בפרק התשיעי שבסידרה, העליתי על נס את שלושת הסיפורים שהגיעו לפיסגת מיצעד האיוולת שבספר "רבותינו נשיאינו – אדמו"ר מוהרש"ב": [א] הפרופסור שחזר בתשובה; [ב] היכן הרבי – ברוסטוב או בוורשה?; [ג] אליהו הנביא והחתולה.

בשניים האחרונים כבר עסקנו (בפרקים מ"ח ומ"ט), ולא נותר לנו אלא הסיפור שבצמרת: "הפרופסור שחזר בתשובה".

הריהו לפניכם כפי שנתפרסם בגירסתו הראשונית והפרימיטיבית ב"רבותינו נשיאינו", ואחריו הגירסה הספרותית יותר שב"לספר מבראשית".

שוב ושוב עלי להבהיר (דבר ש"המחבר" המגיב בשלל שמות עדיין לא הבין), שכל התמיהות שלהלן אינן בגדר "פירכות", שהרי דעת לנבון נקל שהסיפור הזוי מעיקרו, מתחילתו ועד סופו, ואין אנו זקוקים כלל וכלל ל"פירכות" כלשהן!

הסיפור הנוכחי מצטיין בפרימיטיביות שבו (הן בסגנונו ובדלות לשונו – כשאר פרקי הספר – והן במבנה העלילה), והוא יכול להתיישב רק בדעתו של אסקימואי (או מישהו אחר מהיושבים מעבר להררי חושך) שלא שמע מימיו לא על פטרבורג, לא על יהודי רוסיה בתקופה שלפני כמאה שנה, לא על לימודי חכמות אקדמיות ולא על – להבדיל – אדמו"ר הרש"ב.

מגמת הפיכתו של הרש"ב מ"רבי" ל"באבא" ניכרת כאן בעליל, בתיאור ה"יחידות" הבלתי-נורמלית שבה הרבי אינו מביט כלל בעומד ממולו, קם ממושבו ומתהלך אנה ואנה תוך שהוא ממלמל לעצמו מלים רוסיות חסרות פשר, [לגירסת 'לספר מבראשית': מתופף באצבעותיו על השולחן...] ושוב חוזר הוא ומתיישב תוך הפגנת התעלמות מהשואל הניצב בחדרו... הכל כמיטב המסורת הטקסית של ה"שאמאנים" וה"סיבילות" שבתרבויות נכר שונות!

"המחבר" בטוח, כנראה, שבכך עושה הוא שירות נאמן לחסידות חב"ד, למורשתה ולתפארת אדמו"ריה!

ומכאן לבורות העוברת כחוט השני בכל מהלכי התפתחותו של הסיפור:

יעקב דנן שקד על תלמודו יומם ולילה; "דבר לא עניין אותו מלבד דף הגמרא"! הוא חס על זמנו ואף לא היטה אוזן להתוועדויות החסידים!

והנה הוא מבחין בעיתון רוסי ("לספר מבראשית" יודע שהיה זה היומון "סיבודניה וו-פטרבורגה") שמישהו השאיר ליד דלת בית-הכנסת... [מי שמכיר במעט את תהלוכות הימים ההם, יודע שנייר העיתון היה מיצרך עובר לסוחר, ואיש לא היה משאיר עיתון "סתם כך" הפקר לכל...].

אולי האסקימואים מסוגלים להאמין שמישהו מאנשי השטיבל החסידי שבעיירה הקטנה נמנה עם קוראי עיתון רוסי!

אותו בחור מתמיד דנן ש"דבר לא עניין אותו מלבד דף הגמרא", כנראה שהמלאך גבריאל לימדו קריאה רהוטה ברבדיה הגבוהים של לשון רוסיה, עד כדי כך שהצליח להבין "בעיה מתמטית סבוכה" שנדפסה באותו עיתון!

עצתי למחברנו, שבמהדורה הבאה של הספר יוסיף, ש"יעקב" זה היה בן גרים, ולשון הדיבור בביתם היתה רוסית...

ומכיון שיעקב למד תורה לשמה, "זכה לדברים הרבה" וידע לפתור בנקל "בעיה מתמטית סבוכה": "יעקב לקח ניר ועפרון, חשב קצת, ותוך מספר דקות פתר את הבעיה"...

