בפרק קודם (פרק לה) עסקנו בסיפור שמקורותיו נראים אמינים – איש מפי איש עד למי ששמע בעצמו מפיו של אדמו"ר הזקן – ובכל זאת לא הצלחנו להשתכנע בנכונותם המוחלטת של דבריו.

גם הפעם נדון בסיפורים המסופרים "מכלי ראשון": מפיו של אחד המזכירים, ששמעם – לדבריו – מפיו של רבינו זצ"ל. "שלשלת הקבלה" כשלעצמה משדרת אמינות, אך עינינו הרואות שכל אחד ואחד מהם מוכחש מפיו של הרבי עצמו או מפי כתבו.

* * *

בי"ד כסלו תשל"ט השתתף המזכיר בהתוועדות חסידים, וסיפר סיפורים רבים. לימים התפרסמו הסיפורים בכמה וכמה מקומות (דפים, קונטרסים ועתונים), אבל אנחנו העלינום על הכתב מתוך האזנה לסרט הקלטה, כנתינם וכמסירתם מפיו לאזני הרבים.

[א]
מכתבו של הרבי אל הגאון הרוגצ'ובי

מספר המזכיר:

הרבי הראה לי מכתב בכתי"ק, שכתב אל הרוגצ'ובר מפאריז או מברלין, היו בו שלוש-ארבע שורות של תארים, וביניהם: "שר התורה".

תוכן המכתב [את כל הסיפורים סיפר המזכיר באידיש, אבל את המלים שבתוך מרכאות אמר בלשון הקודש, כציטוט מדוייק מהמכתב]:

מאחר ואנו חיים עתה בתקופה שענין חכמת המדע מתחזק מאד, ויש כאלו שרוצים לומר שענין המדע מנגד לענין התורה, היה מאד חשוב שילקטו מהש"ס ומהרמב"ם את כל העניינים שמדברים אודות מדעים, ויוכיחו שאין שום ניגוד [מהמדע לתורה].

"ולא מצאתי אף אחד" שיכול לעשות זאת "אלא כת"ר", לפיכך "בקשתי אליו, למרות" שיודע אני כיצד זמנו יקר אצלו, אך היות וזה דבר "שנוגע לכלל", לפיכך ימעט בזמן לימודו וילקט את כל העניינים ויערוך את הדבר הזה.

[עד כאן תוכן המכתב].

בהקלטה שומעים את הרה"ח ר' יואל כהן שואל את המזכיר באיזו שנה נכתב המכתב, והלה משיב: תרצ"ו או תרצ"ח כמדומני.

המסובים מעירים שהרוגצ'ובר נפטר בשנת תרצ"ו, והוא מגיב: אם כן זה מתרצ"ו!

סביר להניח שהרבי מעולם לא הראה למזכיר את המכתב, אלא הוא עצמו חיפש בגנזי דמלכא, וראה את המכתב שנדפס אחר-כך ב'רשימות' (שהיו מונחות כל השנים במגירת שולחנו של הרבי), מכתב שאינו מתרצ"ח וגם לא מתרצ"ו, אלא משנת תרפ"ח (הוא הנדפס ב'רשימות' חוברת לג ובאגרות-קודש,א, בתחילתו).

במכתב זה קוראים אנו (אחרי שורות התארים שביניהם גם התואר "שר התורה"):

..ע"ד חכ' התכונה מצאנו בי"ד להרמב"ם ז"ל הרבה במקצוע חכ' זו. וכנראה נשען ג"כ על ספרי חכמי או"ה בזה... גם מש"כ בהל' יסוה"ת פ"ג נמצא ג"כ בספרי חכמי יון. ולכן פניתי לכת"ר בברור דבר זה איך להשוות ביניהם, ובפרט במקומות סותרים ביותר שישנם. וביותר שאלתי ובקשתי לבאר עד כמה שאפשר להעלות על הכתב שיטת חז"ל בתכונה המובאת בש"ס, תוספתא וכו'.

עכלה"ק ותו לא מידי!

כל יתרת הסיפור אודות הצורך בליקוט מעין זה למען הכלל ולצורך התקופה, ושרק הרוגצ'ובר יכול לעשות זאת, ואף שזמנו יקר בכל זאת מבקשו הרבי למעט בלימודו ולעסוק בליקוט זה – מהיכן נלקח?

