בחודש ניסן דאשתקד, התפרסם בקובץ "אור ישראל" (גל' מג) מאמר נכבד מאת הרב מ"מ סג"ל-גולדשטיין, שאחד מפרקיו הוקדש ל"ספר 'זהרי יעב"ץ', מהדירו וזיופיו".

בפרק זה נחשפים זיופיו המדהימים של כתבן פורה, מחבר ומהדיר, ששום דרך מדרכי הזיוף לא היתה זרה לו: "העתיק" מתוך כתבי-יד שלא היו ולא נבראו, ובאלו שהיו, שלח ידו בהשמטות ובהוספות ועשה בהם כרצונו.

עד שסיכם בעל המאמר ואמר: "ואי אפשר לי להאריך בזה להראות בעליל מאות דוגמאות מזיופיו, אך כל הרוצה להווכח באמיתות דברינו, יקח איזה דבר שהדפיס, וישווהו עם הכתב יד ויראה ויבין את אשר לפניו".

אנו, כדרכנו, נתעלם מרוב זיופיו ונעסוק רק בפן החב"די שהשתרבב אליהם.

*       *       *

אותו כתבן פירסם בכתב-העת 'הדואר' (גל' חג-השבועות תשמ"ח) את מאמרו "על העץ ועל הפרי המר – איליה ארנבורג ודרכו היהודית":

"יהודי רוסי-אוניברסאלי... שבחייו ויצירתו עבר גילגולים רבים מהתבוללות בקאתוליות הצרפתית עד שנהפך למשרתו של סטאלין... אצל ארנבורג, קדמה התרבות המערבית ליהדותו ואפילו לרוסי שבו... על מוצאו כותב ארנבורג: ..בהשקיפי לאחור רואה אני בעליל כמה נתרחק התפוח מן העץ...

"קיבל חינוך רוסי ועמד תחת השפעתם של סופרי רוסיה הקלאסיים... התרבות הקוסמופוליטית שעליה חונך ציוותה על איליה ארנבורג, כעל רבים מבני דורו, שדבקו בדת האלילית של לנין-סטאלין, "לנער את אבק העולם הישן מעל רגליו" – ובתוך ה"אבק" נכלל כל הכרוך במסורת ישראל...

"ובכל זאת נראה כי גם בענף זה נשארו "ציצים ופרחים" שינקו משרשי מורשתו, מתוך עץ החיים הנפלא של אביו. אחרי בדיקה בספר על אילן היחס של צאצאי רבי שניאור זלמן מלאדי, אבי תורת החב"ד וחסידי ליובביץ, בעל ספר "תניא", מצאתי, שסבו מצד אמו, ר' זלמן-זלקי ארנשטיין, נין ונכד לר' נחום מנזין, נכד "התניא" [התוספות בסוגריים מרובעים הן משלי – י.מ.]:

[1] רבי שניאור זלמן מלאדי (נפטר 1813), [הנכון: דצמבר 1812].

[2] רבי אברהם חיים [צ"ל: ר' חיים אברהם] מליובביץ (נפטר 1842), [הנכון: 1848].

[3] רבי ברוך שמואל שניאורסון.

[4] שרה פרידה, נישאה לר' זלמן אורנשטיין, הורודנה.

[5] ר' אליהו אורנשטיין, פולטאבה.

[6] ר' זלמן (זאלקי) אורנשטיין, חסיד ליובביצי, קיוב.

[7] חנה, נישאה לגריגור (הירש) ארנבורג, מנהל בית חרושת לסוכר בקיוב ובמוסקבה.

[8] איליה (אליהו) ארנבורג.

בכך מסתיים מאמרו.

*       *       *

השאלה המתעוררת מאליה בקריאה ראשונה היא, כיצד משתלב בשושלת זו ר' נחום מנזין (בנו של האדמו"ר האמצעי רבי דובער, בכור בניו של רבי שניאור זלמן מלאדי), שבו הוא תולה את ייחוסו של איליה ארנבורג בתחלת דבריו? הרי הייחוס שהוא שוטח לפנינו משתלשל מהבן השני רבי חיים אברהם!

