאות שהנפטר מו"ה משה אינו בנו של הר"ר זלמן רויזעס דנן, מפני שהוא עצמו היה שמו משה!
שהרי מכבר ידוע נוסח מצבתו של בנו הר"ר יעקב כולי (שהעתקתה נדפסה ב'תולדות חכמי ירושלים', ג, עמ' 249), ושם מפורש שמו המלא של אביו: הרב החסיד המפ' מו"ה משה שלמה זלמן! (ראה בתמונת המציבה הנתונה כאן).
ועל-כרחנו לומר ששני "ר' זלמן רויזעש" הם: האחד הר"ר זלמן דנן שנקרא "רויזעש" על-שם חותנתו, והשני ר' זלמן שיתכן שנקרא כך מטעם אחר (ואולי היה בנה של אותה רויזא, כפי שמצינו שאחיו נקרא ר' איסר קישעס על-שם חותנתו, ולו גיס ר' יוסף קישעס שנקרא כך על-שם אמו). והנפטר מו"ה משה הוא בנו של ר' זלמן רויזעש השני.
גם בתעודת החקירה הנ"ל נמסר, ששם אביו הוא "אליעזר" וכינוי משפחתו "סלונים", עובדה התואמת את דבר היותו בנו של ר' אליעזר גראייעווער אבי משפחת סלונים.
* * *
עוד נאמר בס' 'דעת קדושים' (שם) בשמו של ר' שלום מרובזעוויץ: אחר מות אשתו הראשונה נשא [הר"ר זלמן רויזעס] בזקנותו את ה' מיניא בת אחיו מ' יצחק אייזיק, ונסע עמה לארץ הקדושה. ואחר היותו כשנה תמימה שם נפטר.
עלייתו של הר"ר זלמן רויזעס לאה"ק לא נזכרה ב'בית רבי' וגם לא בשאר המקורות החב"דיים. אחד הוא מר מ"ש סלונים בספרו 'תולדות משפחת הרב מלאדי', שבהעתיקו (בעמ' 50) את דברי ה'בית רבי' אודות הר"ר זלמן רויזעס, הוסיף עליו משפט אחד: "לעת זקנותו בא לאה"ק ושם מנו"כ". אך ניכר שלא היה לפניו מידע נוסף על האמור ב'דעת קדושים' הנ"ל.
עתה, כשלפנינו כתב השד"רות שבו חתום גם "משה שלמה זלמן בלאאמ"ו הרב מו"ה אליעזר סלאנים משקלאב", הנה לא זו בלבד שזו הוכחה מוחלטת לעובדת היותו בן להרה"ג ר' אליעזר סלונים משקלוב, אלא שלפנינו גם תיעוד ראשוני לעלייתו לאה"ק.
בכך מתאפשר לנו גם לשער את מועד עלייתו; שהרי ר' שלום הנ"ל – נכד אחיו – מעיד שהוא חי באה"ק כשנה תמימה, לפיכך אין להקדים את עלייתו לחורף של שנת תר"ו.
בנו הרה"ח ר' יעקב כולי ומשפחתו עלו בערך בשנת תר"ד-תר"ה, ואם נכונים הם כל הנתונים וההשערות שבידינו, הרי שהרה"ח ר' זלמן רויזעס לא נתלווה לבני משפחתו בעלותם ארצה, אלא הגיע אחריהם.
נוסח כתב השד"רות נדפס בקיצורים
וכאן הוא בשלימותו:
בינ"ו עמ"י עש"ו
ישראל אשר בך אתפאר, המשובח והמפואר, בני ישראל השרידים אנשי קודש, מלכים עומדים, תופסי התורה בקדושה ובטהרה, היושבים ראשונה, כולם כאחד מתאספין יחד לעשות משפט וצדק, להחזיק כל בדק, הם מלכיהם שריהם, הם מריקים שקיהם, לעשות צדקה וחסד, מן הגזע ומן השרשים, כולם קדושים.
ישראל עם קרובו, זרע אברהם אוהבו, אנשי הצבא, כל צבאות ה' לעשות רצון קונם באונם והונם, אנשי אמת יראי אלדים, כולם אהובים, מקיימין את התורה, ליאודים היתה אורה, הרועים בשושנים, גזברים ואמרכלים, נטעי נאמנים, קודש הלולים בסוד קדושים.
