פה קדוש

            בקטע הראשון של פירוש רש"י לפרשתנו למדים אנו, שגם דיבורי תוכחה לבני ישראל צריכים להיאמר ברמז ובהעלם "מפני כבודם של ישראל"; הנהגה זו ועובדת היותנו מצויים בסיומו של "חודש ההילולא", מעניקים לנו הזדמנות נוספת להתבונן בדרכו הק' של רבינו זצ"ל, שהיה מתרחק בתכלית הריחוק מכל אמירה שיש בה נימה כלשהי שאינה לשבחן של ישראל, או דיבור שיש בו מלה ש"אינה טובה".

            במאמרנו בגל' י"א ניסן (עמ' 82 ואילך) הבאנו דוגמאות רבות לקיצוניות שנהג הרבי ב"לשון נקיה", הרבה מעבר למה שמתחייב מדברי רז"ל והפוסקים.

            לנושא זה הוקדש – באותו גליון – מאמרו של הרה"ח ר' אהרן שפירא שי': "פה קדוש", שבו הובאו עוד דוגמאות רבות המעניקות מימדים נוספים וזוויות ראיה שונות מאלו שהובאו במאמרנו.

            ושוב באותו גליון (בעמ' 98), מפיו של עד ראיה המספר על הימנעותו של הרבי משימוש בביטוי "אן א קעפל" במשמעות של "ללא כותרת", אלא שהתרגום המילולי הוא "ללא ראש" (ובאותו ענין: "להוריד את הראש") – ביטוי ש"לא יכול היה" לצאת מפיו של הרבי.

            מהרה"ח ר' יעקב שוויכה שי' שמעתי, שכמה וכמה פעמים שמע מפי קדשו של הרבי, שבהתייחסו לפרשיות "תזריע ומצורע" התבטא: "פרשת תזריע והפרשה שאחריה", כדי שלא להוציא מפיו את המלה "מצורע" (וראה לקוטי-שיחות, א, עמ' 239).

            הרה"ח ר' מנחם חבקוק בלוי שי' העיר את תשומת לבי לשיחה שנשא הרבי באזני אנשי כפר-חב"ד ונה"ח (בשובם לאה"ק מהחודש השביעי דשנת תשד"מ), שבה הזכיר את פתגם אדמו"ר ה'צמח צדק' שתחילתו: "אחדות – ברכה" – אך הרבי נמנע מלסיים את האימרה (שהמשכה הוא "להיפך"), בהפטירו: "און ווייטער דארף מען ניט זאגן" (את ההמשך אין צריך לומר)... ובזה באנו לזהירות שעיקרה בהלכה (ראה בשו"ע אדמו"ר, הלכות שמירת גוף ונפש, סעיף יב).

            ממש לאחרונה קראנו בדבריו של הרה"ח ר"י ליב שפירא שי' (גל' 1001, עמ' 72), שבשעה שהעבירו להגהתו של הרבי "הנחה" מאחת השיחות, מחק הרבי קטע שלם שיכול להתפרש כ"פסק" הממעט בברכתן של ישראל, וכתב: "יישרף הנייר ולא ייאמר"!

*      *      *

            במאמרנו הנ"ל הצבענו על העובדה המפליאה, שהרבי עיקם בלשונו אפילו פסוקים ומאמרי רז"ל, כדי "לעקוף" ביטויים ש"אינם טובים" ולשמור על "לשון נקיה" בתכלית.

            לפנינו שתי דוגמאות מופלאות, שתיהן ממאמרי דא"ח מתחילת שנת תש"מ.

הקטע הראשון הוא מהמאמר ד"ה שובה ישראל שנאמר בשבת שובה, ובו הובא פעמיים לשון הפסוק "אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני"; בשתי הפעמים הקיף הרבי – הקפה לשם השמטה – את התיבות "מוחה פשעיך" (הקיף ולא מחק, שהרי אלו תיבות מתוך מקראי קודש!) וכתב תחתיהן: גו'. בשולי העמוד הוסיף הרבי בגוף כתי"ק: "בכיון לא אמרתי זה" – בכוונת מכוון לא הוציא הרבי מפיו את הביטוי שיש בו איזכור לפשעיהם של ישראל!

כמובן שכך נדפס אחר-כך במאמר (ס' המאמרים – מלוקט, א, עמ' שמו): אנכי אנכי הוא גו' למעני גו'.

בקטע השני (מד"ה בסוכות תשבו, אור לי"ג תשרי) הובא מאמר רז"ל על הפסוק "פתי יאמין לכל דבר", שדרשוהו על משה רבינו ע"ה.

כאן הקיף הרבי את המלה "פתי" וביאר בגוף כתי"ק: "בכיון לא אמרתי תיבה זו" – שינה בלשונו מפני כבודו של משה רבינו!

בקיצור לשון זה מופיע הפסוק במאמר המוגה (שם, עמ' שנו): שאמרו רז"ל "יאמין לכל דבר" זה משה רבינו...

                                    (כפר חב"ד גל' 1004)