בעל ה"לספר מבראשית" הבחין בבעייתיות שבאפיזודה זו, ו"שיפץ" את ה"עובדות": יעקב התיישב מול דף החידה, החל למלא תרשימים ומספרים על דפים... העמל היה עצום... אך הוא הגיע אל הפתרון המיוחל לאחר מספר ימים...

והוא הוא אותו יעקב ש"דבר לא עניין אותו מלבד דף הגמרא"!... בקשו נא מראש-הישיבה הגאון ביותר שאתם מכירים – שלא למד מתמטיקה מימיו – לפתור "בעיה מתמטית סבוכה", תתנו לו חודש שלם ולא ימים ספורים בלבד, ותראו את התוצאות...

אלא מאי, יעקב לא היה סתם "גאון"! הוא היה משהו כמו ה"רוגצ'ובי"! נו... נראה בהמשך...

למי שלא היה לו עסק מימיו ב"לימודיות" הדבר נראה פשוט לחלוטין: הגמרא מחדדת את שכל לומדיה, שום קושי שכלי אינו יכול לעמוד בפני בחורים למדנים והיה העקוב למישור.

אילו כך היו פני הדברים, לא היה אדמו"ר הרש"ב נלחם בכל מאמצי כוחו לפטור את הרבנים מחובת ה"צענז", שלא היה אלא השכלה כללית ברמה של שמונה כיתות! ועל אחת כמה וכמה שפתרון "בעיה מתמטית סבוכה" לאו מילתא זוטרתי היא, ובחור שלא עסק בזה מימיו לא יעמוד כנגד כל חכמי רוסיה – "הפרופסורים הגדולים ביותר" – שלא מצאו פתרון לבעיה, אפילו אם ידע לדקלם ש"מלימוד הגמרא הגעתי לפתרון הבעיה".

אך מכיון שנעשה לו ליעקב נס אחד ועוד נס, הרי מובטח לו ששרשרת הנסים תמשיך עוד ועוד.

כך הצליח בנקל להגיע לפטרבורג שסתם יהודי מן השורה לא הורשה להציב בה את כף רגלו, ולא זו בלבד, אלא שהזמינוהו ללמוד באוניברסיטה! חבל להאריך בביאור שטות זו, מפני שהאסקימואים לא יצליחו לעולם להבין את גודל הנס שנעשה לו! אוניברסיטאות אלו שעשו את כל המאמצים שבעולם שלא לקבל תלמידים יהודיים – אפילו היו מצויינים על כל בני גילם – לפתע מחזרות הן אחרי בחור יהודי חסר השכלה מינימאלית! אבל אין מקשין על הנס.

בקיצור, "יעקב הפך להיות פרופסור מכובד ששמו נודע בכל רחבי המדינה כאחד האנשים המוכשרים ביותר בתחום המתמטיקה, הוא הוזמן להרצות באוניברסיטאות רבות בכל רחבי רוסיה".

וכתלמידו המובהק של המלאך גבריאל, ניחן יעקב ב"שפה [רוסית] קולחת ונעימה, והסברה מתאימה לכולם".

בין לבין סידר לו "מחברנו" בקיצור תהליכים "אינסטנט שמד" ("מיד נסדיר את ההתנצרות שלך... מיד הוזמן כומר... ותוך דקות אחדות המיר יעקב את דתו"), אצה לו הדרך, שהרי עליו לדחוס אירועים מרובים כל-כך בתקופת הזמן הקצרה של נשיאות אדמו"ר הרש"ב בליובאוויטש...

נדלג על כל הררי השטויות הילדותיות הגודשים את הסיפור (אף כי האסקימואים בלעו אותם בוודאי בפיות פעורים), ונראה מה עלתה לו ליעקב דנן באחריתו:

עקבנו בדריכות אחרי אותם רגעי-מתח מרטיטים ועוצרי-נשימה, שבהם שני פקידי המשטרה מתווכחים האם "אן" או "ניע אן" (לגירסת "לספר מבראשית" לא היו אלו שני שוטרים, אלא חוקר אחד ויחיד שהתחבט בשאלה זו בינו לבין עצמו), והשאלה הפשוטה אודות ניירות הזהוי – שבהיעדרם היה יעקב נלקח למעצר באופן מיידי – לא הטרידה אותנו כלל.

