בפרק הנוכחי מובאים "ציטוטים" מכמה מכתבים המיוחסים לכ"ק אדמו"ר זי"ע; מכיון שמכתבים אלו לא נדפסו עד כה בסידרת ה"אגרות קודש", וסביר להניח שאנ"ש יגלו בהם ענין רב, לפיכך בקשתינו שטוחה לפני כל מי שבידו צילום מאחד מהם, שיואיל לשולחו אל "מערכת אוצר החסידים" כדי לפרסמו בשלימותו. וזכות הרבים תלוי בו.

המכתבים מופיעים כאן בסדר כרונולוגי.

* * *

[א]

מסיפוריו של ר' לייב מוצ'קין שי', מייסדו האגדי של כפר-חב"ד (ותיקי הכפר שלא היו מודעים לעובדה מרעישה זו עד עצם היום הזה, מוזמנים לקרוא ב'בית משיח', גל' 554, משם שאוב כל המידע שלפנינו):

בשנת תש"ז הגיע ר' לייב לפראג בשליחות הרבי נשיא דורנו; תפקידו היה לנסות ולהשיג ניירות-מסע עבור היהודים משארית הפליטה שהגיעו כבר מרוסיה לצ'כסלובקיה, כדי שיוכלו להמשיך במסעם ולהגר לאחת ממדינות הרווחה. בנוסף לכך היה עליו לנקוט גם באי-אלה דרכים חשאיות כדי לחלץ כמה יהודים אזרחי צ'כיה ששהו עדיין ברוסיה. כמו-כן הפעיל ר' לייב מאמצים לשחרר – מהכלא הרוסי ומרוסיה בכלל – את החסיד הידוע ר' מענדל פוטרפס.

כשר' לייב היה כבר בפראג, קיבל מכתב מהרבי, שבו הודיע לו הרבי שזלמן רובשוב (מי שנודע לימים כזלמן שז"ר), אמור להגיע לפראג, ועליו לנסות ולהפגש עמו. ואכן, אירעה פגישה אקראית בין שז"ר לר' לייב באחד מרחובות פראג.

פגישתם השניה היתה בארץ-ישראל בשנת תש"ט; באותה פגישה השתתפו: הרב שאול בער זיסלין, הרב אליעזר קרסיק, ר' פנחס אלטהויז, ויבלח"ט, העלם הצעיר ר' לייב. במיפגש היסטורי זה יסד ר' לייב את כפר-חב"ד...

בנוסף למכתב הנ"ל (אודות הפגישה המתבקשת עם מר רובשוב בפראג), מוזכר באותה כתבה מכתב נוסף:

במכתבו זה כותב הרבי לרה"ח ר' פרץ מוצ'קין (אחרי פגישתו עם מר שז"ר במונטריאול): "כנראה שכחת לומר לשז"ר כי הנך אביו של ר' לייב מוצ'קין..."

* * *

[ב]

בסיפרון "העינים של הלב" (יצא לאור ע"י צעירי אגודת חב"ד באה"ק, ל"ג בעומר תשנ"ז) קוראים אנו:

זה סיפור אמיתי שקרה באוסטרליה, בשנת תשט"ו (1955)... ימים אחדים לפני ראש-השנה הופתע הרב גוטניק למצוא בתא-הדאר שלו מכתב מהיר מהרבי מליובאוויטש. בהתרגשות רבה פתח את המעטפה והחל לקרוא את המכתב.
במכתבו הביע הרבי פליאה על שלא הסכים להענות לבקשתם של יהודי אדליד. הרבי כתב שאין מצוה גדולה מזו, לעודד את רוחם של יהודים נדחים, להדריכם בימים הנוראים ולעורר את לבם לאהבת ה'.
הרבי סיים בכתבו שודאי יסכים לנסוע לאדליד, ובזכות המאמץ וההקרבה שלו, יברכהו ה' בכתיבה וחתימה טובה, לשנה טובה ומתוקה.
בסוף המכתב, סמוך לחתימה, הוסיף הרבי בכתב-ידו: "בטח יתענין בהנעשה אצל היהודים שבאו ממצרים והנמצאים שם".

* * *

[ג]

בעתון 'כפר חב"ד', במוסף המיוחד "זרעו בחיים" (ג' תמוז תשס"ו), עמ' 18:

מספר הרב א"ז שי': בסביבות שנת תש"כ חי בראש העין יהודי מעולי תימן. כשראיתי אותו יום אחד, נבהלתי למראהו... שאלתיו מה קרה... החל לספר לי שפקדה אותו ברגלו מחלה מוזרה ואיומה... מציעים לו לכרות את הרגל... אם הניתוח לא יצליח, יהיו חייו בסכנה גדולה...

