מאמרים

מכתב לרה"ח ר"י הורביץ שי'

מכתבים

מכתבים

ב"ה, יג אייר תשנ"ו.

כבוד הרה"ח ר"י הלוי הורוביץ שי',

שלו' וברכה!

קבלתי את מכתבך בדבר ה"מים". ואיני יודע  לקראת מה אתה חותר בפרסום מכתבך, שהרי נוכחת בעצמך שהמתעסקים בכך אינם מתרגשים מדעתך ואינם נסוגים אחור (כפי שאינם חוזרים בהם משום ענין העולה על דעתם המטורפת, גם אם יוכיחו להם מאג"ק ולקו"ש ושו"ע וש"ס ופוסקים), וא"כ מה יועיל גם אם תאסוף דעת "מאה רבנים" לשלילת הענין.

וכפי שלא הצלחת להזיז מדעתם את "ראשי העוסקים", כך לא תצליח להזיז את כל הנגררים אחריהם בעיניים עצומות כעדר בהמות. שהרי זהו ויכוח בין "דעת" ל"אמונה", וכבר קיימו וקיבלו עליהם אנ"ש בזמן האחרון, שבכל ענין המוגדר כ"אמונה" - גם אם תהי' זו אמונת שווא והבל שבדו מליבם - לא אזלינן בתר הדעת.

ומה עוד שאתה כדרכך מתיירא מפני דעת ההמון, וחושש לצאת נגדם בגלוי ולומר בפה מלא שהם מטורפים גמורים שאין להם כל שייכות ואחיזה בחסידות. מתחיל מענין המשיחיות, וכלה בענין הנ"ל שאינך שוללו בפה מלא, אלא רק מסתייג ממנו בצורה חמקמקה המותירה לך דרך מפלט בטוחה.

והרי כל ההדרדרות של חב"ד בשנים האחרונות נעוצה בכך שהרבנים והראשים שתקו ומלאו פיהם מים, ע"כ גלינו למקום מים הרעים, ונמושות התלמידים שתו מן המים המרים המאררים האלה (כמשי"ת להלן), ונמצא שם שמים מתחלל. וידועים דברי הזוה"ק (פ' במדבר), שכשהראש שקוע בעפר, מתרומם הזנב ושולט בעולם.

גם בענין "מבצע הפועל גליל עליון" לא שמענו את דעתך. ועוד כהנה וכהנה עניינים היפך התורה והחסידות, כגון שלילת התוארים המתחייבים מדין תורה והלכה ברורה בצדיקא דאתפטר מהאי עלמא (וראה ב"אוצר מנהגי חב"ד" עמ' עז, עד כמה דקדק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע באותיותיה של תיבת 'זצוקללה"ה', ושם מדברי הט"ז ביו"ד). וכבר למדתי עליהם זכות (ע"ד ליצנותא דע"ז), שהרי החיוב הנ"ל נובע מדין "מכבדו בחייו ומכבדו במותו", והני כלבין דחציפין שביזו ר"ל את הרבי בחייו, ממשיכים בכך גם אחר הסתלקותו.

ומה לך מתפלפל בפשט האגרות-קודש? ואם עד"מ היו "מקבלים" מענה סתמי של "בברכה להצלחה במעשיו", האם אז היו מסתתמות טענותיך?!

והרי כבר לימדונו חכמיהם, שאפילו אם פותחים ורואים באג"ק תיבת "מאשר" (והרי זו פתיחתם של רבים מן המכתבים: "מאשר קבלת מכתבו"), הוי אישור וברכה והסכמה וכו' (ראה "שיחת הגאולה" גל' 46), ובנקל היום לקבל "אישור" לכל "מבצע" נלעג.

ומה גם שהגילוי של "המים" הוא רב ועצום מהגילוי  של האג"ק (ראה "שיחת הגאולה" גל' 83), וא"כ יפה כוחם של המים להכריע כנגד האג"ק. ופשוט.

גם דבריך ש"ידוע כמה הוזהרנו שלא לחדש - ברבים - מנהגים והנהגות - בשם או ברוח חב"ד - שלא שמענום מפורש" וכו' - אינם אלא דברי דמגוגיא. היכן הוזהרנו על כך? האם מבצעי הלימוד למיניהם שמארגנים צא"ח וכד' בשם חב"ד (בדברים שלא הותחלו בחיי הרבי)  גם הם היפך הכוונה?

וכבר שמענו אמירה דמגוגית מעין זו בזה"ל: "ע"פ הידוע גודל הזהירות והדיוק של חסידים במסירת הנהגות רבותיהם" (מילואים ל"קיצור הלכות משו"ע אדה"ז", עמ' יט הע' 60). קביעה העומדת בסתירה לדברי רבינו נבג"מ ש"אין אנו אחראים לשמועות", וכפי שידוע לכל מי שבודק בכתבי חסידי דורנו, עד כמה משתבשים ומשבשים את הנהגות הרבי, אפילו במעשה (כגון ה"עדות" אודות דרכו של הרבי לאכול ביד שמאל), ועאכו"כ בענייני השקפות, דעות ואמונות.

ועד"ז ניתן היה לומר: "ידוע גודל הזהירות של חסידים בקיום ההוראות של רבותיהם", כגון הוראתו של הרבי לרש"ב וולפא שלא ידפיס את הקונטרסים המשיחיים שלו, או ההוראה לנחשון שלא יעסוק בהווה ובעתיד במבצעי הגאולה.

ומה ערכן של כל סברותיך, לעומת הטענה האומרת כי עינינו הרואות שהמים מרפאים כל מיני חולאים רעים והם מזור לכל מדווה ולכל מר נפש וכו'  (לפתיים המאמינים בבדיות המתפרסמות ב"שיחת הגאולה") ? האם יש בכח פלפוליך ודקדוקיך למנוע את חיוב פרסום המים, הנובע ממבצע "אהבת ישראל" שנצטווינו עליו, וכן ממצוות "לא תעמוד על דם רעך" וחיוב השבת אבידה (שממנו נלמד ענין רפואת הגוף)?!