למעשה, זהו הקטע היחידי בסיפור שאינו באנאלי ויש לו ערך ספרותי כלשהו. את הסיבה לתופעה נדירה זו ניתן, אולי, לתלות בהקבלתו לסיפור ישן יותר:

בסעודת מצוה מסויימת הבחין הרה"ק ר' מרדכי מטשרנוביל באדם מסויים – ר' יוסף – שהיתה לו עליו "קפידא" גדולה, ואמר: כמדומה שזה הוא ר' יוסף! הסתכל בו עוד ואמר לעצמו: אין זה ר' יוסף! הסב פניו אליו והסתכל בו שנית: כמדומה שזה ר' יוסף! ושוב השיב לעצמו: לא, אין זה ר' יוסף! (כך ניצל ר' יוסף, בזכותו של הרה"ק מרוז'ין שהיה נוכח אף הוא באותו מעמד, והוא נתן בר' יוסף נשמה אחרת וכו').

לא מן הנמנע שהוזה הסיפור אודות "הפרופסור" דנן, נטל את המוטיב (הבלתי שכיח לחלוטין) מהסיפור החסידי אודות המגיד מטשרנוביל, שנדפס (לראשונה?) בספר "אוצר הסיפורים" (ירושלים תשי"ט, חלק כ, עמ' יח).

[ולשיטת "המחבר" בתגובותיו לפרק התשיעי, בעל "אוצר הסיפורים" הוא ששמע מחסידי חב"ד את הסיפור על "הפרופסור", והעביר את המוטיב הנדיר הזה לסיפור על הרבי מטשרנוביל...]

בעקבות אפיזודה גורלית זו, שם יעקב את פעמיו לליובאוויטש.

"יעקב נשאר בליובאוויטש, הקים משפחה והיה לאחד מחשובי החסידים. רק מעטים ידעו את סודו של החסיד ר' יעקב".

מה שהאסקימואים אינם יודעים, שכל אותם משומדים שהגיעו למעמד כלשהו ברוסיה – מה גם "פרופסור מכובד ששמו נודע בכל רחבי המדינה" – זכו לפרסום רב ועצום! תולדותיהם וקורותיהם היו גלויים לכל, ולא ספר אחד בלבד הוקדש למשומדים אלו!

כל קורא עתונים (עבריים) היה מתוודע לפרופסור שיצא ממעי ישראל, וכל מעשיו היו נסקרים לפרטיהם ודקדוקיהם בכל הזדמנות ובכל אירוע פומבי שהשתתף בו. שום פרופסור משומד לא נשאר אנונימי ולא נשתכח מזכרון עמו!

אבל האסקימואים אינם קוראים עתונים עבריים...

ומשחזר לעמו "והיה לאחד מחשובי החסידים" ודאי עסק בתורה יומם ולילה, ותלמיד-חכם שכמותו – שעל-כרחנו לומר שהיה קרוב לדרגתו של הגאון הרוגצ'ובי – ודאי היתה נודעת גאונותו לרבים.

אז מי הוא זה ואי זה הוא?!

האסקימואים אינם מכירים את חסידי חב"ד, לא את הפרופסורים שחזרו בתשובה ולא את גאוני התורה. אבל האם גם חסידי חב"ד לא יכירו ולא ידעו את הפרופסורים ואת הגאונים השוכנים בקרבם? האמנם יתכן ש"רק מעטים ידעו את סודו של ר' יעקב"? כלום יש לך רכילות כלשהי בחב"ד שרק מעטים הם הנחשפים לה?...

ואותו "מגלה סוד" שסיפר ל"מחברנו" את פרטי הסיפור, האם היה הוא אחד מאותם יחידי סגולה שידעו את סודו של ר' יעקב? ובמשך עשרות השנים גילה רק לו? ואולי גילה "בסוד" לעוד כמה וכמה? ואולי גם הוסיף ונידב ל"מחברנו" פרטים נוספים לזהותו של הפרופסור-החסיד-הגאון?

הרב קמינצקי! גלה לנו! אנא!... נשמור על כך בסוד...