הצעתי לו שיכתוב לרבי מליובאוויטש... האיש לא הבין מה זה קשור לרבי מליובאוויטש... והוסיף: אפילו אם ארצה לכתוב לו לא אוכל, כי אני כותב רק בערבית... בסוף שכנעתי אותו והוא כתב לרבי.

כעבור חודשיים פגשתי אותו ופניו שמחות וצוהלות... רץ לעברי ואמר לי בהתרגשות: חיי ניצלו בזכותך! והוא סיפר לי ששבועיים לאחר ששלח את המכתב, קיבל תשובה בדואר מהיר. השורות הראשונות נכתבו בערבית, ושם ביקש ממנו הרבי למסור את המכתב לפרופסור. בשורות הבאות הופיע מרשם שכתב הרבי באותיות לטיניות. הפרופסור הנדהם אמר שעל טיפול כזה עדיין לא שמע, אך הסכים לבצע אותו...

מי יחשוף את זהותו של "הרב א"ז" ויגלה לן טעמיה מדוע חושש לפרסם את שמו. וגם יגלה לנו היכן מצינו תימני שאינו יודע לכתוב בלה"ק אלא רק בערבית, ועוד יגלה לנו היכן מצינו פרופסור שמקבל על עצמו לבצע טיפול חדשני שלא שמע אודותיו מעולם, ואינו חושש לאיבוד מישרתו ואף לגרוע מזה. ואולי יגלה לנו אותו פרופסור את פרטי הטיפול החדש הזה שבוודאי ניתן להציל באמצעותו את חייהם של חולים רבים נוספים.

* * *

[ד-ה]

ושוב מהעתון 'כפר חב"ד' (גל' 718, ג' בתמוז תשנ"ו):

..עם גמר הפארבריינגען [של חג השבועות תשמ"ב], לפני תפילת ערבית, פנה אלי הרב חדקוב זצ"ל ואמר לי: "שש פעמים שתה הרבי לחיים עם כבודו [במהלך ההתוועדות]. שש פעמים. לא פשוט הדבר. שש פעמים כמנין 'היסוד שבחסד' שהזכרנו בימי הספירה האחרונים. שש פעמים. הרבי מחשיב את כבודו כבעל חסד וכמי שיסודו חסד"...

למחרת היום [של חג השבועות תשמ"ו], התייצבנו ליחידות... רשמתי על הפתק שלי שש בעיות חמורות וקשות שהטרידו אותי בעבודתי... כאשר ניגשתי אל הקודש והושטתי את הפתק, לקח אותו הרבי מידי והחל לפתע לומר לי מספר דברים מאוד משמעותיים הקשורים למהות עבודתי. הרבי מחזיק בידו האחת את הפתק הסגור ובידו השניה את הדולר וממשיך לדבר, ואני מקשיב כולי נפעם ורועד, ולפתע חשתי איזו הארה ושמתי לב שלמעשה קיבלתי את כל התשובות המלאות לכל השאלות שרשמתי בפתק הסגור בידו של הרבי...

.. באותם ימים אפלים לאחר המהפך הפוליטי השני... שוחחתי עם ידידי ר' מאיר פריימן זצ"ל, והוא יעץ לי לכתוב מיד איגרת לרבי... ולבקש את עצתו וברכתו... שבועיים לאחר שיגור האיגרת, בצהרי ערב יום הכיפורים, חזרתי מתפילת מנחה וליד ביתי נצב לו הדוור ומחזיק בידו מכתב. "ראיתי", הוא אמר, "שזה מהרבי ולכן הבאתי אותו מיד, אף שאיננו עובדים כי זה ודאי חשוב"... פתחתי בדחילו את איגרת הקודש. ולמרבה הפלא, ליד התשובה שנכתבה במכונת כתיבה, התנוססו שש שורות ובהן שלושים ושש אותיות קדושות כתובות בכתב יד קודשו. כמו אותיות של אש על קלף - - -

לא הבנתי את כל הקיצורים ואת ראשי התיבות...

למותר לתאר את שמחת החג של אותה שנה. למורת לתאר את ההתרוממות הרוחנית שחשתי באותו יום קדוש. לא, לא נס, ולא מופת. כוחה של אמונה. כוחו של ביטחון שחזר אליך.

שש הרמות "לחיים" כמנין "יסוד שבחסד". שש תשובות לשאלות מפתק סגור. שלושים ושש אותיות קדושות כמנין "חסד שביסוד"...

סוף ציטוט.