גם אם נתייחס בסלחנות לשיבוש זה (ולשאר הטעויות שתוקנו לעיל), ונאמר כי נגרם בתום-לב, לא נוכל להתייחס בצורה דומה לשאלה השניה, הנוקבת עוד יותר:

הכותב מעלה את ממצאיו, לדבריו, "אחרי בדיקה בספר על אילן היחס של צאצאי רבי שניאור זלמן מלאדי"; ידועים שני ספרי יחוסין של משפחה זו:

האחד, ספרו של מ"ש סלונים, תולדות משפחת הרב מלאדי (ת"א תש"ו), והשני, ספר הצאצאים, בעריכת הרה"ח רש"א היילפרין (ירושלים, תש"מ) – ושניהם גם יחד אינם יודעים דבר וחצי דבר על  הצאצאים (מס' 8-5 בשושלת) שהכותב מייחסם לשרה פרידה וזלמן אורנשטיין (מס 4), החל מאליהו אורנשטיין וכלה באיליה ארנבורג!

*       *       *

עם פרסום המאמר הנ"ל פניתי אל מערכת 'הדואר' וכתבתי, שכל עוד לא יבהיר לנו בעל המאמר מהם המקורות שעל פיהם צירף את החוליות 4 עד 8, רשאים אנו להאמין שכל הענין בדוי מלבו, ואינו אלא חוליה נוספת בשלשלת תעלוליו.

*       *       *

במענה למכתבי שלחה לי המערכת את מה שנתן להם הכותב בתגובה לטענותיי וכאסמכתא לדבריו: צילום עמוד מתוך מאמר מסויים, שבו נסקרים שרשיהם בקודש של מהפכנים סוציאליסטים וקומוניסטים שונים, וביניהם מפורטת גם שושלת היחס של א' ארנבורג הזהה לחלוטין לזו שב'הדואר'.

בצילום לא צויין מקור המאמר, שמו ושם מחברו, אך כשהצלחתי לעלות על עקבותיו ולאתר את מקומו (בקובץ 'שבות', 7, תש"מ), נוכחתי לדעת שגם הוא אינו אלא אחד מילידי רוחו של אותו כתבן...

תלי תניא בדלא תניא...

*       *       *

מעתה חשודים עלינו גם שאר אילנות-היחס שערך אותו כתבן במאמרו "שרשים וענפים" (בקובץ 'שבות' הנ"ל), וכולם צריכים בדיקה. ואלו הם השרשים הנכבדים הללו:

[א] רבי שמואל אקסלרוד, מגדולי רבני חב"ד, רב ראדישקוביץ, פלך וילנה [מעיד אני עלי שיגעתי ולא הצלחתי למצוא את זכרו של "רב חב"די גדול" זה... כאן כנראה התעלה הזייפן על עצמו, ובדה לא רק את השושלת, אלא גם את תחילתה וראשה].

[ב] רבי מרדכי יפה בעל ה"לבושים".

[ג] רבי יצחק דויטשר, דיין בקראקוב.

[ד] רבי ברכיה בירך, רק בקראקוב, מחבר הספר "זרע בירך".

[ה] רבי יעקב מסמילה, "תלמידו של רבי שניאור זלמן (אבי החב"ד)" [הגדרתו כתלמיד אדמו"ר הזקן בטעות יסודה].

[ו] רבי יוסף שטיינהארט רבה של פיורדא, מחבר שו"ת "זכרון יוסף".

[ז] רבי שלמה לוריא, המהרש"ל מלובלין, בעל ה"ים של שלמה".

[ח] רבי שמשון ורטהיימר ("השר ר' שמשון"), רב ראשי לאוסטריה ומוראביה.

[ט] רבי יום טוב ליפמן הלר, מחבר "תוספות יום טוב".

[י] רבי צמח זאקש, רב בזאגר-ישן, ליטא.

