דַאצֶ'ה, 89 (כ"ה ניסן תש"ע), עמ' 5–6

נצטערתי לראות במאמרו של הרב גולדהבר (גל' 88 הע' 22) שנקט בלשון מדברת גדולות בזה"ל: "וכאן המקום להשיג על כמה ספרים (ובתוכם רבי מנחם מנדל שניאורסאן מליובאוויטש, המלך במסיבו, ברוקלין תשנ"ג, עמ' רסה) שהצביעו על סידור יעב"ץ כמקור לתיקון זה, ובאמת שלא יצא מידי ר' יעקב עמדין".

ומה ממנו יהלוך אילו היה כותב "וכאן המקום להעיר". מה גם שאין כאן לא השגה ולא הערה;

ראשית, לא הרבי כתב את הספר הזה וגם לא מי ששמע ממנו, כך שלכתחילה אין מה לדייק בלשונותיו.

והעיקר, הרבי אמר שבסידור ר"י עמדין כתוב מה שכתוב לגבי תיקון ליל שביעי של פסח. האם דבר זה נכון או לא?

אני ניגש לארון הספרים, שולף את הספר שעל כריכתו חקוקות התיבות "סידור בית יעקב ר' יעקב מעמדין" (הוא הסידור שמרגלא בפומי דאינשי לקרותו "ר' יעקב עמדין'ס סידור", שכך גם מן הסתם קרא לו הרבי), והדברים אכן מופיעים שם ככתבם וכלשונם.

מי הכניס זאת לסידור? אכן, מן הראוי לבדוק ולהשוות. אבל המציאות לא תשתנה. הרבי לא הצביע על סידור ר"י עמדין כמקור המנהג ובטח שלא אמר שר"י עמדין הוא זה ששילב את התיקון בסידורו.

למה הדבר דומה? למי שיאמר שהוא נוהג לומר את "תיקון ליל שבועות" מתוך סידור ר"י עמדין, ויבואו המדקדקים ו"ישיגו" עליו: לא ר"י עמדין העמיד את ה"תיקון" בסידורו! אשר כל השומע יצחק להם.

(מסופקני אם הרב גולדהבר ראה את הדברים במקורם. שהרי הוא מציין לעמ' רסה, ללא ציון החלק, בה בשעה שהמקום המדוייק הוא בחלק שני עמ' קכט).

באותו מאמר (בהע' 5) מוצא הרב גולדהבר טעם לפגם שבתאי בס' 'פרח לבנון' (ברלין תע"ב), בכך שבדרשה לפ' חוקת "הובא עניינה של 'תורה חדשה' בימות המשיח, שכידוע הוא ענין שבתאי מובהק".

תמה אני על שדרך בדרכם של החוקרים מהמאה הקודמת ("ציידי שבתאים" בלשונו של ר' חיים ליברמן ע"ה), שדקדקו ולא קראו, ואת שבתאיותם של מחברים רבים קבעו רק על סמך מטבעות לשון שהוכרזו כ"שבתאיות".

הלשון 'תורה חדשה' הוא לשונם של חז"ל במדרש רבה (פ' שמיני פ' יג) ובילקוט שמעוני (פ' שמיני רמז תקלה וישעיה רמז תכט), הן לגבי דיני השחיטה שישתנו לעתיד לבוא והן לגבי "הקב"ה יושב ודורש תורה חדשה שעתיד ליתן על-ידי משיח", שאלו הם "כמובן" רעיונות שבתאיים מובהקים.

פשיטא שמפרשי המדרש דנים ודשים בסוגיית 'תורה חדשה', לשון זה חוזר ונשנה בדבריהם, ואין אנו מוקיעים אותם כ"שבתאים".

באותו קטע "שבתאי" שב'פרח לבנון' נאמרים גם המשפטים "דהרי אחד מי"ג עיקרי דתינו הקדושה הוא להאמין שתורת משה היא נצחית ולא תשתנה בשום זמן, יען היותה בת מלך הא-ל הגדול שהוא חי וקיים לעד, כך תורתו תהיה נצחית וקיימת לעד… תורת משה נצחית ולעולם קיימת ואיך ישתנה… כבר נתתי להם תורתי ואי אפשר ח"ו לשנותה". ועוד מפורש שם, שגם אחרי שתינתן ה'תורה חדשה' יהיו קיימים דיני איסור והיתר טומאה וטהרה.

