כ' בחשוון תשס"ט

במאמר המערכת שבגל' האחרון של 'כפר חב"ד' (1303) נזקק הכותב להתלבטות השוררת במחננו מזה כמה שנים, התלבטות החוזרת ונשנית בכל מערכת בחירות מאז נתאחדו 'אגודת ישראל' ו'דגל התורה' למפלגה אחת, למי יעניקו חסידי חב"ד את קולם:

האם ל"רשימה שנושא זה [=שלימות הארץ] עומד בראש מעייניה ותאבק נגד כל פשרה ונסיגה" [גם אם זו רשימה שאינה חרדית כלל וכלל, לא במוצהר ולא במעשיה], או שמא עלינו לשוות לנגד עינינו את "הנוסח הידוע של רשימה הכי חרדית' או 'הרשימה החרדית ביותר' " [כפי שהורה לנו הרבי פעמים אין-ספור] – אף אם רשימה זו כוללת בתוכה סיעה שלחמה ברבי.

סתם חסיד מן השורה מתקשה להבין את פישרה של התלבטות זו, כשמחד גיסא קיימת הוראה ברורה וחד-משמעית להצביע עבור 'הרשימה החרדית ביותר', הוראה שיצאה מאת הרבי בריש-גלי חתומה בכל הגושפנקאות הרשמיות לפרסום בשמו ולהפצה בקרב הציבור, ומאידך גיסא ניצבת לה קביעה יתומה אשר אין לה אב ואם, להצביע עבור רשימה ששמה לה את שלימות הארץ בראש מעייניה (כלומר, בראש סיסמאותיה. מנסיון העבר למדנו שכל מפלגה כזו נסוגה מעמדותיה והצהרותיה ברגע שהיא מגיעה לעמדת השפעה וטועמת ממנעמי השלטון).

מערכת בחירות רבות נערכו מאז עלה נושא "שלימות הארץ" על סדר היום הציבורי, ומעולם לא שמענו מהרבי – בפירוש או ברמז – שחסידי חב"ד נקראים להצביע עבור מפלגה שרוממות "שלימות הארץ" בגרונה!

טענה זו נשמעה לרוב מפיהם של עסקנים שונים, אבל לא מהרבי, לא מפיו ולא מפי כתבו!

אבל כנראה שלא כל חסידי חב"ד נמנים עם "סתם חסידים מן השורה", לפיכך קמה ונולדה ההתלבטות בין 'דעת בעלי-בתים' לבין דעתו של הרבי.

בהזדמנות זו נעמיד על דיוקם שני פרטים בענין ה"התלבטות":

א] התלבטות זו לא החלה מאז איחודן של אגו"י ודגל-התורה אלא שנים רבות קודם לכן, ושנים רבות קודם ללידתה של המפלגה שלחמה ברבי.

ב] אחת הכותרות שבמאמר הנ"ל מבשרת כי "ההתלבטות נפתרה". ואני איש בשורה גדולה יותר, שההתלבטות שבקה לנו חיים מזה זמן רב! לאחר שדעכה והלכה במשך שנים ספורות, הוכיחו תוצאות הקלפיות בריכוזים החב"דיים כי ידה של 'דעת הבעלי-בתים' היתה על העליונה והיא ניצחה "בגדול" את דעתו של הרבי.

ברם, אך תמימות תהיה זו לחשוב כי "שלימות הארץ" היתה בעוכריה של 'המפלגה החרדית ביותר'; הריחוק מדעתו של הרבי צועד בד בבד עם התרחקותם של אנשי חב"ד מהיהדות החרדית והתנתקותם ממנה, ומי שרואה את עצמו איש "העולם הגדול" קשה לו מאד להתחבר עם היהדות החרדית הנושנה. ואכמ"ל.

* * *

כנראה שלדעתו של בעל המאמר נותרו עדיין אי-פה ואי-שם שרידי התלבטות, שלהם באה עתה הישועה ובעבורם נוצר הפתרון. הכיצד? לא אחר מאשר יענקלה ליצמן הצהיר שפרוש אינו חרדי!

שכן מן היום ההוא והלאה "אם יבוא אי-מי וישאל מדוע חסידי חב"ד אינם מצביעים לכנסת עבור רשימה שבעיני אחרים נחשבת ל'הכי חרדית' – נשיב לה בקל וחומר בן בנו של קל וחומר: אם מעשה אחד של הרב פרוש הופך אותו ל'מועמד לא חרדי'... על אחת כמה וכמה [שהרשימה שיש בה מרכיבים אנטי-חב"דיים] אינה זכאית לתואר 'מפלגה חרדית' ".

