ניז'ני-נובוגורוד, גורקי והורקי

בגל' 913 (עמ' 29-28) נאמר, שניז'ני-נובוגורוד (גורקי לשעבר) היתה מחוץ ל"תחום המושב" של היהודים, והישיבה בה הותרה רק ליהודים הקנטוניסטים ששירתו בצבא הצאר, "מלבדם התיישבו בעיר גם חסידים, המוזכרים גם בספר הזכרונות של הרבי הריי"צ".

דברים אלו תמוהים הם: אם הותרה הישיבה רק לחיילי הצאר, כיצד זה התיישבו שם גם החסידים? מי העניק להם את "זכות הישיבה" בעיר האסורה עליהם?

אלא דתרי "גורקי" הן: האחת, הורקי החסידית ("גורקי" בלשון הגוים) השוכנת דרומית לליובאוויטש וליאדי ומזרחית לקופוסט – איזור יהודי-חסידי מובהק – ואליה מתייחסים דברי אדמו"ר הריי"צ בזכרונותיו, ועוד במכתביהם של רבוה"ק לדורותיהם.

השניה היא גורקי שמחוץ ל"תחום המושב", היא ניז'ני-נובוגורוד בהווה וגם בעבר. רק בשנת תרצ"ד הוסב שם העיר ל"גורקי" לכבודו של הסופר הרוסי גורקי יליד העיר, ונתקיים שם זה עד נפילת המשטר הקומוניסטי. אגב: אשתו של הסופר גורקי היא "מאדאם פאשקאווא", הזכורה לטוב עקב השתדלותה למען שחרורו של אדמו"ר הריי"צ ממאסרו. כידוע בדברי הימים ההם וכמסופר בחוברת "די יסורים פון ליבאוויטשן רבין אין סאוועט-רוסלאנד".

ודבר אין ל"גורקי" עם "הורקי" החסידית.