אלא שלדידי קשיא לי, הרי עד כה שמענו וקראנו אודות הנסים והנפלאות שמחולל פתגם הקסם "יחי"; והנה עתה, לפי הוראות ההפעלה של יצרן ה"מים", צריכים להכריז "יחי" לפני השתייה, וא"כ מאן מוכח שהמים הם המרפאים, שמא ההכרזה המאגית הנ"ל היא שמפעילה את הקסם? (ומה גם כשמצטרפת לזה פעולה של נתינת צדקה וכו').

תמים תהי' אם תחשוב שה"מים" הם הדיוטא התחתונה שאליהם הגענו. כדי שטיפוסים מסוגם של "הרבנים" ציק, נחשון והלפרין ישרדו, עליהם ליזום "מבצעים" חדשים לבקרים ולבדות "גילויים" למיניהם, ועליהם יצופו וישארו בתודעת ההמון. וכבר מובטחים הם ש?כ?ל מחשבת הבל שתעלה על לבם, מיד תקבל את חותמו של (בית) משיח, ושוטה הכפר ימצא לה חיזוק בסיפוריו של החסיד המשפיע בעל מסירות הנפש.

מי שענין החסידות יקר בעיניו חייב לצאת בריש גלי נגד התפשטות האמונות הזרות והפולחנים המהווים תחליף לחסידות, כפי שהצגתו של הרבי ושיווקו כ"באבא סאלי" ו"משיח" עוקרת ומשכחת את נקודת החסידות, ואת עניינו האמיתי של "רבי".

ובסגנון הרמב"ם בהל' מזוזה י"ל, שאלו הטפשים לא די להם שביטלו את החסידות, אלא שעשו מתורה גדולה שהיא יחוד השם של הקב"ה ואהבתו ועבודתו, כאילו הוא קמיע של הניית עצמן, כמו שעלה על לבם הסכל שזהו דבר המהנה בהבלי העולם.

כל מי שטעם מטעם הדא"ח, מכיר עד כמה הרחיבה החסידות את גבולה של הע"ז, עד כי בכל מעשה ובכל מחשבה צריכים להיזהר שלא לנגוע בקצה טומאתה ח"ו (וכולי האי ואולי). והנה ה"חסידות" החדשה שואפת לכיוון האלילות כפשוטה, בפולחני עץ ואבן ר"ל וכל מיני הגשמות. (וכפי שמבואר בדא"ח בחילוק שבין אלקים לאלקות, כן הוא לעו"ז החילוק בין אלילים לאלילות. וד"ל).

וגם אם אין תקווה ואין סיכוי לשנות את דעתם של מסיתים ומדיחים אלו, עכ"פ יש לדעת ולהודיע בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים, שדרכם אינה דרך החסידות, חסידותם אינה חסידותנו, ועלינו לסור מעל אהלי האנשים הרשעים הללו.

וההיטפלות לענין המים היא עיסוק בפרט, במקום לעסוק בעיקר ובכלל שממנו מסתעפים כל הפרטים.

אך גם בענין המים יש לומר דברים ברורים, ולא להסתתר מאחורי הטיעון "אין לנו עסק בנסתרות"! הרי ה?ב?את? תלמוד ערוך בהוריות (יג, ב) שמים משיורי רחצה קשים לשכחה, ואיזה "נסתרות" ניצבות לעומת הדברים הללו? האם מצאת בזוהר ובדברי המקובלים סתירה לדברי הגמרא? האם דברים בטלים של בורים וע"ה כזמרוני ציק ורלי הלפרין יהיו ח"ו כתורה שלימה שלנו?! (ואולי ניתן לקרוא לדבריהם "נסתרות" מלשון נסתרה בינתם, או מלשון בנין ילדים סתירה. והרי כל ה"חסידות" של השנים האחרונות יסודה בבנין ילדים כידוע).  ואתה מבקש למצוא "איזון" בין ריכא לריקא, בין דעת-תורה לדעת-תורא.

מדברי הרמב"ם למדנו אודות "מי הדעת הטהור" המטהרים מדעות רעות. ומכלל הן אתה שומע לאו, ומים שהם היפך הדעת והיפך החסידות, הם גם היפך הטהרה.  ובהתאם לכך עלינו להתייחס אליהם ואל מחדשיהם.

בתפילה לחידוש אור החסידות של אמת,

שיבקע מתוך חושך ה"חסידות" של שקר

                                                                                יהושע מונדשיין

 

מי שאינו שומע ומציית לדברי חכמים אמיתיים, הוא יכול להשתגע. כי עיקר שיגעון של כל המשוגעים הוא רק מחמת שהוא אינו מציית ושומע לדברי הבעלי שכל. כי המשוגע אם היה שומע וציית לדברי אחרים שהם הבעלי שכל, בודאי לא היה משוגע כלל. כי אע"פ שלפי רוח שטות ושיגעון שלו נדמה לו בבירור גמור שהוא צריך לילך קרוע ולהתגלגל באשפה וכיוצא בזה מדרכי השטות ושיגעון, אעפ"כ מאחר שהגדול ממנו אומר לו שאינו צריך לעשות כן, אם היה מבטל דעתו נגד דעת הגדול ממנו בחכמה, בודאי היה מתבטל כל השיגעון שלו. נמצא שעיקר השיגעון הוא רק מחמת שהוא אינו רוצה לשמוע ולציית לדברי חכמים. והבן הדבר היטב    (שיחות הר"ן, סז)

מאמרים דומים

-