ישראל בדרכי יהלכו, גדולים צדיקים, מאירים כברקים, החכמים השלמים, הגבירים הרמים, ישרים ותמימים, הפרתמים כולם ברורים. ולעומתם ינשאו האופנים, הדיינים המצויינים, המה הבונים, הרבנים המובהקים, מלאים זיו ומפיקים, מביני מדע ודעת קדושים.
ישראל נחל קדומים, נדיבי עמים, אור במושבותם, בחצריהם ובטירותם, אשר במדינת הודו הנקראת אינדייא, כולם גבורים, אור לישרים, אשא עיני אל הע'רים במביי ובאנגלא הנקר' כלכתא, ועיר אדען במדינת תימן וסביבותיהם, שוי"ר בקול קדושים.
אתה ה' לעד תשמרם, וכצנה רצון תעטרם, כסא כבוד ינחילם, וינשאם וינטלם. עוד ינובון בשיבה, ברבות הטובה ורוח נדיבה, עטרת בנים ותפארת בני בנים, עד כי יבא שילה בבי"א.
מגן אבות בעזרו, יגן ויפרוס סוכת שלומו, ויתן עוז לעמו, שלמים מרובים. יפרח כטל לישראל, אנן דמסגינן בשלמותא על ישראל ועל רבנן ועל תלמידיהון, ש'בחי שלמי צבור חובה ונדבה, באהבה רבה, לעילא מן כל ברכתא, היא הע'ולה, דרישת שלום לעמו מארצו, יתובי יתבינן צלויי מצלינן האידנא בקול תפלות, לעלות העילות, נכח שערי שמים, תפלה דרבים, בוקעת ועולה, מאד נעלה, במקום קדשינו אצל מערת המכפלה מנוחות אבותינו הקדושים, קדשי הקדשים, מוסדי הארץ ועמודי תבל. הביטו אל צור חוצבתם, המה האיתנים אברהם יצחק יעקב ישיני חברון, ותמן תנינן ומצלינן, ולי-ה עינינו, תכון תפלתינו, בקול הבע'רה, מלב ונפש ביראה ואהבה, כשלהבת העולה מאליה, לדבק במקור העליון בתשוקה רבה, למען חייכם, ד' צבאות יגן עליכם, יקום ה' ויפוצו אויביכם, יתן לכם ה' ומצאן מנוחה, ונס יגון ואנחה. ההלל והשמחה בקיבוץ בניה לתככי ירושלם ולאקמא שכינתא מעפרא, כללות ישראל הנקראת כלה כלולה, כאמור כמשוש חתן על כלה ישיש עליך אלקיך. ובירושלם תנוחמו, ובתפארת עוזמו ירומו, ובאו ציון ברינה, בבוא כל ישראל ליראות שלש פעמים בשנה, וישבעו מזיו השכינה, עין בענין תחזנה, ישראל שרויים על אדמתם, לעולם תהיה נחלתם. וצדיקים יראו וישמחו, יחיו דגן ויפרחו, שושנת ישראל יציץ ופרח, כשמש יזרח, כבוד אלקים.. ומלכותו מלכות כל עולמים, יבן מקדשו כמו רמים, והיתה הממלכה הראשונה והאחרונה, לעדת מי מנה [וינשאם] וינטלם כל ימי עולם. יראו כל אפסי ארץ ישועת אלדינו, ציון במשפט תפדה ושביה ב-צדקה.