[ב'כפר חב"ד', גל' 500, עמ' 17 ואילך, נדפסו סיפורים רבים מ"התוועדות מיוחדת" זו, ביניהם גם סיפור זה, בשינוי הפתיחה: לא "הרבי הראה לי מכתב בכתי"ק", אלא "ראיתי מכתב בכתי"ק"].

[ב]
הגאון הרוגצ'ובי והעסקנות הציבורית

מספר המזכיר:

"הרבי סיפר לאבי" בשם אדמו"ר הריי"צ, ששמע מאביו אדמו"ר הרש"ב, שבאחת ההזדמנויות היתה אסיפה מגדולי הרבנים בנוגע לעסקנות, הקימו ועד, ורצו שהרש"ב והרוגצ'ובר יעמדו בראשו. הרוגצ'ובר השיב שזו מחלוקת בין הרמב"ם והראב"ד בהלכות תלמוד-תורה, ומפני שהוא – הרוגצ'ובר – תלמיד הרמב"ם, הרי על-פי הרמב"ם אסור לו לעשות כן.

ומוהרש"ב אמר למוהריי"צ, שאין הוא יודע האם הרבנים הבינו בשעת מעשה לאיזו מחלוקת רמב"ם וראב"ד התכוין הרוגצ'ובר.

בהקלטה שומעים את הערת המסובים, שהרבי עצמו סיפר זאת ואמר שהמחלוקת היא בין הבבלי לירושלמי ולא בין הרמב"ם לראב"ד!

על כך משיב המזכיר: דאס איז אנאדערע זאך [=זה דבר אחר]! א מעשה שהיה!

לגירסת המזכיר מדובר במחלוקת בין הרמב"ם לראב"ד (מחלוקת שאין לה שחר), אבל לעינינו גירסתו של הרבי (שבשמו מסר המזכיר את הנוסח הקודם!) כפי שנדפסה ב'לקוטי שיחות' (טז, עמ' 375-374), שהיתה זו אסיפה שזימן מוהריי"צ (ולא מוהרש"ב), ובה ביקשו מהרוגצ'ובר להימנות עם הוועד שיעסוק בענייני יהודי רוסיא, אך הוא סירב באמרו שזו מחלוקת בין הבבלי שסובר שחסידים "תורתם משתמרת" לבין הירושלמי הסובר ש"תורתם מתברכת", והרי ההלכה היא כבבלי שתורתם משתמרת בלבד ואינה מתברכת, ואין הוא מוכן לוותר על ההוספה בלימוד התורה וידיעתה (יעויין שם).

אליבא דגירסת הרבי נמצא, שכל מעורבותו של מוהרש"ב וכל והדברים שכאילו אמר בקשר לזה, לא היו ולא נבראו.

גם הדברים המיוחסים לרוגצ'ובר שכאילו נתן טעם לדבר, מפני שהוא תלמידו של הרמב"ם ואינו יכול לעבור על דבריו, חסרי יסוד המה.

[ג]
ספר 'סיפורים נוראים'

מספר המזכיר:

הרבי סיפר לאבי ע"ה, שבבוקר למחרת חתונתו, ביום הראשון של השבע ברכות, קרא אותו מו"ח – אדמו"ר הריי"צ – אליו, נתן לו את ה'סיפורים נוראים' מר' יעקב קיידאנער, ואמר לו, שכשהיתה החתונה שלו אמר לו אביו [מוהרש"ב], שהיות ובשבוע הראשון של החתונה אין יכולים לעיין בלימוד כדבעי למהוי, אזי הוא הזמן שיהיו בקיאים ב'סיפורים נוראים' של ר' יעקב קיידאנער. והרבי [מו"ח] נתן לו אז את הספר, ואמר לו שבמשך השבוע יראה להיות בקי בסיפורים אלו. ע"כ.

לעומת גירסה זו ניצבת גירסתו של רבינו כפי שרשם בעצמו ביומניו, והנדפסת כיום ב'רשימת היומן' (עמ' שעו):

אליבא דיומנו של הרבי, סיפר לו מו"ח בשנת תרצ"ה (ולא בשבוע של חתונתו שהתקיימה בשנת תרפ"ט), שבקייץ של התנאים שלו ציוה עליו אביו הרש"ב שיקרא את ה'ספורים נוראים' של ר' יעקב קאדאניר, כי על ר' יעקב קאדאניר יש לסמוך.