אך דעת לנבון נקל שתשובה 'למדנית' זו תוכל, אולי, להוות "תשובה ניצחת" רק לשואל שבא מבית-מדרשה של גור. אבל חסיד חב"ד עתיד ליתן דין-וחשבון בפני הרבי, ובאילו פנים ישיב החסיד ויצטדק: "כה אמר יענקלה ליצמן"?!

טענו בחיטים, מדוע הצבעת – למשל – לליברמן ולא למפלגה חרדית כלשהי, והלה יודה בשעורים: קל וחומר בן בנו של קל וחומר מיענקלה ליצמן...

אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה.

* * *

ומה יעשו אלו שרוממות "כבוד הרבי" בגרונם?

יבואו וילמדו מדרכיו של הרבי; שנים רבות הטיף הרבי להקמת "חזית דתית מאוחדת", "חזית" שהיתה אמורה לכלול לפחות שני גופים שהיו עויינים את הרבי ואת מפעליו: מפלגת אגודת-ישראל והמפד"ל (או בגלגולה הקודם: "המזרחי" ו"הפועל המזרחי").

מי שאינו רך בשנים יודע היטב שלא הרבי ולא חותנו מעולם לא "ליקקו דבש" מאגו"י, וגם שבעו מרורות מהמפד"ל (פרט לדוגמה: מלחמת החורמה שהם ניהלו נגד בתי-הספר של רשת חב"ד).

אבל הרבי לא ניהל חשבונות של כבוד, לא כבודו האישי, לא כבודו של חותנו וגם לא "כבוד חב"ד", אלא התאמץ בכל כחו ודחף למען איחודן של שתי המפלגות העויינות הללו (עויינות זו לזו ושתיהן עויינות לחב"ד) אך ורק כדי שיהיו יותר נציגים דתיים בכנסת. וחסידי חב"ד היו אמורים להצביע עבור "חזית מאוחדת" זו, שהיתה "חזית מאוחדת" נגד הרבי ומפעליו!

שתי המפלגות הללו כללו גם "אישים עויינים", ולא נזכיר אלא את הרב פישמן שהיה מראשי המפד"ל ושר מטעמה בכמה ממשלות, שלחב"ד היה אתו "חשבון ארוך" מאז שפגע באדמו"ר הריי"צ (פגיעה שהרבי הזכיר גם כעבור שנים רבות), וגם עבור בחירתו האישית לכנסת היו חסידי חב"ד אמורים להצביע!

* * *

"אי-אפשר שלא להביע הערכה לחסידים שכבוד רבם גובר בעיניהם על כל השיקולים האחרים" כותב בעל המאמר, כשכוונתו אל חסידי גור ש"עמדו כחומה בצורה ולא ויתרו בעניין הנוגע לכבוד רבם".

אך האם גם אצלנו גובר כבוד הרבי על כל השיקולים האחרים? האם זהו כבודו של הרבי שחסידיו משליכים את הוראותיו מאחורי גיוום ונותנים את חילם ואת קולם – הפומבי – למפלגות שאינן 'החרדיות ביותר', למפלגות שאינן 'חרדיות' כלל וכלל ואף למפלגות חילוניות למהדרין? חומר למחשבה.

עוד ממלא הכותב פיו תהלתה של חסידות גור ש"אינה חוששת מ'מה יאמרו', ובשל הפגיעה האחת בכבוד רבם מוכנה לעשות מעשה שמעורר עליו את חמתו וזעמו של רוב הציבור החרדי", ולדעתו על-אחת-כמה-וכמה שאנו – חסידי חב"ד – צריכים לנהוג כך.

אבל אני הקטן מסופק מאד האם זו היתה דרכו של הרבי, להשמיד להרוס ולאבד את עקרונות החסידות, את כבודו של הרבי ואת כבוד שמים, בטיעונים של כבוד מדומה.

שדה הפוליטיקה זרוע שקרים ורווי שנאה; כל טיעון שנודף ממנו ריח צדקנות וחסידות נשמע צורם ומזוייף כשהוא יוצא מפיהם של עסקנים. שנאה ושקרים אינם נובעים ממקור הקדושה ואינם מצמיחים טהרה וחסידות.

האדם הישר צריך להתייחס בחשדנות לטיעונים של "כבוד הרבי" בשעה שהמטרה היא פוליטית, בדיוק כפי שהגדרתו של "רב" פלוני כ"ידיד אמיתי ונאמן של חב"ד וחסיד ומעריץ אמת של הרבי" חשודה כשהיא מושמעת בעת בחירות.

ומה יעשה האדם הפשוט כשמוטלת לפתחו ההחלטה והבחירה בין גוף פוליטי חשוד אחד למשנהו?

אם הוא נמנה עם חסידי חב"ד, כבר הורה לו הרבי להצביע עבור המפלגה החרדית ביותר. ובאם לאו – יש לו בעיה.