חסד לאברהם בבתי מדרשינו, שם חביון עוזינו, להסתופף בצל קדושת אברהם אבינו, ומגיננו בחסדו חסד א-ל כל היום, על התורה ועל העבודה זו תפלה, למען היות לנו ניר ושארית בארץ, ותחל גאולת נפשינו נפש ישראל, הנתונה בסתר המדרגה, מעוף צרה ותוגה, קושי השעבוד בסוף ועקב גלותינו המר הזה. הנה אנחנו בקודש פה עה"ק חברון תוב"ב, כוללינו נהדר בקודש קהלא קדישא אשכנזים חב"ד, לתשוקת נפשם באהבת חבת הקודש במקום קדוש בארצינו ארצות החיים, יראת ה' תבער כמו אש והיתה לנו לעינים, להקים דגל התורה, שם שם לו חוק ומשפט ושם נסע'ו הלכו ובאו למקום קדוש יהלכו, הקטני' עם הגדולים, לפלפל בסברא להעלות אור תורה, הלכה פסוקה, בשם כל ישראל, כל העם היושבים עליה, כולם קדושים, מן הגזע ומן השרשים, ת"ח יקרים צדיקים וישרים, כולם ברורים חסידים ואנשי מעשה, דגרסי באורייתא קדישתא בסוד קדושים, משימי לילות כימים, אחוזים בחבלי נעימים. זה מעשה המנורה להעלות נר מצוה, אב"א קרא ואב"א סברה, ס'ובר א'רזים, ובארבעה טורים, להיות ערוכה ושמורה בלבבינו, מכל מלי מעליותא דאתמרן בבי מדרשא, במלחמתה של תורה, קול עניית גבורה, להגביר חסדי הא-ל על כללות ישראל, כי קטן יעקב ודל מהכיל צוקת נפשם, עקתא בתר עקתא, אל רוב גולת ישראל. אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן, צאן קדשים, ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים, והם משכנות התורה, להבין ולהורות ולירד לעומקה של הלכה, התלמידים הבאים לידע, ואת המעשה אשר יעשון בשם כל ישראל יכונה, לגלות טעמי תורה, טועמיה חיים זכו, וצדיקים יסמכו יעלזו חסידים באהבת דודים, לשמור מזוזות פתחי חיי עולם, ולעשות אך טוב ו-חסד.
פחד יצחק האר פניך ונושעה משברון לבבינו ומצוקת רוחינו וגודל עניינו ולחצינו, אמנם כן נתהלכה ברחבה להשמיע ולהודיע לאחינו אנשי גאולתינו ומרחמינו, מכל הצרות החוטפות ועוברות עלינו, עברה וזעם וצרה כמבכירה, צרות צרורות ודבוקות זו לזו, עד הראשונה לא כלתה ונגמרה, שניה ממהרת לבא וגדולה מחברתה, עד שמשכחת את הראשונה, ואין לך יום שאין קללתו מרובה. והן בעו"ה היוקר הגדול והנורא אשר נתהוה בכל ארבע ארצות הק', אשר הת"ח אינם שבעים לחם לפי הטף דלא סגי בלאו הכי, ואנו אין בפינו קול ענות להת"ח הי"ו בהתחננם אלינו לנהלם בלחם לשבר רעבון בתיהם כי רבה היא. המדה של חטים אשר היתה נהוגה מימים ימימה לקנותה בארבע גרו"ש, וזה שנתיים הרעב בקרב הארץ נמכרת בעשרים גרו"ש, על חד כפל ארבעה וחמשה. ומי הוא אשר יכול להמציא טרף נפשו ונפשות ביתו לעתות בצרה כאלה, וזו היא צרה אשר התגברה בכל ארבע ארצות הק' ת"ו.
חוץ מן הכלל, הנה בפרט מכתינו ענושה יותר מכל שארי העיירות הק', והוא התלאה רבה אשר פה עלינו מאילי הארץ, אשר אין כהנה לרוע בשום עיר בארצינו הק' ת"ו, אשר המה פתנים אכזרי' נחשים שרפים שאין להם לחש, ונש'כיהם כהלכתם, אוכלי בשרינו בכל פה ואומרים מדוד והבא, יגענו ולא הונח לנו. כי כל כך המה רעים וחטאים, עד שפרקו עול מלכות מעליהם, ועמדו במרדם שנה שעברה, ולא אבו שמוע לשום דבר מלך ושלטון, ושלח המלך עליהם גייסות לכבשם, וגברום אילי הארץ בפעם הראשונה. ואנחנו סבלנו צרות רבות מכל אחד האומר אני ואפסי ותנו לי, וכן כולם, רבת שבעה לה נפשינו, ובפחד ופחת כל השנה ישבנו, נכפפה קומתינו אפילו לפני הקטן שבקטנים, כי כולם היו חגורי חרב עסוקים במלחמתם, בגודל מרדם וגובה לבבם, עבדים משלו בנו פורק אין מידם. עד שבמלחמה האחרונה שלח המלך חיילותיו על אפם ועל חמתם, להנקם מאויביו ומורדיו, והכניעם והשפילם, ותנתן דת למהר שלל (חז) [חש] בז כל אשר בבתיהם ביום כ"ח בחו' אייר העבר. ויבואו חיל המלך אל תוך העיר בטח, ובהדי הוצא לקי כרבא, ונשללנו גם אנחנו בעו"ה, ובפחדים עצומים, וכל אחד מאתנו הי' כפסע בינו ובין המות, מכלי קרב כלי המשחית רח"ל. ואם באנו לספר רובי צרותינו יכלו ימים ולילות לכותבה על מגילות, ותקצרנה היריעות. הלא להשמיע את צערינו דאבה נפשינו.