הרי שהספר ניתן לריי"צ "בקייץ של התנאים" דהיינו לפני חתונתו, וכל הדיבורים על שבוע השבע-ברכות, שקשה לעיין וכו' – הכל חסר יסוד.

המזכיר אינו נסוג מגירסתו אפילו למקרא גירסתו של הרבי, כדבריו במכתבו הנדפס בקובץ 'היכל הבעש"ט' (יא, עמ' קסו):

"בהיכל הבעש"ט ניסן תשס"ה... מובא מרשימות כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע מה ששמע מחותנו כ"ק אדמו"ר מהריי"צ ע"ד הס' "סיפורים נוראים" לר' יעקב קאדאניר. בשש"פ תש"ח או תש"ט זכה אבי... ע"ה לשמוע כמה סיפורים מכ"ק אדמו"ר זי"ע וגם אני ועוד היינו באותו מעמד, ואחד הסיפורים שהרבי סיפר אז היה: בשבוע של השבע ברכות שלי (כסלו תרפ"ט) נתן לי חותני כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ את הס' "סיפורים נוראים", ואמר לי, היות שמפני הטרדא קשה ללמוד בעיון הדרוש, יש לנצל הזמן להיות בקי בספר זה". עד-כאן דברי המזכיר.

האם הרבי סתר את דברי עצמו? או שמא השומע (שהיה אז בן י"ז-י"ח שנה) לא שמע היטב? ואולי, פשוט, שכח ברבות השנים?

יכולני להוסיף עדות אישית, שעוד לפני למעלה משלושים שנה שמענו מהרה"ח המופלג רמ"ז גרינגלאז שי', שגם הוא שמע מהרבי שאת ה'סיפורים נוראים' קוראים בזמן שבין התנאים לחתונה (כדברים הללו ראיתי גם במכתב שכתב הרה"ח הנ"ל).

חוגים מסויימים מעדיפים, משום מה, דווקא את גירסתו של המזכיר על פני גירסתו של הרבי:

[ד]
'חידושי הרי"מ' וה'צמח צדק'

סיפר אדמו"ר הריי"צ לרבינו, ורבינו למזכיר (במקור: "לפני שנים רבות, יצא לדבר אודות גור, והרבי אמר לי שהוא שמע מעשה ממו"ח"):

אחרי הסתלקותו של הרה"ק מקאצק בא 'חידושי הרי"מ' בדברים עם חבירו שצריכים לנסוע לחפש רבי, וצריכים יישוב הדעת לאן לנסוע. אחרי כמה שבועות אמר הרי"מ לחבירו שיש לעשות גזירה-שוה "מנחם מענדל – מנחם מענדל" בין הר"ר מענדל מקאצק וה'צמח צדק' מליובאוויטש, צריכים לנסוע אליו ולקבלו עליהם לרבי. אלא שנצרכו להכנות, ובין כה וכה נסתלק ה'צמח צדק'. והקאצקער נסתלק כשלושה חדשים לפני ה'צמח צדק'.

עד כאן תורף המעשה. שנסתיים מעין הפתיחה: "זה סיפר לי הרבי, מעשה זה, ששמע ממו"ח".

בהקלטה נשמעים דיונים בין המסובים, שהרי לא זו בלבד שהרבי מקאצק נסתלק בשנת תרי"ט, שבע שנים לפני הצ"צ, אלא גם הסתלקותו של בעל חידושי הרי"מ (באדר תרכ"ו) קדמה לזו של הצ"צ (ניסן תרכ"ו)!

הרי לנו שמועה מפיו של מי ששמע לכאורה מהרבי משמיה דהריי"צ, ובכל זאת לא נותר בה אפילו קורטוב של אמת, והיא מורכבת מכמה סיפורים גם יחד:

א] הרבי מקאצק עצמו הוא זה שאמר "מענדל מענדל לגזירה שוה", אבל ללא שום קשר לסיפור שלפנינו.

ב] בעל 'חידושי הרי"מ' אכן רצה לנסוע אל ה'צמח צדק' אחרי הסתלקות הרבי מקאצק, אבל נסיעתו התבטלה מסיבות אחרות ולא מפני הסתלקות ה'צמח צדק', שהיתה, כאמור, אחרי הסתלקותו של 'חידושי הרי"מ'.