אני מרשה לעצמי לנחש שמכתב מסתורי זה (שבו נכתבו בכתי"ק שש שורות שבהן שלושים ושש אותיות; שש אותיות לשורה בממוצע), קשור למכתב הבא ('כפר חב"ד', גל' 803, ו' בניסן תשנ"ח):

באחד הימים הקשים בהם התנסיתי בעבודה החינוכית... כאשר עמדתי בפני החלטות גורליות... שידל אותי ידידי ר' מאיר פריימן ז"ל לשגר איגרת לרבי ולהציע בפניו את הבעיה.

לימים זכיתי לקבל תשובה בכתב עם הערות והנחיות ברורות... תשובה קצרה ביותר שבסיומה גם איזו הארה מן התפילה שתיקן ר' אלימלך מליז'נסק שיתפללו החסידים בכל יום והאומרת: "ולא תעלה קנאה בלבי על חברי, ותן בלבנו שנראה כל אחד רק מעלת חברינו ולא חסרונם ומומם". הארה זאת נכתבה בר"ת כשהמפתח היה: "ויהיה ער לראות את האדרבה של ר' אלימלך זי"ע".

סוף ציטוט.

כלומר: הרבי כתב, כנראה, את הר"ת המוזרים "ועלאהשרא"ז" – שפענוחן הוא: "ויהיה ער לראות את האדרבה של ר' אלימלך זי"ע"...

* * *

שוב שטוחה בקשתנו הנפשית לפני הקוראים: אנא! מי שבידו צילומים ממכתבים אלו – כולם או אפילו חלקם – אל ימנע בר מאנ"ש ויוציאם לאור העולם.

* * *
נ ס פ ח

אגב גררא נצביע על תופעה נדירה יותר, שבה מייחסים לרבי – בשגגה – דברים שכאילו נכתבו בגוף כתי"ק, בה בשעה שהוא לא כתב את הדברים הללו מעולם!

[להבדיל מן התופעה הנפוצה יותר, שבה אכן יצאו מטעם מהרבי כתבים כלשהם אבל לא בכתיבתו, ויש טועים בדמיון כוזב ובטוחים שלפניהם גוף כתי"ק. והדוגמאות הן למכביר].

[א]

בספר "עדן ציון" (ירושלים תשט"ז), עמ' פב הע' ח, כותב הרה"ח מו"ה ישעיה הורוויץ ע"ה:

"דבר פלא סיפר לי אא"מ ז"ל [הרה"ח ר' אשר, נכד אחותו של אדמו"ר הצ"צ], ששמע מקרובי הרה"צ מליבאוויטש, אשר דו"ז האדמו"ר בעל צ"צ נ"ע שעלה לשמים בן ע"ז שנים בשנת תרכ"ו ביום ה' י"ג ניסן... לפני פטירתו היה מדבר הרבה מרבינו הבית יוסף זצ"ל, והי' מתפלא איך שעלה בידו להיות רב ור"מ בצפת"ו ולעשות כ"כ חיבורים ג[דולים] וגם להיות לו מגיד ללמוד עמו סתרי תורה. וסיים בדבריו הקדושים: אבל הנני רואה, אם רוצים יש זמן על הכל. וכשסיפר להם אא"מ שיום פטירת הב"י הוא ג"כ ביום י"ג ניסן, נתפלאו מאד על זה.

"שוב כתב לי על זה חתנא דבי נשיאה מליבאוויטש הרה"ג רמ"מ שניאורסאן שליט"א (כעת הוא הנשיא והאדמו"ר יצ"ו) בזה"ל: שמעתי מכבר שיש רמז ע"ז במג"א [=במגילת אסתר] (ג' י"ב) ויקראו סופרי המלך בחודש הראשון בשלשה עשר יום בו. היינו שסופרי המלך (הב"י והצ"צ) נקראו בו ביום וכו'.

עכ"ל ב"עדן ציון".

ואני ראיתי את הסיפור הנ"ל בכתיבת ידו של המחבר ועליו הערה זו בכת"י, והתברר שהכותב הוא הרה"ח רמ"ז גרינגלאז שליט"א (שמחברת הסיפורים היתה תחת ידו וגם אצל כ"ק אדמו"ר זי"ע).

[ב]

בחודש סיון תשס"ג נדפסה 'תשורה' לרגל חתונת א' מאנ"ש, ובה התמונה והכתיבה דלהלן, בתוספת ביאור הענין ופענוח כתה"י:

עם פרסום ה'תשורה' הובהר לבעל השמחה, שלא הרבי הוא שכתב זאת אלא אחד המתעסקים בהכנת "ספר השלוחים", ועל דעת עצמו בלבד...