[יא] רבי צבי הירש קיידנובר, רב בפרנקפורט ובקראקוב, בעל "קב הישר".

[יב] רבי אברהם אבלי נורדין, דיין באלטונה ובהאמבורג, תלמידו וחברו של הגאון רבי יעקב עמדין, מחבר ספר "גדי מקולס".

[יג] רבי ישראל מפולוצק, תלמידו של רבי מנחם מנדל מוויטבסק [וקודם לכן מתלמידי הרב המגיד ממזריטש].

[יד] רבי יהושע צייטלין, מקורב לגאון רבי אליהו מווילנה [כאן השושלת הקצרה אכן נכונה].

[טו] רבי שמואל שטראשון [הרש"ש], רב בווילנה.

[טז] רבי בנימין ריבלין, תלמיד הגר"א מווילנה, מחבר "גביעי גביע הכסף".

[יז] רבי חיים הכהן ראפאפורט רבה של לבוב.

[יח] רבי משה איסרליס – הרמ"א – מקראקוב.

*       *       *

והשתא דאתינן להכי, נחיל חובת בדיקה גם על השושלות שבספרו "מראש צורים" ("שלשלת היוחסין של אבות הסוציאליזם"), שבו משלשל הוא גם את צאצאיהם של:

[א] רבי יוסף קולין, המהרי"ק.

[ב] רש"י.

[ג] רבי יעקב יהושע פאלק בעל ה"פני יהושע".

[ד] רבי יצחק הלוי מהמבורג.

[ה] רבי יואל סירקיס, הב"ח.

*       *       *

במאמרו הנ"ל כותב הרב סג"ל-גולדשטיין (בעמ' רח): אך באמת צריכים לברר אם כל יחוסו [של הכתבן דנן] אל היעב"ץ אינו בשקר יסודו, ועיין בספר בנין שאול (-האג- להרב מייערס) עמוד צז, וז"ל, ומ"ש להצדיק עצמו שהוא מגזע קודש הגאון היעב"ץ זצ"ל שקר ענה בו כי ידעתי את האיש ושרשו... ע"ש. וכנראה כוונתו על זה האיש, שרצה להתלות באילן גדול היעב"ץ זצ"ל. עכ"ל.

אולם כאן הפריזו על המידה; אפילו אצל זייפן כזייפננו מתקיים המאמר שאין שקר בלא אמת, והוא אכן מתייחס אל הרב יעב"ץ.

שהרי אין ספק שהוא היה בנו של הרב ר' שאול ישכר ביק (חתנו של בעל ה"משמרת שלום" מקוידנוב), שבשער ספרו "יד שאול" על שולחן-ערוך אדמו"ר הזקן (בילגורייא תרע"ג) פירש שהוא מגזע המהר"ל מפראג, הגאון מהרש"ל והגאון הריעב"ץ.

הר"ר שאול ישכר ביק היה יליד מז'יבוז' ואף כיהן שם ברבנות משנת תרס"ד, שרבנות עיר זו היתה מסורה למשפחתו במשך דורות רבים; משנת תרע"ג רב בקאמרין, אח"כ – מתרפ"א – ברבנות מוהילוב על מקום אביו הר"ר יצחק, משנת תרפ"ט בברוקלין, ונפטר באה"ק בשנת תשל"א.

ייחוס רבני משפחת ביק אל הרב יעב"ץ מפורט בהקדמת המו"ל לסידור "עמודי שמים" (מהדורת תשכ"ו), שאבי משפחתם – הר"ר שאול ישכר בעריש – היה חתנו של הר"ר צבי אריה הכהן ראפאפורט, בן הר"ר דובעריש הכהן ראפאפורט (שממנו נמשכה הרבנות במז'בוז'), חתנו של הר"ר מאיר אבד"ק קאסניטין ישן, בנו של הר"ר יעקב עמדין (הרב יעב"ץ).

אלא ש"כך עונשו של בדאי, שאפילו אומר אמת אין שומעין לו" (סנהדרין פט, ב).