האם יכולים אנו להאמין שדברים מעין אלו יצאו ח"ו מפיו של הרבי?! סביר יותר להניח שהרבי לא סיפר את הדברים שצוטטו בשמו.

[ה]
אוכלים בעשרה ומברכים ללא זימון?!

מספר המזכיר:

רב אחד מחסידי פולין, מברוקלין, שאל את הרבי: כשבאים לחתונה ומתיישבים קבוצות קבוצות לשולחנות, האם מותר, כשעומדים ללכת [לפני גמר הסעודה] לברך ללא מנין, או שמא בשעה שמתיישבים לשולחן נהיה חיוב לברך במזומן בעשרה. לדעתו של השואל אסור להסתלק אא"כ מברכים במנין, והוא שואל לדעת הרבי. הרבי השיב לו ש"מאכט ניט אויס" [ויכולים לברך בלי זימון בעשרה].

המסובים נשמעים מעירים לו שהשאלה היא לגבי שבע-ברכות, והוא במכתב שכבר נדפס ב'לקוטי שיחות' כרך יד [עמ' 305]. אבל המזכיר ממשיך לטעון שהמדובר הוא לענין זימון בעשרה.

האם יש לסמוך על שמועתו גם כשהיא מנוגדת (לא רק להלכה, אלא גם) למכתבו של הרבי, שבו מדובר בפירוש אודות שבע ברכות, שלא יברכו אותן במנין נפרד מכמה וכמה סיבות?!

* * *

עד כאן מסיפורי אותה התוועדות. מכאן ואילך שמועות שסיפר בהזדמנויות נוספות, ממה שזכה בעצמו לשמוע מפי הרבי.

[ו]
זמן תפילת ערבית בפטרבורג

בספר "נטעי-גבריאל" (הלכות בין המצרים, מהדורת תשנ"ז, ב, עמ' תצה הע' ג) כותב בזה הלשון:

ובנוגע לדאורייתא שמעתי מהרה"ח [המזכיר] שליט"א ששמע מפ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל, שהעיד בשם חותנו כ"ק אדמו"ר מהריי"צ, שיש לו בקבלה שזקנם בעל התניא זי"ע כאשר הי' בעיר פטרסבורג התפלל מעריב במוש"ק מ"ב מינוט אחר השקיעה, ועל סמך זה נהג כ"ק אדמו"ר מהריי"צ כן בהיותו בפטרסבורג וגם בארה"ב, וכן נהג חתנו כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע. עכ"ל.

ואנחנו לא נדע איך נוכל להאמין לשמועתו זו; בפרט לגבי פעטערבורג שח"ו לומר כן בנוגע לדאורייתא (אלא רק בימים השווים של תקופת ניסן ותשרי, שאז אין אנו זקוקים לשום "קבלה" כלל, מפני שהדבר ברור לפי חשבון זמן צאת הכוכבים המבואר ב"סדר הכנסת שבת" שבסידור רבינו הזקן. וכפי שנתבאר בטוב טעם ודעת בקונטרס "נרות שבת קודש" להרה"ח רשד"ב לוין שליט"א, ח"ב, ברוקלין תשל"ה. יעו"ש היטב, ובפרט בעמ' 27 הע' 14 ובריש עמ' 21 שמתקן ומעמיד על דיוקו את החישוב שבס' "זמני היום בהלכה").

אבל בימות החורף צאת הכוכבים בפעטערבורג הוא כשעה אחרי השקיעה, ובימות הקיץ כשעה ושלושה רבעים. ומהו עניינם של 42 דקות לענין דאורייתא בכגון דא?!

גם במקרה זה מצינו בבירור להיפך:

מדבריו של אדמו"ר מוהריי"צ (שהובאו לדפוס ע"י חתנו רבינו זצ"ל) מפורש יוצא שלא כדברי ה"קבלה" הנ"ל, והוא בתחילת "רשימת המאסר" ('לקוטי דיבורים' עמ' 1222), ששם נאמר אודות ההנהגה בפועל בפעטערבורג: "בימי הקיץ אשר זמן תפילת ערבית לא קודם משעה חצי העשתי עשר [10.30]", ובהערה שם: "מרגלא בפומי דחסידים הראשונים, אשר כן הורה ונהג רבינו הזקן בהיותו בפטרבורג בעת מאסרו השני בשנת תקס"א" [ששהה שם בערך עד חודש סיון – אמצע חודש מאי].