כך שהסקת מסקנה חפוזה רק על-סמך הלשון 'תורה חדשה', אין בה לא גישה תורנית וגם לא מחקרית.

- - - - - - - - - - 

 גל' 94, עמ' 9

בגל' 93 כותב אחד המעירים, שאין בכוונתו להכניס את ראשו בפולמוס (בגל' 88 וגל' 90), האם הרבי מליובאוויטש התכוין לייחס את ה'תיקון' לליל שביעי של פסח לרב יעב"ץ, אם לאו.

ואני לתומי הייתי בטוח שאחרי שהרב גולדהבר פירסם (בגל' 90) את הנוסח המדוייק שנדפס בס' 'המלך במסיבו', כבר הובררה לכל כוונתו של הרבי מליובאוויטש ושוב אין מקום ל"פולמוס".

אך בראותי אשר לא כן הוא, מצאתי לנכון להבהיר שנית את הדברים.

בקטע הראשון שמביא הרב גולדהבר נשאלה שאלה אודות מנהג חב"ד שניעורים בליל שביעי של פסח, ונסובו הדיבורים על תיקון ליל שש"פ שנאמר בכמה קהילות, והרבי אמר שהתיקון הנ"ל נמצא בסידור ר"י עמדין, אבל אין הוא כל-כך גדול עד כדי שיצטרכו להיות ניעורים כל הלילה.

ובקטע השני נשאלה שוב השאלה מה המקור למנהג חב"ד להיות ניעורים כל הלילה, והרבי השיב שהמקור לכך הם דבריו של חותנו אדמו"ר הריי"צ.

וכאן הביא מסידור ר"י עמדין אודות אמירת התיקון, הביא את מנהג הספרדים בששון ובשמחה, ומנהג א"י לילך לשפת הים ולומר שירת הים.

עד כאן.

כלומר: השאלות לא נשאלו על המקור לאמירת התיקון, אלא על המקור להיות ניעורים.

על כך השיב הרבי מה שהשיב, והוסיף שאמירת התיקון שבסידור ר"י עמדין אינה יכולה להיות המקור לכך, מפני שאמירה זו אינה דורשת זמן כה רב.

כך שהרב גולדהבר לא דק בכך שכתב "הרבי נשאל מהו מקור המנהג, והוא מפנה לסידור ר"י עמדין", מפני שהרבי נשאל מהו מקור המנהג להיות ערים! ולכך אין שום מקור בסידור ר"י עמדין (וכפי שהרבי אמר במפורש שהמקור הוא דברי אדמו"ר הריי"צ), ואין לו מה להפנות לסידור ר"י עמדין.

והדיוק שמדייק הרב גולדהבר, שהרבי הפנה דוקא לסידור ר"י עמדין מפני שביקש לציין 'מקור' וסמכות למנהג – אין בו ממש, מפני שהרבי לא ביקש שום מקור וסמכות למנהג אמירת ה'תיקון', שהרי בחב"ד אין אומרים את התיקון הזה כלל וכלל!

הטענה היחידה שיכולה להיות היא, כפי שכתבתי בתגובתי הקודמת, שהרבי קרא לסידור (שבו מופיע ה'תיקון') "ר' יעקב עמדין'ס סידור" כשמו הנפוץ, ולא טרח לציין בדבריו בצורה מדעית, שבסידור ר"י עמדין המקורי לא נדפס התיקון...

על דבריי שא"א לדייק בלשונות הס' 'המלך במסיבו' מעיר הרב גולדהבר: האם יש כאן אמירה שניתן לפקפק ברשימות ההתוועדויות שנרשמו בקפידא מרובה, כפי שידוע" (וגם להלן הוא מגדיר את שני הקטעים הללו בתואר "שיחות").

