הקוראים הוותיקים זוכרים בוודאי את מה שהבאנו בפרק ס' מדברי בעל ה'חפץ חיים' זצ"ל בקונטרס 'שפת תמים' (פרק ד): ואפילו אחר כל העונשים לא יהיה לו תקנה גמורה עד שישוב בגלגול להשיב הגזלה. וראיתי בספרים מעשה נפלא שהיה בימי הריב"ש שבא אחד בגלגול סוס והיה עובד בכל כחו כדי לשלם את חובו.

ואת אשר הבאנו שם, שעוד בחיי ה'חפץ חיים' נדפסו מהדורות שנאמר בהן "מעשה נפלא שהיה בימים הראשונים" במקום "מעשה נפלא שהיה בימי הריב"ש".

גם הבאנו כמה "פרשנויות" ש'ריב"ש' זה אינו מרן הבעל שם טוב נ"ע, אלא ריב"ש הקדמון.

בזכות תגובות קוראים שנתקבלו במערכת האתר, יכולים אנו להעמיד עתה את הדברים על דיוקם.

אין ספק שדברי ה'חפץ חיים' "וראיתי בספרים" מכוונים לס' 'פלא יועץ' (מערכת 'גזל'. דף ל, ב במהדורת קושטא תקפ"ד) ששם נאמר:

ידוע חומר עון הגזל... וצריך לחזור בגלגול כדי לשלם. והודעתי הן כתיב בקונטריס 'אורות אלים', מעשה נפלא שאירע בימי הריב"ש, שבא אחד בגלגול סוס והיה עובד בכל כחו כדי לשלם את חובו.

דבריו של ה'פלא יועץ' מיוסדים – כפי שמפורש בו – על האמור בקונטרס 'אורות אלים' (והוא גם הוא מחיבוריו של הר"ר אליעזר פאפו בעל ה'פלא יועץ'), שנדפס לראשונה בשלוניקי בשנת תקפ"ג.

ואכן, ב'אורות אלים' (דף מג, ב – מד, א) נמצא הענין בשלימותו:

[מדרש רבה, שמות, סוף פ' כ"ב] א"ר יהושע הכהן, כל מי שידיו מלוכלכות בגזל הוא קורא להקב"ה ואינו עונה אותו, למה, שתפילתו בעבירה. אמר ר' חמא ב"ר חנינא, מנין שכל מי שהגזל בידו שתפילתו עכורה, שנאמר ובפרישכם כפיכם וגו' אינני שומע, מפני מה, שידיכם דמים מלאו כו'.

על זאת יתר כל לב ורפו כל ידים, כי מי הוא זה ערב אל לבו לומר שהוא נקי מן הגזל, וא"כ כל תפילותינו עכורות... ואני רגיל לומר דברי כבושין בבהכ"נ בליל יוהכ"פ ולעשות שיאמרו כולם בלב שלם קודם אמירת כל נדרי, סדר הריני מוחל וסולח, אולי יש תקוה שלא תהא נדחית תפילת יוהכ"פ כי היא חיינו. והן בעון רבים מע"ה נעשה להם כהיתר להיות לווים ע"מ שלא לפרוע. וע"כ אגיד את אשר ראיתי רשום בכתב בשבחי האר"י בעש"ט.

שפעם אחת הלך הבעש"ט אצל סוחר אחד שהיה אוהבו, וראה בין סוסיו סוס אחד קטן. ושאל לו שיתנו לו במתנה. ויהיה כמשיב כי הקשה לשאול, שזה הסוס שוה לו הרבה למלאכתו שעושה כנגד ארבעה סוסים אחרים.

ואחר-כך שאלו שיראה שטרותיו, וראה שטר בין שטרותיו, ושאלו ממנו במתנה. והשיבו שמה יתן לו דבר שאינו שוה כלום, שכבר זה רבות בשנים שנפטר הבעל-חוב ואין תקוה להפרע ממנו. אמר לו: אף על פי כן. ונטלו וקרעו ומחל לו. ותיכף הוליכו לחזור ולראות הסוסים, וראה אותו הסוס קטן שמת.

וגילה לו סודו הרבש"ט, שנפש הבעל-חוב, מפני שלא השיגה ידו לפרוע, נכנס ובא לו בזה הסוס כדי לפרוע על-ידי טרחו ועמלו, וכשנמחל החוב הלך לו למנוחתו. עד כאן.