הרי שלא נרמז דבר וחצי דבר אודות "קבלה ממוהריי"צ" בדבר 42 דקות, וגם הנהגתם בפועל של רבוה"ק בהיותם בפעטערבורג היתה שונה לחלוטין מ"קבלה" זו.

[ז]
הספר "חמדת הימים"

שמועה נוספת בשם המזכיר הביא בעל ה"נטעי גבריאל" בקובץ 'הערות וביאורים' (אהלי-תורה. גל' תתלה), בקשר לדיונים שנתקיימו בגליונות קודמים אודות יחס רבוה"ק לס' 'חמדת הימים', שהצנועים מושכים את ידיהם מלעיין בו. וזה לשונו:

בנוגע להספר 'חמדת הימים', שמעתי מהרה"ח [המזכיר] שליט"א, משב"ק, שבשנה הראשונה של הנשיאות היה כ"ק אדמו"ר מציין לה'חמדת ימים', ואחר שקיבל כמה מכתבים ובקשות, קיים שב ואל תעשה עדיף. עכ"ד.

על כך השיב עליו הר"נ גרינוואלד (בגל' תתלז), הרי כיום כבר נדפסו רוב כתביו ואגרותיו של הרבי מאותן השנים, ולא מצינו אפילו פעם אחת שהרבי יציין ציון ישיר לס' 'חמדת הימים', ורק פעם אחת (אג"ק, ג, עמ' קמ) מציין הרבי ל'שדי חמד' שמביא את ה'חמדת הימים'! [ומסיים שם הרבי: "ואין הספרים מ"צ וחמ"י תח"י לעיין בהם". וזאת בנוסף למפורש ב'אגרות קודש' (ח, עמ' רכג): בהנוגע לס' חמדת הימים.. לע"ע לא מצאתיו מובא בספרי רבותינו נשיאינו הק'].

ומסיים הר"נ גרינוואלד את דבריו: וא"כ בינתיים (עד שיתברר אחרת) אינני יכול לקבל שמועה זו [שנאמרה בשם המזכיר].

בגל' תתלט נדרש המזכיר לאותו נושא, ומביא שמועה חדשה בשם הרבי:

לפני כמה שנים, הכנסתי לכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו חבילה של ספרים עתיקים, בינם הי' גם הס' 'ח"י'. שאלתי את הרבי, מכיון שבס' זה מובא כמה מנהגים וכו' שלע"ע לא נמצא מקור להם במק"א, אם כדאי לציין אליו. ואמר הרבי: לא ידוע לך אשר אודות מחבר ס' זה ישנן הרבה תרעומות אם הוא בר סמכא ולמי הי' שייך, וכמה גדולי ישראל התרחקו ממנו, ולכן לא כדאי לציין אליו. ואח"כ הוסיף: נישט כדאי קוקן אין עם (לא כדאי להביט בו). עכ"ל המזכיר.

האם אותו רבי שאמר את השמועה השניה, נהג בעצמו כפי המסופר בשמועה הראשונה?...

[ח]
דעתו של הרבי על "פגישות"

א) ב'תשורה' לחתונה שנערכה בכ"ד טבת תשס"ה, נתפרסמו הדברים הבאים מ'יומנו' של המזכיר:

ט"ז שבט תשי"ד – מחרת קישורי התנאים שלי; שאלתי את הרבי איך צריכה להיות ההנהגה בנוגע להמשך פגישות (היינו, בזמן שבין ה"ווארט" לחתונה). ואמר הרבי: "מה שפחות יותר טוב. להיפגש לא יותר מפעם אחת בשבוע, ולדבר בטלפון לא יותר מפעם אחת בשבוע. נהייתה פריצות אשר חתן וכלה מצטלמים יחד לפני החתונה; זוהי פריצות גדולה. עד אחרי החופה אסור להצטלם ביחד. תפרסם זאת גם לשאר החתנים".

ב) ב'תשורה' אחרת (א' דר"ח טבת תשנ"ח): כשנהייתי חתן בשנת תשי"ד, נכנסתי פעם לחדרו הק', והרבי בדיוק עמד אז ליד החלונות, שאלתי כמה שאלות וביניהם, כמה פעמים מותר לחתן להיפגש עם הכלה וכו'.