והאחרון הכביד, נמוגים ארץ וכל יושביה משמוע צרות אחינו אנשי פלניי' בארץ מולדתינו, אשר מחדשים עליהם צרות רבות וגזירות קשות, גדול כים שברם מקושי השעבוד, אשר לא [יאומן] כי יסופר בפרטיות וד"ל. אוי נא לנו על שברם בכפליים, אחת היא התלאה אשר מצאתם, שניה לה שאין [ידם] משגת להשתתף בצערינו כימי קדם. ועינינו תרדנה דמעה בקול בכיה מעומקא דליבא, על רוב גולת ישראל כיונה הומה. וה.. .. תכונן, כי עמקו נגעי לבבינו ולא אפשר לסדר אחד מני אלף. אך סמכנו על רום תבונתם כי יבינו צרותינו ויתנו לנו יד. וידענו אשר כל איש הרואה המוג ימוג לבבו בקרבו ויהי למים אף מי שלבו כארי. האמנם אחינו אנשי גאולתינו, אל נא תאשמו אותנו בשלחינו לגלות קצת מצערינו, כי צר לנו מכל צד ופינה, עד שבשנה זו עלה על לבבינו מחמת גודל תלאותינו לבטל ישובינו מפה עה"ק חברון, ולטלטל את כל הכולל שלנו למקום אחר מארבע ארצות הק', כי קצה נפשינו מגודל משא כבד המוטל עלינו מאילי הארץ. אבל קשה עלינו מאד פרידתינו, א' איך נמלא לבבינו לעקור ישוב המוסד מכמה שנים במקום קדוש כזה, נחלת אבותינו האיתנים. ותו, הלא לזה צריכים ממון רב לעקור דירתינו מפה ולקבוע ישובינו בשארי ארצות הק'. ועוד בה שלישי' והיתה לבא'ר, מרובי החובות המוטלי' עלינו לפרוע, כי גדלה אשמתינו עד למאת אלף אריות גברו.
אנא אחינו מרחמינו, שימו לבבכם לכל האמור, כי כל ישראל ערבים זה לזה, ואם אנו יושבי הארץ סובלים יסורים קשים, הלא כללות ישראל הם נפש אחת וחיבור גזע אחד, וכאשר יכאב לאבר אחד ידאבו כל האברים. כן אחינו מרחמי נפשינו, היו נכונים לעזרתינו לחננינו בדבר ישועה ורחמים מגרני צדקתם, יבוזו כסף יבוזו זהב במדי דמנכר, והם יקבלו שלימות מאתנו ברוחניות, ואנחנו נקבל מהם עזרה בצרות בפועל ממש. וה'ן הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין, עין לא ראתה במתן שכרם של צדיקים, צדקת פזרונם בישראל, להגדיל כבוד נחליאל, לשושנה בין החוחים, והם נפשות נאנחים, הנדכאים ביסורי אה"ק, באשגחותא תדירא מאלקא דארעא קדישא, לזכך את הדור ביסורי אנשי המעמד, העומדים על משמרת הקודש בצלא דמהימנותא, ומעוררי אהבת דודים לעילא ולעילא. נא ברי לבב רחמם יכמרו על שארית פליטתינו, לחון ורב להושיע ב-צדקה.