כאן המקום לבאר למאן דלא ידע, שהבדל גדול יש בין "שיחות" שנאמרו בהתוועדויות בפני מאות או אלפי איש, ובקהל ניצבים בחורי הישיבה וה"חוזרים", שהם אלו ששיחזרו וליבנו את השיחות והעלו אותן על הכתב "בקפידא מרובה, כפי שידוע", לא כן ה"דיבורים" בסעודות החג (שבהן עסקינן), שנאמרו בפני עשרה זקנים (כולם – לבד מאחד – גלמודים) ועוד כמה משמשים מגישי האוכל. ומפיהם נלקטו שברי דיבורים והועלו על הכתב – תמיד בתוספת הסתייגויות מרמת הדיוק.

הגדיל לעשות עורך 'המלך במסיבו', שהוסיף מדיליה בעין יפה, והרחיב בכל מקום שניתן להרחיב. את הנוסח שנכתב במקורו (ע"י השומעים מהמסובים) ניתן לראות באוצה"ח בחוברות 'ר"ד בעת הסעודות' (ר"ד = ראשי דברים) – שמהן נערך 'המלך במסיבו'. אנו נפנה לחוברת ג' עמ' 99 ונקרא שם: "אח"כ הוסיף [הרבי] שבסידור ר"י עמדין כתוב שצ"ל תיקון וכו'.

בא עורך הספר החרוץ, וכתב בזה"ל: בסידור ר"י עמדין כתוב לגבי 'תיקון ליל שביעי של פסח': "נהגו אנשי מעשה בליל זה שירדו אבותינו בים סוף ועברו בו בחרבה לקרות ולשנות בסדר הזה". עכ"ל.

בא הרב גולדהבר ומדייק דיוק על גבי דיוק: "אילו היה בדעו של הרבי שהבחור הזעצער הוא ששילב את התיקון בסידור, ולא ר"י עמדין, האם היה מצטט את לשונו"?

והתשובה היא: הרבי לא ציטט שום לשון, ואין זו אלא הוספת העורך! ומשום כך כתבתי שאין לדייק בלשונות הספר.

כל המכיר את סגנון דיבורו של הרבי אינו צריך לבדיקה ולהשוואה כל עיקר, מפני שלא היתה דרכו לצטט בדיבורו מלשונות המחברים.

עוד כותב הרב גולדהבר, שמטבע הלשון 'תורה חדשה' מופיע כבר בספר ישעיה ואין צורך להרחיק עד המדרש.

תמיהני שעד כה לא העיר איש שהביטוי 'תורה חדשה' אינו מופיע בספר ישעיה ולא בתנ"ך כולו.

עוד כותב הרב גולדהבר, שהוא לא מוצא הבדל בין שני הביטויים 'השגה' ו'הערה'.

לדידי פשוט שהראב"ד יכול לכתוב 'השגות' על הרמב"ם, אבל בדורות הבאים, אפילו גדולי המחברים כבעל הש"ך היו יכולים להעיר הערות על הרמב"ם ולהקשות עליו קושיות חזקות כברזל, אבל לא היו מעלים בדעתם לכתוב 'השגות' על הרמב"ם. מכאן שיש הבדל בין 'השגה' ל'הערה'.

והנה אנה ה' לידי את הס' 'אמרי ספר' לר' יעקב שלמה תפילינסקי (ירושלים תשס"ג), וראיתי בו בעמ' קנו בזה"ל:

ישבנו אצל מרן [רבי שמואל רוזובסקי]. ות"ח אחד ספר לו ששמע מאחד שאמר שהט"ז לא הבין את הענין כראוי. נתרגש מרן ואמר, לדעתי זוהי אפיקורסות לאמר שהט"ז לא הבין, כי מחר יאמר שהרשב"א לא הבין ואח"כ יאמר שאביי ורבא לא הבינו. אלא צריך לומר שיש הערה על הט"ז. עכ"ל (מתוך ס' כבא השמש, עמ' קל).

ולמדתי מכאן שאני לא היחידי שרואה בלשון 'הערה' התבטאות צנועה יותר.