הרבי ניגש לעבר השולחן, התיישב על כסאו ואמר: "נישט טרעפען זיך אדער רעדן אויפן טלפון מער ווי איין מאל א וואך, און ווייניקער מאכט אויך ניט אויס..." (=לא להיפגש או לשוחח בטלפון יותר מפעם א' בשבוע, ופחות מזה גם לא ישנה [עדיף לתרגם: אם יהיה פחות מזה גם לא נורא]).

ואח"כ דיבר בחריפות רבה נגד התופעה של נטילת תמונות של החתן והכלה ביחד, "ס'איז געווארן א פריצות אז מ'שטעלט זיך נאך דעם ווארט צוזאמען דיחתן כלה און מ'נעמט בילדער און נאך א סטודיו וכו'" (=נהי' לאחרונה פירצה שהתן והכלה נעמדים יחד אחרי הווארט להצטלם ועוד בסטודיו וכו').

ואמר שמאד לא שבע רצון מזה וביקשני לפרסם בשמו את שני הענינים הנ"ל.

ג) בתשורה שלישית (כ"ד אדר תשס"ד) מיומנו: ביום ט"ז שבט – מחרת קישורי התנאים שלי – תשי"ד: שאלתי את הרבי איך צריכה להיות ההנהגה בנוגע להמשך פגישות וכו'. הרבי אמר: וואס ווייניגער איז אלץ בעסער, זיך טרעפין נישט מער ווי איין מאל א וואך, און רעדין אויפן טלפון נישט מער ווי איין מאל א וואך. עס איז געווארן א פריצות וואס חתן וכלה נעמען בילדער צוזאמין פאר די חתונה. דאס איז די גרעסטע פריצות. ביז נאך די חופה זאל חתן וכלה ניט נעמען קיין בילדער צוזאמען. זאלסט דאס מפרסם זיין צו אנדערע חתנים אויכט.

עד כאן שלושת הנוסחים (שעל ההבדלים ביניהם נעמוד להלן).

וכאן הבן שואל:

האם אמנם זו דעתו של הרבי בקשר לפגישות של חתן וכלה לפני חתונתם?!

[א] במכתב משנת תשכ"ב (תורגם ללה"ק בס' "שערי הלכה ומנהג", ד, עמ' צב): אפילו כאשר החתן והכלה נמצאים באותה עיר או בשתי ערים לא רחוקות אחת מהשניה, הנה, מדרך היהדות להמנע מלהפגש אחד עם השני לפני החתונה.

[ב] ב"יחידות" משנת תשל"ה ("היכל מנחם", ב, עמ' ריט): מכיון שהיא (=הכלה) שם (=בארץ ישראל) – הי' זה דבר נכון שאתה תישאר כאן.

בענין הנ"ל [פגישת חתן וכלה קודם החתונה] זוהי "שאלה" אם [אסור] מן התורה או מדרבנן...

[ג] בשלוש ה'תשורות' הנ"ל מסופר מפיו ומפי כתבו של המזכיר, שהרבי סירב לסדר קידושין לחתן וכלה שנסעו במטוס אחד – יחד עם משפחותיהם! – קודם החתונה.

[ד] המזכיר עצמו סיפר פעם ברבים, שהרבי מנע ממנו ללכת לסעודת ליל שבת בבית משפחת המשודכת, אע"פ שכך היה המדובר ביניהם והמתינו לו וכו'.

[ה] עוד סיפר המזכיר עצמו ברבים, שבאחד הלילות העמיס עליו הרבי עבודה רבה, כדי שלא יוכל לצאת ולהתראות עם המשודכת.

לפיכך על-כרחנו לומר שענין הפגישה פעם בשבוע היה היתר מיוחד בשידוך הנ"ל (מסיבות אישיות) ואינו הוראה לרבים כלל וכלל (וכפי שמשמע בנוסח הראשון והשלישי, ששאלת המזכיר היתה לגבי עצמו ולא לכולי עלמא), והוא מנוגד לחלוטין לרוחו ולרצונו של הרבי.