תפארת ישראל, שומעים צעקת אביונים, זה לכם הדבר מאז תקפו עלינו הצרות, אשכלות מרורות, ומצאונו רעות רבות, וגם דלה דלה לנו בדלות מצומצמת, רדיף אבתרן, ואביוני כוללינו צועקים במר נפשם לחם כהוגן, והארץ לית לה מגרמה כלום לפרנסתם, בלתי אל אחינו שבגולה עיניהם תולה, כי יופיע ה' מדת הרחמים בלבותם למען ירחמו עלינו, להקימנו ולאמצינו על הארץ ועל המחיה, שם ישבנו ונאספו שמה כל הה'דרים, וראינו אשר יחשב לנו עון גדול ח"ו אם נשים יד לפה ונשקוט. על כן קמנו ונתעודד ושפר קדמנא לשלוח שליח מצוה אל אחינו אנשי גאולתינו, עצמינו ובשרינו, פודי ומצילי נפשינו, להודיע בשער בת רבים דוחקינו עניינו ולחצינו. ונאמר איש אל רעיהו, מי ילך לנו להודיע בשערים את כל פרשת העבר מכל הצרות אשר קרנו, והסכמנו לשלוח את ידי"ן מעלת הרב הכולל, בישראל להלל, ירא שמים הולך תמים, ה'ן גומרים עליו ההלל, כבוד מוהר"ר משה יפה אשכנזי הי"ו. בו בחרנו מתרי טעמי, חדא שכבר דשו בי' רבים ולבו גס בהם, ומכירי' רומעכ"ה מכבר להרב שד"ר לן הנז' מאז היותו שמה זה חמש שנים, וגם הוא מכיר בכל אחד מהם כפי מעלתו וכבודו ותוארו. שנית, כי זה האיש משה ל'ו ידענו שהוא איש דברים וידע לספר ולהעריך כל צערינו בעצם, וגם מורגל באלה מסעי, ונאמן רוח ציר אמונים. כי על כן סמכנו ידינו עליו בכל כחינו.
וא-ל שדי יתן לו רחמים שעל ידו יצמח לנו קרן ישועה קיימת, בחסד ואמת, ובדבר ישועה ורחמים, מפרי צדקתם יקריבו מנחתם ונדבתם, עולת תמיד העשויה הנהוגה לשלוחי ארץ הקדושה, ויעשו אתנו תוספת מרובה, לפי צוק העתים ומקרות גדולות אשר שטפונו למעלה ראש. והחכמים יבינו מדעתם כי מעלין בקודש ולא מורידין. על כן תנו עוז והדר בחצרות אלדינו, לכונן את בית חיינו, ולנחמנו מעצבונינו, ומשברון לבבינו. עמדו ישרים לעזרת ה' בגבורים, איפה זאת עשו להניף ולהרים נדבה חדשה נדבה חשובה, בעינא טבא, בעין חמלה ורוח נדיבה, ביתר שאת מאז ומקדם. ועכ"פ דורשי ה' לא יחסרו, כבוד ה' יאדירו, וברית אהבתם וחמלתם ישמרו. ואל ימעטו תלאותינו לפניהם, אשר להעלות עה"כ אין די באר. אכן סמכנו באשר שמנו בפי הרב השד"ר לספר צערינו. וא-ל שדי יתן לנו רחמים בעיניכם, יחי לבבכם, והתעוררו כרב חסדיכם, כאשר מאז סיפר לנו הרב השד"ר טוב לבבם הטהור ויקר חסדם כי רבה היא, כן עתה תרהיבו בנפשינו עוז לחלות ולחנן אל פני הדרת כבודם למען החיות עם רב מישראל, הנתונים בסתר המדרגה, מעוף צרה וצוקה, לתת פדות לנפשינו, ריוח והצלה מצרותינו. הנה זה שלוחינו, עינינו בו תלויות, ולהצלחתו מייחלות. וידבר משה אל בני ישראל המתנדבים בעם, הנאהבים והנעימים, על נדיבות יקומו ויעשו נדבה מלאה וגדושה, הן בכלל והן בפרט, כל נדיב לב יביאיה את תרומת הקודש, לעומת החיו'ת הקודש, כל אשר בו רוח חיים יביא בפריו מאירת עינים, פרי קודש הלולים, לשום שארית בארצות החיים לנפשות אומללים. זרעו לכם לצדקה, לחלץ נפשות קדושים מצרה וצוקה. בקשו צדק, להחזיק כל בדק. בקשו ענוה, ושימו לנו תקוה טובה, בנחת ושובה, ונחשב להם לפני ה' כאלו הקריבו זבחי עולות חובה, ושלמי נדבה. ויברך אתכם איש אשר כברכתו יבורך גב'יר, ויכון כסאו ב-חסד.