על זאת ידוו כל הדוים וישתדלו לתקן את אשר עיותו, והאיש אשר נגע אלקים בלבו יחוס על נפש אחיו הישראלי, ויקיים מקרא שכתוב "וצדיק חונן ונותן", ולא ישכון באהלו שטר שאינו יכול לגבותו, וה' ישלם לו.

עד כאן ב'אורות אלים'.

המסקנה הברורה: מקורו של ה'חפץ חיים' הוא הס' 'פלא יועץ', שבו כתב המחבר את תמצית הסיפור שבא בארוכה בספרו 'אורות אלים', ושם נתפרש שמקורו הוא בס' 'שבחי הבעש"ט'.

האם ידע בעל ה'חפץ חיים' מיהו אותו 'ריב"ש' שב'פלא יועץ'? זאת אין אנו יכולים לדעת.

* * *

בשנת תשמ"ט נדפסו בברוקלין שתי מהדורות של כתבי בעל ה'חפץ חיים'; באחת – 'כל כתבי חפץ חיים' (נדפס ע"י זונדל ברמן) – נוסח המשפט הנ"ל הוא בצורה ה"מתוקנת": "מעשה נפלא שהיה בימים הראשונים".

ובשניה – 'ספרי החפץ חיים' (ע"י ז' קאופמן) חזרו להדפיס בנוסח הראשון – "בימי הריב"ש" – ובתחילת כרך א' (בעמ' [12]) מסרו מודעה:

תיקון טעות גדול

בהדפסה הלזו החזרנו עטרה ליושנה כמו שהיה בדפוס הראשון שהדפיס מרן המחבר ז"ל בעצמו בקונטרס "שפת תמים" פרק ד' שורה י"ג כתוב שם "מעשה נפלא שהיה בימי הריב"ש" (הכוונה על אור ישראל מרן הקדוש האלקי, ישראל בעל שם טוב זצוקללה"ה שקדושתו היתה למעלה מהשגתינו, והשפעת אור קדושתו האיר מסוף העולם ועוד סופו, וכל קיומנו בגלות המר הזה בגדול הסתרת פנים בעיקבתא דמשיחא, שלא היתה כזאת מעת היינו לעם, הוא רק בעוצם קדושתו, וקדושת תלמידיו הקדושים, לאורם ניסע ונלך עד ביאת גו"צ בב"א, ובמקום זה נדפס שם "בימים הראשונים", וכעת נתקן הטעות שבמקום "בימים הראשונים נכתב "בימי הריב"ש". ואין ספק שבתיקון הלזו עשינו נחת רוח למרן המחבר ז"ל. ולא יגרע מצדיק עינו.
(ספר קונטרס שפת תמים דפוס הראשון יכולין אנו לראות לכל מי שירצה).

עד כאן לשון המודעה.

* * *

מדוע נשתנו דברי ה'חפץ חיים' – בכמה מהדורות שנדפסו בחייו – מ"ימי הריב"ש" ל"ימים הראשונים"?

בהשערה רחוקה ודחוקה ניתן לתלות את סיבת השינוי, בכך שבמהדורות ה'פלא יועץ' שנדפסו משנת תר"ס (בערך) ואילך – בווינה ואחר-כך בתל-אביב – נדפס נוסח משובש: מעשה נפלא שאירע בימי הרימ"ש! ואולי "גירסה" זו הטילה ספק בנכונות הנוסח המקורי.

* * *

לפרק סא – גלגולו של הורג זכריה הנביא – התקבלו שתי תגובות חשובות:

[א] הריגתו של זכריה הנביא לא היתה "בסמוך לחורבן הבית הראשון" כפי שנכתב באותו פרק, אלא כמאתיים וחמשים שנה לפני החורבן.

ויוקשה מזה על גירסת ה'סיפורים נוראים' (המובא שם באות ה), שהרוח אומר על עצמו: "וגם אותי הרג נבוזראדן ראשון" – האם זכה לכזו אריכות-ימים? או שמא היה אז באחד הגלגולים הבאים שלו?

[ב] בענין הוצאת הדיבוק אצל הרבי. הסיפור הזה התפרסם כבר לפני כמה שנים (בעתון 'כפר חב"ד'?), הוא שגור בפיהם של הדרשנים-התועמלנים, ולא הומצא רק בחדשים האחרונים כפי שמשמע בכתבה.

נודה לאלו מקוראינו שיצליחו לאתר פרסומים מוקדמים יותר של סיפור זה.