ההוראה "לפרסם לשאר החתנים" לא נאמרה לגבי "שני הענינים" (ככתוב בנוסח השני), אלא לגבי הענין האחר – מניעת הצילומים המשותפים קודם החתונה (כדמשמע בנוסח הראשון, ועוד יותר בשלישי). את דעתו זו של הרבי אכן נהג המזכיר לפרסם פעמים רבות במשך השנים (אף כי מאידך גיסא, ידועים מקרים של מקורבים שמסרו לבית הרבי תמונות שנעשו אחרי ה"ווארט" והתמונות נתקבלו ברצון).

לפיכך לא נכון עושים אלו המדריכים את תלמידיהם להיפגש פעם בשבוע – בהסתמכם על הסיפור הנ"ל – והוא בבחינת "רבם דקרו" ח"ו. ובפרט כשמשמיטים מדברי הרבי את המלים שמופיעות בנוסח הראשון והשלישי: "וואס ווייניגער איז אלץ בעסער" [=כמה שפחות כך טוב יותר].

ושורש טעותם נעוץ במסירתם הבלתי-מדוייקת של דברי הרבי.

[ט]
"המקום ינחם..."

באותה התוועדות (שהתפרסמה בגל' 629 של 'כפר חב"ד') סיפר המזכיר, על ניחום-אבלים שערך הרבי [בשנת תשי"ד] אצל האדמו"ר מנובומינסק, ועל דברים שהשמיע הרבי באותה שעה לביאור הנוסח "המקום ינחם אתכם", ביאור שהפליא את האדמו"ר מנובומינסק.

גם כאן מוכחשים הדברים, שהרי אותו ביאור לא נאמר ע"י הרבי אלא על-ידי האדמו"ר מנובומינסק עצמו, ואילו הרבי ביאר באותה הזדמנות את הנוסח הנ"ל באופן שונה לחלוטין, בביאור ארוך ועמוק בדרך החסידות (שני הביאורים נדפסו בס' "תורת מנחם – מנחם ציון", ב, עמ' 347 ואילך, מרשימה שנרשמה באותה שעה).

[י]
שליח עושה שליחותו

להלן סיפור שהמזכיר – דבדידיה הווה עובדא – סיפר בשתי הזדמנויות שונות; שני הנוסחים נדפסו מסרט הקלטה, הראשון ב'כפר חב"ד', גל' 900, עמ' 85, והשני – כפי שסופר כעבור חמש-עשרה שנה – נדפס ב'כפר חב"ד', גל' 629, עמ' 23:

נוסח ראשון:

פעם, במוצאי שבת, התקשר יהודי בטלפון למזכירות, וסיפר שאשתו במצב קריטי... "טלפנו לבית של הרבי ותמסרו את המצב". כך עשינו, טלפנו לביתו של הרבי ומסרנו את הכל לרבי. למחרת בבוקר... אמר לי [הרבי] לטלפן לאיש הזה ולשאול אותו מה היה בשבת בשעה חמש בבוקר... והוא [אותו יהודי] סיפר לי, שבשבת לפנות בוקר בשעה חמש בדיוק צלצל אליו הרופא שהמצב נהיה מאד קריטי... מאוחר יותר הרבי אמר לי: "יש לי טעם מיוחד מדוע רציתי שהוא יידע שידעתי בדיוק מה היה בחמש לפנות בוקר"...

נוסח שני:

לפני מספר שנים טלפן אלי אברך אחד. זה היה במוצאי ש"ק והוא ביקש שאכנס אל הרבי להודיע שזוגתו במצב מאוד מסוכן ל"ע... כאשר נכנסתי אל הרבי ומסרתי את הבקשה, הרבי אמר לי לקרוא לרב חדקוב שייכנס אליו. הרב חדקוב נכנס, וכשיצא ביקש ממני [הרב חדקוב] לקשר אותו עם אותו אברך, כיוון שיש לו מסר מהרבי אליו... כעבור זמן טלפן אלי האברך ואמר... הרב חדקוב אמר לי שהרבי ביקש למסור את הדברים הבאים – "בשבת לפנות בוקר, בשעת 5:25 חלתה זוגתך... ואז חשבתי עליה. אתה חושב שהרופאים עזרו לה? דע שאני חשבתי עליה". האברך הוסיף וסיפר לי גם, שהרב חדקוב הוסיף ואמר לו, שהרבי אמר גם את הסיבה לכך שהוא מגלה את הדבר לאותו אברך, אבל את זה הוא לא סיפר לי...

שני הנוסחים נמסרו על-ידי "מקור מוסמך". אך על איזה מהם נסמוך?