מגיני ארץ, לאלדי הארץ מאד נעלה, ומה רב טוב ה' הצפון ליראיו נדיבי עם סגולה, ועתה אתם ברוכי ה', שמעו ותחי נפשיכם, קול דברים אשר אתם רואים, קול נהי בכי תמרורים. הביטו וראו בענינו כי רבו מכאובינו וצרות לבבינו, הטו אזניכם לקול דברינו היוצאים מעומקא דליבא, יקומו נא ויושיענו, חוסו נא ורחמו עלינו, כרב רחמיכם על העניים אשר עמכם, שמעו שומע, השכל וידוע, זאת התורה ומצוה אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. בבא לפניכם הרב השד"ר הנז' ומשה נגש אל מול פני כבודכם הרמה, ומפתח שפתי משרים משה ידבר ויספר את כל פרשת העבר, יתר מכל הכתוב כאן, כי הוא ידע צערינו ויגידה לפני אחינו הנדיבים, על מה אנחנו יושבים, ובכן אליכם אישים משפט הגאולה, יחי לבבכם ברב חמלה, לקיים עליכם מעשה הצדקה הגדולה. מי לה' אלינו, ויתאספו ראשי עם אלדי אברהם בחבת הקודש, תת כבוד לה' לעמו קרן ירים, איש את רעיהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק ונתחזק בעד עמינו וערי אלדינו, ויביאו הנשיאים ליד שלוחינו, כסף פקודי החיל, אשר יראת ה' נגע בלבם, לגבות ולאסוף להניף ולהרים, את תרומת הקדשים, מכל נדיב לב האנשים ונשים, רחמנים ורחמניות, יתנשאו לעומת החיות.
תחזקנה ידיהם בכל נדבתם מלבם הטהור, וחמלתם במדה גסה, והיו למשיש'ה משוש לבבינו, בנדבה ראויה יאירו עינינו, להחזיק בדק מ'קדשינו. הקבצו ושמעו יחד עשיר ואביון, כל הרוצה לזכות בזכותא קדישא. כי כן מדת אחב"י מעולם מרחמים על הארץ אדמת הקודש לחזק מוסדות ישובה, ונותנים כבוד ותפארת לקדוש ישראל, כי לה' הארץ ומלואה. ועד עולם לא תקצר ידם מלעזור ליושבי הארץ בעין יפה. וישלחו הצדיקים ידיהם להטיב לטובים ולישרים, ויעבירו קול במחנה העברים, לעשות לה' החכם בחכמתו, הגביר בגבורתו, העשיר בעשרו ימלאו יד שלוחינו ברכה כאשר יוכל שאת. ויהללוהו בקהל עם ובמושב זקנים יכבדוהו, כי ראוי והגון הוא לכל דבר שבקדושה. ומי בכם ירא ה' בגדול המעשה, ללכת עמו לכל אשר שם הריוח והצלה, לעורר נדיבי עמו ברב חמלה, לא יסבו בלכתם כי רבה היא זכותא דא עשות חסד, מנה אחת אפים, מנה של קודש כפול היה. ברבות הטובה הניח מעותיו על קרן קיימת, בחסד ואמת, ופירותיהם תדיר קודם, כל גדולים מעשי ח'ייא. ירפו כנפיהם לעומת החי'ות, כי חי'ות הנה, ולא הותרה הרצועה לבחון ולנסות, לכבוד ה' צבאות, כ"א בזאת התרומה. כמאמר הנביא ובחנוני נא בזאת אמר ה', אם לא אפתח לכם ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די. ובזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע, במה אנן קיימין בארצינו הקדושה, בעירום ובחוסר כל, ולבבם יבין ושב ורפא לנו. איש אשר פריו יתן בעט'ו לרשום בפנקס שביד הרב השד"ר הנז' היו יהי' משובח ומפואר בלשון חסידיו, על טוב יזכר שמו. ואנחנו ל'ו נדע לברך אותם בשמותם למקומותם, ותהי' עומדת לעד צדקתם, כל מגישי מנחה ב-צדקה.
ברית ראשונים לשוכן מעונים, מתרצה לעמו בתפלה ובתחנונים, וגדולה תפלה היא העולה בהר ה' ובמקום קדשו, די אנן מצלאין בעד אחינו שבגולה אצל כל מקומות הקדושים אשר בארץ המה. ראשון בק' מול מערת המכפלה מנוחות אבותינו הקדושים והאמהות זיע"א, ואצל מקום קדשי הקדו'שים אורות העליונים מצבת ק' עתניאל בן קנז השופט הראשון בישראל זי"ע, ועל טהרת קדושת איש חסידינו ישי אבי דוד זי"ע, ועל טהרת קדושת אבנר בן נר זי"ע, ונביאי קשוט קודש מצבתם ומנוחתם כולו אומר כבוד גד החוזה ונתן הנביא, ועל טהרת מצבת הקודש, קדוש ה' מכובד בעה"מ ספר ראשית חכמה זי"ע, ואצל מצ"ק ח'ק לישראל בעהמ"ס חסד לאברהם, ואצל מנוחות שארי הקדושים, תנאים ואמוראים, גאונים וצדיקים וצדקניות, זכותם יגן עליכם ועל בניכם.
והיה הטוב ההוא אשר ייטיבו הטובים יראה אל ה', וה' משמים ישלם שבעתיים באור החיים .. כל פרוטה ופרוטה הון יקר וסגולת מלכים, ששים ושמחים. גם בניהם עדי עד ישבו כסאות למשפט, סמוכים מדרבנן, ההלל והשמחה במעונם, כשתילי זתים סביב לשולחנם, אמת תכון לעד כסא גדולתם, יהי שלום בחילם ושלוה בארמנותם, בחצריהם ובטירותם. ובימיהם ובימינו תושע יאודה וישראל, ובא לנו [גואל, יציץ] ופרח ישראל, ופדויי ה' עוד ישובון, ועלו מושיעים, המון שעשועים, ונגלה כבוד ה'. ונאמר ביום ההוא הנה זה אלדינו צורינו [יבנה] בית קדשינו ותפארתינו, ויפרוס סוכת שלומו עלינו, וצדיקים [יפרחו] .. בחצרות אלדינו, ונטועים בגבולי קדשינו, ונס יגון ואנחה, וישבעו ששון ושמחה, באהבה ואחוה, כולם .. ..עתים כנה'ר וכרצון.
החותמים בברכה שלימה, עמוסי התלאות, מייחלי ישועות, חו"ר פקומ"ש כוללינו אשכנזים אנשי חב"ד פעה"ק חברון .. ביום ג' י"ט לח' כסליו שו"פ וברחמים גד'ולים א'קבצך לפ"ג [=תר"ז לפ"ק] וש"ר חיים חן ו-חסד.
נאם שמואל סג"ל מו"צ דק' ראהאטשאוו
ונאם משה שלמה זלמן בלאאמ"ו הרב מו"ה אליעזר סלאנים משקלאב [*]
ונאם יעקב בהרב מוהר"ר משה שלמה זלמן סלאנים שי'
ונאם שמעון מנשה בלא"א מו"ה משה זללה"ה [חייקין]
ונאם משה בלא"א מו"ה שמעון ז"ל שמערלינג
ונאם יוסף יהודא ליב בלא"א מו"ה משה שמערלינג
ונאם צבי הירש בלא"א מו"ה יחיאל נ"י ראבינאוויץ [*]
נאם אביגדור בהמנוח מוהר"ר יעקב זבולון זללה"ה
ונאם שלמה זלמן בא"א מוה"ר אלכסנדר זללה"ה קאבלקין
ונאם יהודא ליב סענר [חטריק]
ונאם יוסף בא"א הרב מוהר"ר משה הילל זלה"ה
ונאם שניאור זלמן במ' מנחם מענדיל ז"ל מהאמי' סת"ם [מנדלוביץ]
ונאום אהרן מרדכי בא"א מו"ה מאיר כ"ץ זצלה"ה [*]
ונאם יצחק בא"א מוהר"ר אלי' ז"ל(?) עפשטיין [*]
(כפר חב"ד גל' 1019)
כל הזכויות שמורות | הרשות נתונה להשתמש בחומרים תוך ציון המקור ושליחת עותק למכון | אין לאחסן במאגר מידע כלשהו ללא אישור מפורש ©
